בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אהוד בנאי – מתחיל להתעורר

ברחוב האגס 1 בירושלים יש חנות ירקות. ברחוב שד"ל 5 בתל אביב יש בית כנסת. שם, בשנות ה-80, בין בתי הקפה של שדרות רוטשילד לבנייני הבאוהאוס שאז עוד היו מצהיבים ומתפרקים, הגיע אהוד בנאי הצעיר לשמוע שיעור מהרב. השיעור הזה, שעסק בתודעתו האינסופית של העובר ברחם אמו, הוליד אצל בנאי טקסט קצר שהוא כתב תחת הכותרת 'אולטראסאונד'. טקסט שיהפוך מאוחר יותר לשיר "עטוף ברחמים", אותו הלחין רמי קליינשטיין וביצעה ריטה באלבומה השני. חלפו להם יותר מארבעה עשורים מאז אותו לימוד בבית הכנסת והנה אהוד בנאי, כעת אחד היוצרים האהובים והמוערכים בישראל, מוליך שוב את רגליו לרחוב שד"ל 5. הפעם, השיר נולד ממנו עוד בטרם הוא נכנס אל השיעור. את שורותיו הראשונות של "מתחיל להתעורר", כתב בנאי לפני כשנתיים על ספסל מחוץ לבית הכנסת עם כיפת האבן, כשהוא שקוע בהרהור על הזמן שחלף ונסע וממשיך לנסוע. מסע הזכרונות המופיע במילותיו הוא אולי גם הסיבה שבנאי בחר להלחינו ולבצעו באווירת רגאיי, המהדהדת לסינגל הבכורה שלו, "א יידישע ראסטהמאן". על הפקת הדאב העסיסית והעיבוד שמפגיש בין קופצנות ג'מייקנית לגיטרה כנענית אמון בנו הנדלר, שעבד עם בנאי בעבר, ומצליח גם כעת לייצר את הוויית המסע וההתבוננות הנובעת לרוב מן הטקסטים של בנאי. הפעם, גויסו למשימה גם אשתו ובנותיו של בנאי, אשר מבצעות את קולות הרקע שמלווים וגם חותמים את השיר.

ענר שפירא ושאנן סטריט - שנאת אחים

ענר שפירא ז״ל היה הפנים היפות של ירושלים, של אלה שרצו לראות בעיר הבירה לא רק עיר ענייה ומסוכסכת אלא עיר רב תרבותית, עם קהילה צעירה, יוצרת, חיה ונושמת בתוכה. לפני שהפך לגיבור כשהציל חיים של עשרה אנשים בבוקר 7 באוקטובר, ענר היה קודם כל אמן. ראפר, משורר ומאייר. בגיל 22 בלבד, הכישרון שלו כבר הדהד בסמטאות העיר ובמחוזות האמנותיים-ליברליים שלה ונראה היה שנכון לו עתיד מבטיח כיוצר. אך לצערנו העתיד הזה נגדע. ב-7 באוקטובר, ענר, שהיה לוחם בסיירת עורב נח״ל, הוקפץ לכיוון בסיס סופה, אלא שבסמוך לצומת רעים החלו יריות וענר וחבריו לנסיעה נכנסו למיגונית ונלחמו על חייהם של 24 אנשים מבוהלים שנמלטו ממסיבת ה״נובה״. ענר נעמד לבדו בפתח המיגונית והצליח לבלום ולהדוף שבעה רימונים שהושלכו לעברה ולחסום את כניסת המחבלים אליה, עד הרימון השמיני שהתפוצץ בידו. במעשה הגבורה שלו ענר הציל עשרה אנשים. סיפור גבורתו נישא בפי הניצולים מאז. החודש, ביום הולדתו ה-23 של ענר ז״ל, יצא לאור ״מבוא לענרכיזם״, אי.פי הבכורה שלו, זה שלא הספיק להוציא בעצמו. מתוך האי.פי. יצא הסינגל ״שנאת אחים״, שבו זועק ענר בנבואיות נגד שנאת אחים, נגד דיכוי, בעד החופש והחירות. השיר והאי.פי מאפשרים הצצה למוחו הקודח של ענר ולנפש היצירתית שלו. אל השיר מצטרף שאנן סטריט, סמל ירושלמי בעצמו, דור קודם לענר בהיפ-הופ הירושלמי, עם בית אחרון, מרגש ומצמרר על הזיכרון והמורשת המוזיקליים והאידיאולוגיים שענר השאיר ועוד ימשיכו לחיות גם אחריו: ״וכל מי שליבו בו ער ענר, מבין הנר שלך עודו בוער ענר״.

