בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

ענת מושקובסקי - רגע אחד

״רגע אחד״, השיר החדש של ענת מושקובסקי לא היה אמור להיות קשור למלחמה ולמצב המורכב שכולנו חווים בימים האלה. הוא נולד ממשפט שאמרה חברה קרובה של מושקובסקי ועורר בה השראה - ״אוהבת לראות אותי דרכך, הנקודות הופכות לקו״. המשפט היפהפה הזה שמתאר אהבה ללא תנאים, קשר שקשה להסביר במילים, הפך לשיר יפהפה שהפיק יוגב גלוסמן (iogi), בשיתוף פעולה ראשון בין שני המוזיקאים המוכשרים. השיר היה אמור להגיע לאוזניים שלנו באוקטובר האחרון, אלא שלמלחמה היו תוכניות אחרות, ובינתיים הוא נטען במשמעות שונה לגמרי, כשגיסה של מושקובסקי, סא״ל תומר גרינברג שהיה מג״ד 13 בגולני ונלחם בגבורה ב-7 באוקטובר, נפל בקרבות ברצועת עזה. את השיר בחרה להקדיש לאשתו ובתו, אשירה וארבל, כדי לחזק אותן בתקופה הזאת שבה הן צריכות אחת את השנייה. ענת ויוגב יצרו יחד שיר עוטף ומחבק, אך כזה שלא מפסיק להיות מעניין מוזיקלית לרגע אחד. השניים סיפקו מעין קטע בוסה-נובה עתידני, כשבין הפריטות על מיתרי הניילון של הגיטרה הקלאסית וכלי ההקשה העדינים, מפציעים רגעים אלקטרוניים, קטעי כינור מלודרמטיים ושלל תוספות מוזיקליות לא צפויות ומרעננות.

יוגב גלוסמן - אתה כולם

גם בתקופה שבה נראה כי העולם סביבנו הפך כאוטי וחסר הגיון לחלוטין, מופיעים לעתים הבזקים של מה שנדמה כמו תכנון עליון משונה של חיינו. קולות מהעבר שהתגלו רלוונטיים, צירופי מקרים מפתיעים וסיפורים שיגרמו גם לגדולי הציניקנים להאמין לרגע שהמציאות שלנו נכתבת בידי תסריטאי מיומן. כזה הוא למשל הסיפור של "אתה כולם", שירו החדש של יוגב גלוסמן ( iogi), מהיוצרים הפורים והפעילים ביותר במחוזותינו. מפגש ראשון עם מילות השיר עשוי לעורר במאזין התחממות לב נעימה מהסוג שכבר התרגלנו להרגיש כאשר מדובר בשירים המוקדשים לקורבנות המלחמה. אך מספיק מבט חטוף בקרדיטים של יצירתו כדי להפוך את הנועם והחום לרעד מקפיא עורקים: את השיר כתב אלון שמריז, שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר, הצליח להימלט בגבורה מהשבי אך נורה בשוגג ונהרג מאש כוחותינו. עם הידיעה הזו, השיר לובש רובד אחר, קודר, מכאיב וכן, גם נבואי בצורה אכזרית. כך, שורות כמו "כשתעלם יתפללו לשובך, וכשתופיע לראותך איש לא יוכל", לא מותירות ברירה אלא לקרוא אותן בקונטקסט של מותו הטראגי של שמריז. לקרוא ולהצטמרר. כמה שניות לאחר מכן, כששמריז כותב: "אתה עצמך, אתה כולם" אי אפשר שלא לחשוב על המקום שתופסים הקורבנות בתודעה הקולקטיבית שלנו מאז השביעי באוקטובר. אלו שלצד האובדן נדרשו לאבד גם את האנונימיות שלהם ואנשים רבים שהופקעה מהם פרטיותם וסיפורם הפך בעל כורחם לרכוש הכלל. מעתה, יהיו הם גם של עצמם, וגם של כולם. נכון, זהו המקום הניתוחי שבו השיר פורש כנפיו ומתרחק מכותבו אל מימד הפרשנות של המאזין, והרי מובן וברור ששמריז לא שיער או חשב על קריאה שכזו במילותיו. אך אם לומר את האמת, נראה שבמקרה הזה אותן פרשנויות רק מוסיפות לכוחו של השיר, שיודע להסתדר טוב מאוד גם בלעדיהן. יופיו של הטקסט של שמריז, כמו גם זה של הלחן של גלוסמן, נעוץ בריבוי הרבדים שלו ובסתירות שהוא מכיל בתוכו: עצוב ומרומם, מהורהר וקוהרנטי, כזה שיודע להחזיק גם את האש וגם את המים, את החושך והאור. לא במקרה מדגיש גלוסמן שזה "לא שיר זיכרון קלאסי" ולא במקרה הוא הקפיד לאפשר לאופטימיות ונחמה לחלחל לתוכו. אלו, מגיחות גם בזוויות הלחן והעיבוד החולמניים והמלטפים של גלוסמן אך גם בחסות קולות הרקע של מי שעודד אותו להוציא את השיר ולבצע אותו על הבמה, אחד בשם אביתר בנאי. גם בזכותו, ובעיקר בזכות הסקרנות של גלוסמן שהובילה אותו אל הטקסט, והרגישות שבה נהג בו, זכינו כולנו לטעום מהכישרון של אלון שמריז ז"ל.

