בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

נגה ארז - Come Back Home

איך ניגשים למוזיקה חדשה בימים שאחרי שבעה באוקטובר? השאלה הזו, שמעסיקה ככל הנראה את רוב מי שיוצר כאן, היא עדינה אפילו יותר במקרה של נגה ארז. מי שהפכה לאחת השגרירות המוזיקליות המשמעותיות ביותר שלנו בחו"ל בשנים האחרונות, עומדת כעת במרכז הצומת שבין עולם התרבות הגלובלי שמתנער מכל סממן ישראלי, לבין הטראומה המשותפת שנדמה שרק אנחנו מבינים. אל מול האתגר הזה, ארז שיחררה שיר חדש שמצליח באופן מרשים להלך בין כל הדקויות העדינות. Come Back Home הוא הסינגל הראשון שהוציאו נגה ארז ואורי רוסו מתחילת המלחמה. את השיר הם כתבו והפיקו יחד עם CJ BARAN (מפיק וכותב שירים שעבד עם דואה ליפה, MIKA ועוד רבים וטובים). השלושה החלו לכתוב אותו ואת יתר האלבום עליו הם עובדים לפני המלחמה והמשיכו אותו במהלכה, וזה בהחלט מורגש; מצד אחד, השיר עוסק במלחמה מסוג אחר - קשר רומנטי רעיל שמתפוצץ בסיום חלקי, כואב ומריר. מהצד השני, הוא רצוף ברפרנסים עדינים למציאות הישראלית. בדקה הראשונה אפשר לחשוד שהמילים הציניות אבל מלאות הכמיהה לרגע שבו האקס, כמו תמיד, יחזור הביתה, הן מנותקות מהקישור המידי שהראש שלנו עושה למשאלה שלא עוזבת את הלב כבר חודשים - חזרתם של החטופים והחטופות הביתה. אפשר אולי לחשוב שהנטייה לפרש שיר פרידה סטנדרטי לחלוטין כשיר מלחמה היא רק שלנו. אבל בדיוק אז, בדקה ועשר שניות לתוך השיר - מגיע סימפול מתוך "כמה טוב שבאת הביתה" של אריק איינשטיין ושולח צמרמורת בעמוד השדרה. ברגע הזה, כבר אין שאלה על כוונת המשורר. ארז רמזה על כך ואמרה "כשהרגשנו שחייבים לנסות להמשיך את השיר מאיפה שעצרנו, הטקסט הזדכך למשאלה אחת פשוטה". התוצאה היא שיר דו-כיווני שמחוץ לישראל, יכול להישמע כמו שיר פרידה זועם וכיפי. כזה שבו שורות שמספרות על הודעה בחדשות על כך ש"הפסיקו את האש", או מתארות מלחמה בבית, עוברות ליד האוזן. אבל לנו, כאן, שבריר שנייה מהגיטרה האקוסטית של יצחק קלפטר יוצר מסלול ישיר לחלק במוח שבו מזוקקת "ישראליות", שיבה של חייל משדה הקרב, וכמובן, הציפייה הכל כך חזקה - שיחזרו כולם הביתה.

Rasco - Layla

רסקו, הלא הם עדן עטיה (Cattivo), גאיה וייסמן ואיתי חמוד, נשמעים לרגעים כמו איך שמוזיקה ישראלית אמורה להישמע - קיבוץ גלויות מוזיקלי. השפעות אירופאיות ואמריקאיות פוגשות את צ'רלי מגירה (שהלהקה נקראת על שם אחד משיריו) והחלונות הגבוהים שעומדים בעצמם על כתפי ענקים, ויוצרות מוזיקה ישראלית מקורית, כזו שקורצת מבלי להעתיק, שנשמעת אותנטית וחסרת מאמץ. השיר החדש Layla הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום השני של ההרכב שעתיד לצאת בהמשך השנה בלייבל הלונדוני Batov. "לילה" (בתרגום חופשי) מגלם בעצמו את כור ההיתוך המדובר. הוא מושר בעברית שנבלעת לעיתים מתחת לעשן הסיקסטיזי שמתערבל עם קצת שוגייז. לתמהיל הזה הם מוסיפים סאונד שנשמע בריטי אבל ים-תיכוני בעת ובעונה אחת, סרף, גאראז', פסיכדליה טורקית ורוקנרול שיושבים ביחד לבירה. כמו במתכונים הטובים ביותר - באורח פלא, כל המרכיבים משתלבים למוזיקה קוהרנטית, מגובשת וצלולה. לקראת האלבום השני, רסקו ממשיכים לבסס את עצמם כקול ייחודי ומעניין בנוף המקומי, כזה שיש לו מה להציע אפילו מעבר לים, ויכול לעורר גאווה מקומית אפילו, ואולי במיוחד, בימים האלה.