Travis - Gaslight

גִּזְלוּת דעת (גזלייטינג) היא לא המצאה של המאה הנוכחית אבל בעידן שבו האמת נתונה לעיוות תמידי התופעה רווחת יותר מתמיד. מניפולציה של הזולת שגורמת לו לפקפק בתפיסות המציאות שלו הפכה לפרקטיקה יום יומית ביותר מדי מאורחות החיים. אמנות תמיד הייתה ותהיה חלק מהתמודדות האנושית עם תופעות כואבות כמו זו והגיע הזמן שנמצא התייחסות לנושא גם בתרבות הפופולרית. Travis, שיודעים דבר או שניים על תרבות פופולרית, חוזרים השנה עם אלבום חדש וראשון מזה ארבע שנים וכבר בסינגל הבכורה תוקפים את הנושא. פראן היילי, סולן ההרכב, סיפר בראיון ל-NME עם צאת הסינגל כי הוא חווה גזלייט ורוב הסביבה הקרובה שלו חוותה את זה לצערו. הוא לא משוכנע שזו תופעה רווחות יותר בימיינו, אלא חושב שאנחנו פשוט כנראה יותר מודעים לה. על כל פנים, עם המודעות הזו מגיעה בחסות שירים יפים שכאלו, יש בכך גם מגמה חיובית. L.A. Times, האלבום החדש של Travis, יראה אור ב-12 ביולי.

VV Brown - Philosophy

ביולי 2021, הזמרת האנגלית ונסה בראון (או פשוט V.V Brown) כתבה לעיתון הגרדיאן מאמר קצר על תעשיית המוזיקה מנקודת מבט של אמנית שחורה וקראה לחברותיה למקצוע מאותו המוצא לצאת וליצור מוזיקה משלהן. את אותו המאמר היא פתחה בסיפור קצר: "אני זוכרת את הפעם הראשונה שהמוזיקה שלי הושמעה ברדיו. נכנסתי לרשימת עשרת האמנים הגדולים המבטיחים על סמך סקר שערך ה-BBC Music Sound והצטופפתי עם המשפחה על הספה, אבל ההתרגשות הייתה קצרה מדי. מיד אחרי שמגישת הרדיו השמיעה את השיר שלי, היא קיבלה טלפון מבחור שאמר בשידור שאני מכוערת וטיפשה. אחרי שהם סיימו את השיחה, המגישה התקרבה למיקרופון ולחשה בזחיחות שהיא חושבת שג'אנל מונה טובה בהרבה יותר ממני". אותה השיחה התרחשה ב-2008 ומאז עברו הרבה מים בתמזה וגם בקריירה של בראון, שמעבר להיותה זמרת הספיקה להפוך גם למפיקה מוזיקלית, כותבת, עיתונאית ודוגמנית. אחרי ארבעה אלבומים והפסקה של שש שנים מיצירה לטובת מסע חיפוש עצמי שכלל מעבר לכפר והשקעה בבריאות הנפשית ובחיי המשפחה, הזמרת הבריטית הוציאה באוקטובר את אלבומה השישי "Am I British Yet?" המתעמק בגזענות ובסיפורים הכואבים שחוותה בתור מי שנולדה להורים ג'מייקניים ופורטו ריקניים בממלכה המאוחדת. בכדי להפגיש בין התוכן הטקסטואלי לחוויה המוזיקלית באלבום, בחרה בראון לשלב ז'אנרים שונים שעליהם גדלה - מהיפ הופ, סול, או רגאיי המתקשרים לסיפוריה וגם להשחיל התייחסויות שעושות כבוד לאייקונים שחורים כמו ג'יימס בולדווין ואריקה באדו בחלק מהשירים המופיעים באלבום. אחד השירים הבולטים באלבום הוא Philosophy, שיר מוטיבציה הקורא לעשייה ומחזיק במסר מעצים החוזר ומופיע בפזמון. נכון, זהו מסר שכל אדם יכול להזדהות עמו והוא אינו מוגבל לבני מוצא או היסטוריה מסוימת, אך נדמה שהשיר גם מספר כך את הסיפור של בראון עצמה: אישה שלמרות הקשיים והמחסומים, ההתנשאות של שדרני רדיו וההתנכרות של הממסד, לא עצרה וביססה קריירה מרשימה, פורה וארוכת שנים.

Monday (a stronger faith)
Tuesday (in your own liberty)
Wednesday (believe in your work)
Thursday (because you are somebody)
Friday (don't rely on anyone)
Saturday (to make you feel)
Sunday (that you are no body)
We do it all again
We do it all again