Liam Gallagher & John Squire - Just Another Rainbow

Never Meet Your Heroes היא כנראה אחת הקלישאות השחוקות ביותר ואולי גם הנכונות ביותר. רוב האנשים כנראה יתאכזבו ממושאי הערצתם, לעיתים מהאופי הבעייתי או פשוט מהעובדה שהם בני אדם מלאים בפגמים, כמו כולנו. לשמחתנו, יש מקרים יוצאי דופן ודווקא מהם מגיעים לפעמים שיתופי הפעולה המרגשים ביותר. זה בדיוק המקרה של השיר החדש של ליאם גלאגר. חצי מצמד האחים הדרמטי בתבל, חוזר באלבום חדש ומשותף עם אגדה מנצ'סטרית נוספת - ג'ון סקוייר, הגיטריסט של הסטון רוזס. אואזיס והאחים גלאגר תמיד ציינו את איאן בראון וסקוויר כמקור ההשפעה הגדול ביותר עליהם. ליאם מספר בראיונות שהופעה אחת של הסטון רוזס היא זו שגרמה לו להצטרף ללהקה בגיל 16. כמה שנים לאחר מכן סקוויר כבר ניגן עם אואזיס במספר הופעות והמשיך להוות גורם משמעותי בקריירה חסרת התקדים של האחים. עכשיו, סקוויר וגלאגר משחררים סינגל ראשון מתוך אלבום משותף (בינתיים כבר הספיקו להצהיר שהם עובדים על אלבום שני). גם אם הפרוייקט המשותף לא יספק בשורה מוזיקלית חדשה, השיר הפסיכדלי Just Another Rainbow הוא בדיוק מה שהיינו צריכים. גיטרות של הסטון רוזס (מישהו אמר Waterfall?) מתחת לקול הכל כך מזוהה של ליאם, מוכיחים לנו שחדשנות זה אוברייטד ומלאכת כתיבת השירים היא הכישרון האמיתי.

Noah Kahan, Hozier - Northern Attitude

נעים להכיר – נואה קהאן, בן 26 מוורמונט. למרות שקהאן מגדיר את עצמו בחיוך כ"יהודי מלא חרדה", הקריירה המטאורית שלו מרמזת על הכל מלבד חרדת ביצוע. כבר בגיל 17 הוא חתם על חוזה הקלטות עם הלייבל "ריפבליק", עבר לנאשוויל והוציא שני אלבומים שלא נחלו הצלחה מיוחדת. בכל זאת, הוא המשיך. כשהקורונה גרמה לו לחזור אל בית הוריו בוורמונט, קהאן התבודד עם ארבעת כלביו והחל לכתוב על הנופים שראה סביבו ועל הבדידות הגדולה שהמרחבים הריקים יכולים לגרום לצד חרדה ודיכאון, איתם הוא מתמודד מגיל צעיר. דווקא ברגע שבו הכל נראה אבוד, הגיעה נקודת המפנה. עם ציפיות לא גבוהות אבל עם הבנה נכונה של הרשתות החברתיות ובעיקר - הרבה כישרון, קהאן הוציא את השיר Stick Season שהפך ללהיט טיקטוק וזיכה אותו ב-400 מיליון האזנות בספוטיפיי. כך תוך שנה, היהודי מלא החרדה הפך מיוצר אנונימי למי שמועמד לגראמי בקטגוריית האמן החדש הטוב ביותר ומופיע על בימת הסטרדיי נייט לייב. בסוף 2022 יצא אלבום הבכורה של קהאן, שכבש את המקום הראשון במצעד אלבומי הרוק של הבילבורד. ביוני של השנה שעברה הוציא גרסה מורחבת לאלבום ובה גרסאות חדשות לשיריו. אחת מהן, היא גרסה חדשה לשיר הפותח את האלבום, אליה חבר הזמר האירי הוזייר, אחת ההשראות הגדולות של קהאן, שסיפר שהיה נוהג להתיישב ליד השולחן עם הגיטרה שלו ולכתוב תוך כדי שהוא מאזין להוזייר כדי לנסות ולהגיע לרמת הכתיבה שלו. החיבור בין השניים נולד על הבמה באוקטובר, כשהוזייר התארח באחת ההופעות של נוח והשניים ביצעו יחד את Northern Attitude. לאור התלהבות המעריצים, השניים החליטו להוציא את הגרסה הזו כסינגל, ואם זה לא מספיק - קהאן בעצמו שיתף את מעריציו בטיקטוק בכך שהוא לא מסוגל יותר להאזין לגרסה המקורית משום שהגרסה החדשה והמשותפת הרבה יותר מלאת רגש ואמיתית בעיניו, לכן הוא ביקש מהם שלא להאזין יותר למקור. ההגשה הגולמית והכנה של קהאן מקבלת משמעות אחרת לצד השירה הייחודית ומלאת הרגש של הוזייר ואת השיר מלווה מנדולינה עדינה ומרחיבת לב, שהולכת ומתגברת ככל שהשיר נמשך ונותנת לטקסט שלו לזהור החוצה. אם קהאן ניסה לכתוב כמו הוזייר, כעת, כשהשניים איחדו כוחות, זה עובד מעל למצופה.