בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

עדר 2 ליפשיץ – שוב לא יכולתי לישון

ניסוי פסיכולוגי חביב ומוכר מוכיח עד כמה הזיכרון שלנו הוא יצור חי, דינמי ומתעתע. מראים לאדם סדרה של כמה תמונות מילדותו ומבקשים ממנו לספר את שהתרחש בהן, אלא שאחת התמונות אינה אמיתית, השתלה מזויפת של אותו האדם בתוך מקום וסיטואציה בהם לא ביקר מעולם. מרבית הנבדקים, כפי שניתן לצפות, מתקשים לתאר את הזיכרון המפוברק הזה, לשחזר אירוע שלא קרה. ההפתעה, מתרחשת כעבור כמה ימים, כאשר חוזרים הנבדקים אל הבוחנים ומתגאים בכך ש"נזכרו" בסיפורה של אותה תמונה שקרית, הם אפילו המציאו עבורה סיפור שלם והאמינו בו בכל לבם. ההיית או חלמתי חלום? זוהי בערך החווייה בהאזנה חוזרת לשירו החדש של אלון עדר; ביקור בגלויה של מישהו אחר, זרה אך בעלת מאפיינים מוכרים, עד שקשה שלא לזהות בה את עצמנו. גלולת נוסטלגיה מרירה-מתוקה, אפופת ריחות של פרדס ודימויים חלוציים בצבעי חום וחאקי, המעוררים חמימות גם בלבם של אלו שלא ביקרו בחדר אוכל קיבוצי מעודם. את "שוב לא יכולתי לישון" כתב והלחין דודו של עדר, הרי ליפשיץ, ממייסדי בית הספר 'רימון', לפני יותר משלושה עשורים. גם אז, התחוללה בחוץ מלחמה וגם אז, ביקשנו לחזור לזמנים פשוטים ואופטימיים יותר. לימים בהם עמדנו על סולם ומשינו מהעץ פרי הדר רענן, גאוות החקלאות הציונית, קליפה מבריקה המגלמת בתוכה את כל עמלנו ותקוותנו. ימים שעוד היה בנו חלום. האם אי פעם הייתה תקופה כזו בישראל? לא בטוח. אולי זוהי מציאות אמיתית שנעלמה וקשה להתחקות אחריה כיום, כשאנחנו עמוק בתוך השבר, ואולי זהו סתם תעתוע מתוחכם בזיכרון. אשלייה של תמונת ילדות. אחרי הכל, מאז ומתמיד אמרו שהיה כאן שמח לפני שנולדתי. עכשיו זה פשוט יותר מפתה להאמין. בטח כשזה נשמע טוב כל כך. כשהגיטרות של יהודה עדר ואודי שמחון פותחות את השיר, מזוהות כל כך, מעלות נשכחות ברגע, מפגישות בין Norwegian Wood לעץ אלון גלילי, פוגשות את הבס הבוטח של איתן גדרון ומגיעות לשירתו של אלון עדר, הפעם בגרסתו המאופקת - נדמה שאנו שומעים קלאסיקה ישראלית שגדלנו עליה והייתה כאן מאז ומתמיד. אולי היא באמת כזו?

תמר סמט ובן רונן - איך שרפתי

כשבן רונן היה בן 17 הוא יצר את הלחן של "איך שרפתי", אז עוד מנגינה ללא שם ומילים. תמר סמט, החברה היחידה שמולה הוא לא התבייש לנגן יצירות שלו, אמרה לו שזה הלחן הכי טוב שלו עד כה ושהוא חייב לכתוב לו מילים. הוא כתב והקליט את השיר כחלק מאלבום אבל לבסוף גנז את השיר ואת האלבום כולו. שנתיים חלפו ובן שוב חזר לשיר, גם הפעם בזכות תמר. בעקבות פרידה מאהובה, כשהוא מלא בחרטה, בן כתב שלושה משפטים: "שוב זה קרה עשיתי טעות אין דרך חזרה. שוב אמרתי דברים שלא התכוונתי הם לא נכונים, ואיך שרפתי גשר". הוא נפגש עם תמר ואחרי שחלק איתה את השורות היא נזכרה בלחן ההוא שבן גנז והציעה לחבר בין השירים. שניהם יחד הקליטו את השיר באולפן אבל בן בחר להשאיר רק את השירה של תמר כי לדבריו "היא פשוט שרה כל כך יפה שרק הרסתי לה וזהו זה הגרסה הסופית זה מזכרת שנשארה לי מהחברה הכי טובה שלי".

ב-7 באוקטובר, בשבת השחורה, תמר סמט נרצחה במסיבה בנובה. בן, חובש קרבי בהנדסה, היה חלק מהכוחות הראשונים שהגיעו לעוטף ובימים האלו הוא עדיין חלק מהמאמץ המלחמתי בדרום. לדברי החברים שלה, תמר חלמה על היום שבו ישמיעו את "איך שרפתי בכאן 88, התחנה האהובה עליה. לכבוד הוא לנו שנוכל להשמיע את הקול שלה ולזכור אותה דרך היופי שהשאירה אחריה. לכבוד הוא לנו להשמיע את בן ולהחזיר כבוד לו, ולכל מי ששומר עלינו בימים האלה. ולמרות כל זה, זו לא רק מחווה. זה פשוט שיר נפלא.

