בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

טונה - בין העיר לפרדס

בעשר השנים האחרונות, טונה היה שם בכל צומת דרכים לאומית אפשרית וניסח את "המצב" מהזווית שלו. לעתים זה היה מהזווית הביקורתית כלפי השלטון, כמו ב"מרפקים" מ-2015 או "הטוב הרע ואחותך" עם שלום חנוך מ-2020, ולעתים פשוט כאבחנה כללית על החיים בישראל כמו "רוק 30" או "י"א 2", דרך החוויה האישית שלו. נדמה ששירו החדש "בין העיר לפרדס" הוא מעין נקודת השקה בין השניים - התייחסות אקטואלית למדי למצב , לצד הרהורים כלליים על מצב הצבירה הנפשי שלו בין כל האירועים הגדולים שקורים ברקע. מדגימה זאת היטב השורה הפותחת של השיר - "צה״ל נכנס לעזה, נסעתי קצת לאבא". מאז 7 באוקטובר, באופן טבעי, עולם המוזיקה הישראלית הוצף בשירים על המצב - בעקבות המאורעות הקשים של אותה שבת שחורה, בעקבות המלחמה, בעקבות החטופים והחטופות שעדיין בעזה ושלל נושאים נוספים שעולים מתוך תקופה קשה מנשוא. נדמה שאפשר תמיד לסמוך על טונה, שלקח את הזמן עד ששחרר שיר שמתייחס לימים האלו, שיעשה את זה כמו שרק הוא יודע. עם הכתיבה הייחודית שלו, עם השנינות ושלל הרפרנסים, עם השילוב הבלתי נגמר שלו בין ראפ לפופ ישראלי בניחוח מוזיקת מערבונים. אפשר לקרוא לזה "מזרח פרוע", המונח שהוא בעצמו טבע באלבום האחרון שלו, והוא מזכיר שוב גם ב"בין העיר לפרדס", כאשר המונח הזה נדמה רלוונטי מאי פעם - "המזרח פרוע מתמיד, ממשיכים בכל הכח, לא עוצרים בחיים".

רוני אלטר - ביקור מולדת

יהונתן גפן ניהל יחסי אהבה מלאי תסכול עם מדינת ישראל, הוא אהב אותה אהבת אמת והיא פצעה את נפשו שוב ושוב. אבל הוא נשאר שלה בכל רמ"ח אבריו, גם כשגר בגולה המרחק רק חידד את האהבה ונתן נקודת מבט נוספת לשיריו שנכתבו על חלקת האלוהים הקטנה שלנו. את השיר "ביקור מולדת" הוא כתב מנקודת מבט של "תושב חוזר", זה ששב לארצו (או רק לקיבוץ מהעיר הגדולה) ובליבו התמלאה האהבה עד שהבין שהכל השתנה וכל מה שהתגעגע אליו כבר איננו. כמו בשירים ישראלים רבים וטובים גם כאן יש כמובן רובד נוסף וכואב, ובו ביקור המולדת הוא בעצם גם קינה לאלו שנפלו עבור המולדת ולא ישובו ולמולדת שנפלה בעצמה ולא תחזור להיות כפי שהייתה. "ביקור מולדת" היה מכה בבטן הרכה של כולנו כבר כשיצא בביצוע של השותף הנצחי של גפן, דויד ברוזה (גם הוא תושב הולך וחוזר), שהקליט את השיר ב-1990. אבל כמו הרבה שירים גם "ביקור מולדת" הפך למכאיב עוד יותר מאז אוקטובר 2023 וכמאמר הקלישאה מקבל מימד נוסף בימים אלו. הביצוע החדש של רוני אלטר, גם היא על קו ישראל והעולם הגדול, מעניק לשיר טיפול רך יותר אבל גם פחות תמים כי את מעט התמימות שעוד נותרה לנו איבדנו בשבת ההיא.