Iron & Wine, Fiona Apple - All In Good Time

קרני שמש מתחילות להפציע אחרי שבועות קצרים של עננים אפורים שמכונים כאן חורף. לצערנו, זהו עדיין לא תיאור מטאפורי של חיינו אלא דיווח מטאורולוגי ישיר של המתרחש. נדמה שהשיר החדש של Iron & Wine ופיונה אפל נוצר בדיוק לתקופה שכזו. לימים שבהם מזג האוויר לא מסתנכרן עם התחושה שבבטן וכמויות הויטמין די שחוזרות אלינו אינן מספיקות כדי לעודד לב עצוב. ימים בהם יש להשמיש ולהתיידד עם מילים מרגיזות כמו "איפוק" ו-"השלמה". וזוהי בדיוק ההבטחה של All in Good Time, שירו החדש והנעים של סם בים, היוצר אינדי פולק אקוסטי תחת שם הבמה 'ברזל ויין' כבר למעלה משני עשורים. את שותפתו לשיר, פיונה אפל, נדמה שאין צורך להציג, אך שווה בהחלט לציין את האופן בו צייר בים את תרומתה לשיר במילים המדויקות: "הקול שלה הוא נס שנשמע כמו הקרבה וכמו נשק באותו הזמן". זהו אחד התיאורים הפיוטיים והיפים ביותר שנכתבו על אפל והוא מדייק את הניגודיות בין נוכחותה העוצמתית והאפלולית לשיר הענוג הזה. ניגודיות שמייצרת תחושה הרמונית מפתיעה בין גבוה לנמוך, כאשר את הנמוך והמעושן מחזיקה דווקא הצלע הנשית בדואט הזה. זהו שיר מנחם ומחמם על הכוח של קבלת המציאות, המציע מבט מפוכח אל עבר רצוף מכאובים ומתוכו גם מבט אופטימי לעתיד של זרימה רציפה וחוצת אוקיינוסים. את כותרתו של השיר, All in good time, ניתן לתרגם בקלות לביטוי הקלישאתי "כל דבר בעתו" או, אם תרצו, לשורה של דניאלה ספקטור בה אנו נאחזים רבות בתקופה האחרונה הקובעת כי "כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם". ככזו, מתארת הכותרת הזו גם את היצירה של Iron & Wine בעצמו, שלקח לעצמו חופשת התבשלות של שבע שנים מאז אלבום הסולו האחרון שלו, ומשחרר כעת חומרים ראשונים בדרך לאלבומו השביעי, Light Verse, אותו הוא גם מפיק ועתיד לצאת באפריל. גם אפל, שנודעה בעשורים האחרונים כמי שלוקחת פגרות ארוכות בין אלבומיה וביניהן נעדרת מאור הזרקורים, מבליחה כאן במפתיע ולאחר ציפיה ארוכה ממעריציה. כעת, חוברים שני היוצרים הסבלניים הללו לשיר שעוסק בסבלנות, ומצליח לעורר גם בנו את אותה הוויה חמקמקה ויקרה מפז כעת.

The Last Dinner Party - Sinner

בעידן שבו לא מעט מהלהקות והאומנים החדשים צומחים מהרשתות החברתיות והופכים לכוכבים ברגע, מנחם לדעת שעדיין יש מי שהולך בדרך הישנה והטובה: להיפגש באופן אורגני, להתאמן ולהופיע בלי הפסקה עד החתימה המיוחלת בחברת תקליטים עולמית וכניסה למצעדים. אצל Last Dinner Party, הרכב של חמש צעירות מלונדון, זה בדיוק הסיפור. הן הכירו במהלך הלימודים באוניברסיטה והתחברו סביב שאיפה משותפת ליצור מוזיקת ארט-רוק וגל חדש, אבל כזו שגם לא מתחייבת באמת לשום סגנון (בכל זאת, דור ה-Z). החמישייה התגבשה בתחילת העשור הנוכחי והחלה לחרוש את דרום לונדון ולעשות בחירה לא מובנת מאליה: קודם ללמוד, ורק אז לעשות. הן עברו מהופעה להופעה, ספגו מוזיקה של אחרים והשפעות שנעות בין התיאטרליות של קווין ובואי, לחלקים החשוכים של ניק קייב וסנט וינסנט. במקביל, הן התחילו להשתפשף ולהופיע בעצמן. תהליך ההבשלה הארוך נשא פירות כשבשנה שעברה, חברות הלהקה הרגישו שהן התגבשו מספיק כדי להיכנס להקליט מוזיקה מקורית. בתחילת פברואר יצא אלבום הבכורה שלהן - וכבש את פסגת מצעד המכירות באנגליה. Sinner, הסינגל השני מתוכו, מגולל את סיפור המעבר של חברת הלהקה ליזי מיילנד מהעיירה הקטנה והכפרית שבה היא גדלה, לעיר הגדולה לונדון. זה סיפור על תשוקה עזה לביטוי עצמי שמתנגשת עם הניסיון למצוא קבלה ומרחב בטוח בקהילה מסורתית. בזכות הסבלנות שלהן בתהליך גיבוש החזון המוזיקלי, הסיפור במרכז השיר, שסופר כבר על ידי מאות אמנים אחרים, הופך אצל Last Dinner Party מקלישאה עייפה - להתפרצות מרעננת. מהפסנתר הדרמטי שמאזכר את דולי פרטון ומוביל אותנו פנימה, דרך המתח שנבנה בהדרגה, ועד לחמצן שמוזרם בבת אחת עם כניסת הדיסטורשן והתופים השבורים - ברוכים הבאים למסיבה. כשעל גבי כל אלה מונח הביצוע הווקאלי הגדול מהחיים שהפך לסימן ההיכר שלהן, Last Dinner Party מביאות את הפנטזיה לתוך השגרה ומצליחות, אפילו לרגע, לשפוך צבע על יום אפרורי. מהסיבה הזו אנחנו מניחים שעם כל הכבוד לארוחת הערב הזו, היא כנראה לא האחרונה.