Black Pumas - Angel

הצמד האמריקאי Black Pumas, הלא הם אריק ברטון ואדריאן קסאדה, שחררו בחודש שעבר את אלבומם השלישי Chronicles of a Diamond, שמסתמן כמגוון והשלם ביותר שלהם עד כה, וכולל כמה סינגלים מוצלחים, ביניהם More Than A Love Song המצוין שנוגן לאחרונה גם אצלנו. בניגוד אליו, Angel הוא שיר קטן יותר ומופק פחות, אבל כפי שלעיתים די קרובות מתגלה, גם כאן, הפחות הופך יותר: פחות עטיפה, יותר רגש. במקרה זה, היעדר ההפקה הבומבסטית מותיר את הקול הייחודי של ברטון ואת מקהלת הגוספל במרכזו של השיר, החלטה שמצליחה לייצר אווירה רטרואית ומקורית בעת ובעונה אחת, עדינה וקטנה אך גם עתירת משקל וגדולה מהחיים. בלדה בלוזית עמוסת הד ורטט השולחת אותנו לקלאסיקות סול ישנות ומוכיחה שוב שהפומות השחורות, בשיא כוחם, נשמעים כמו הרבה דברים אהובים אבל בעיקר כמו עצמם.

Olivia Rodrigo – Can't Catch Me Now

כבר לא מעט שנים שמרבית סיבובי ההופעות המצליחים ביותר בעולם שייכים לאמני רוק ותיקים. אבל בעוד שהרולינג סטונס, U2 וגאנז אנד רוזס ממשיכים למלא אצטדיונים ברחבי הגלובוס, נראה שכמעט ולא צצים אמני רוק חדשים שמצליחים להתחרות בהם מסחרית ולמלא את המצעדים בצלילי גיטרות ודיסטורשן. למעשה, הפעם האחרונה שהיה שיר רוק בצמרת הבילבורד האמריקאי הייתה אי אז ב-2007. שנה בה שמעון פרס הושבע לנשיאות בישראל והמשתמש הממוצע בטיקטוק עדיין לא נולד. מאז זרמו הרבה מים בירקון והרבה פופ מסונתז במצעדים, אך נדמה שדווקא בשנים האחרונות, ודווקא בזכות אותו דור שגדל עם הטיקטוק - הרוק המסחרי מרים ראשו בחזרה. כמענה לביקוש הגובר ללהיטי רוק עכשווים, לצמא לגיטרות באווירת קולג' נצחית ולחזרה הנוסטלגית אל גיבורי הפופ-פאנק של העשור הראשון בשנות ה-2000 - מתייצבת אוליביה רודריגו. היא, שעשתה את צעדיה הראשונים בעולם כשאבריל לאבין והיילי וויליאמס כבר היו כוכבות, ששיחקה בסדרות נוער של דיסני כשהייתה רק בחטיבת ביניים ושהשלימה התבגרות מוזיקלית מרשימה ומוקדמת כבר באלבומה הראשון, מדגימה היטב את הקצב המואץ של בני דור ה-Z. את הפריצה הגדולה לחיינו עשתה רודריגו עוד ב-2021, עם סינגל הבכורה "Driver's License" והאלבום Sour שהכתיר אותה באופן רשמי כחביבת הנערות וגם כיוצרת המבטיחה של השנים הבאות. וההבטחה לא איחרה לקיים. בשנתיים שחלפו מאז, באמצעות השירים שכתבה, אוליביה רודריגו הפכה גם לשם שגור בפיהם של כל נערי ונערות העולם אך גם לחביבת מגזיני המוזיקה ההיפסטריים והמתנשאים ביותר. זאת, בזמן שהיא מתגברת על הקנטות והאשמות רבות ברשת, השוואות מקטינות לגיבורתה טיילור סוויפט ואף צולחת את 'מחסום האלבום השני', לאחר שהוציאה השנה את GUTS. באלבום זה, חברה רודריגו לג'ק וויט, אחת מההשפעות הגדולות ביותר עליה, והצליחה להמיס גם את אחרוני המבקרים והמסתייגים ממנה באמצעות להיטי רוק מקוריים ותוססים שלא ניתן לסרב להם. אחרי כל זה, ובגיל 20 בלבד, עמדה אוליביה רודריגו מול אתגר חדש. זה קרה כשהיא הוזמנה לכתוב את שיר הנושא לסרט החדש בסדרת 'משחקי הרעב'. "זה היה אתגר ממש כיפי עבורי ככותבת שירים, כי הרבה מהשירים שלי הם על חיי האישיים", סיפרה רודריגו בראיון, וגילתה שאת הרעיון לשיר שאבה דווקא מתוך רגע פיוטי וקטן בסרט שבו נראית להקת ציפורים על המסך. Can't Catch Me Now, כמרבית שיריה השקטים יותר של רודריגו, מצטיין במלודיה סימטרית ומושלמת ונהנה משירתה הענוגה וחסרת המאמץ של היוצרת. לאחרונה, כפי שכבר ניתן לצפות אצלה, מטפס השיר במצעדי ההצבעות והסטרימינג השונים משבוע לשבוע. כעת, די ברור שגם את האתגר הזה היא צלחה בקלילות ובהצלחה מרובה.