Helena Deland - Spring Bug

מבין אינסוף האפשרויות האמנותיות שניתן לגלם באמצעותן נושאים כמו אובדן ומוות במוזיקה, הבולטת מכולן היא כנראה הבחירה בשימוש במינימליזם כביטוי לתחושה המורכבת והדחוסה מרובן, ובו זמנית הריקנית מכולן. בחירה שעיקר ייעודה הוא לנסות להעביר למאזין את התחושה שהיה כאן משהו פעם שעכשיו כבר איננו. זה לא ששאר המוזיקה של הלנה דלנד מקסימליסטית במיוחד והסאונד שלה תמיד השתייך לעולם יותר אינטימי ואוורירי, אבל באלבום האחרון שלה מורגשת הפשטה. התרככות. זה האלבום השלישי של יוצרת הפולק הקנדית. את רוב השירים שבו היא כתבה ב-2021, סביב המוות של אמא שלה, ועבורה הוא היה דרך לעבד את ההצפה של הזיכרונות והתחושות המלוות באובדן כל כך קרוב ועוד באמצע מגפה עולמית. בניסיון לשחזר את הרגעים שבהם נכתבו השירים, רק היא והגיטרה, המגמה לכיוון אלקטרוני יותר שהסתמנה באלבומה הקודם הוחלפה בצלילים החמימים של פסנתר אקוסטי, גיטרה קלאסית נקייה מאפקטים ואפילו ויתור חלקי על שימוש במערכת תופים. הסינגל השני שהוציאה מתוך האלבום, Spring Bug, הוא כנראה הקליל מבין השירים. שיר על האביב, ובעיקר על החרקים שצצים איתו. היצורים הקטנים והארורים שעוקצים אותנו במיטה ב-4 לפנות בוקר ומסרבים לתת לנו לישון. מעופפים שמסמנים על הגעתה של עונת מעבר, שהם בעצם דמויות העבר השונות שהיינו ולא השכלנו לעשות איתן שלום אמיתי, אז כבכל שנה, הן חוזרות להטריד אותנו עם בקשות לתשומת לב ברגעים הכי מתסכלים. מבחינת הלנה דלנד הפתרון למטרד הוא די פשוט: לא להיאבק, ואפילו לתת להם אולי לעקוץ פעם אחת כמנחת פיוס. לא בטוח שזו העצה הכי טובה עבורנו להתמודדות עם מעופפי האביב שבפתח, אבל כנראה שלגבי רוחות העבר, זו עצה שלגמרי כדאי לזכור.

Beyoncé - BLACKBIIRD

אל תתעסקו עם ביונסה! זוהי לא רק אזהרה לג'ולין מהשיר של דולי פרטון, זו אזהרה לאמריקה הלבנה בכלל. אם רוצים להבין את המוטיבציה מאחורי אלבום הקאנטרי החדש של ביונסה צריך לחזור אל 2016 ואל אלבומה Lemonade. באותה השנה היא זכתה בשמונה פסלונים בטקס פרסי MTV והצליחה לשבור את השיא של מדונה. אבל זה קרה בניו יורק. במרחק של יותר מאלפיים קילומטר ממנהטן ועוד כמה אלפי קילומטרים של פערים תרבותיים, בטקסס, הדברים נראו אחרת. בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, ביונסה ביצעה אז את Daddy Lessons, מלווה בטריו הקאנטרי הנשי The Chicks. באותו ערב, אפילו במגרש הביתי שלה בטקסס, היא לא הייתה חסינה משטף התגובות המזלזלות, הגזעניות והסקסיסטיות של רבים בקהילת הקאנטרי. ביונסה לא ויתרה – "צללתי עמוק לתוך ההיסטוריה של מוזיקת הקאנטרי ולמדתי את הארכיון המוזיקלי העשיר שלנו", היא כתבה כעת, שש שנים לאחר מכן, על אלבומה החדש.

מי שמכיר את ההיסטוריה של מוזיקת הקאנטרי יודע שאפרו אמריקאים הניחו את היסודות של הז'אנר שנחשב היום למזוהה עם הימין הלבן, השמרן והגזען בארצות הברית. בבסיס של הקאנטרי נמצאים שני כלי נגינה – הכינור שהגיע עם מהגרים מאירופה והבנג'ו שהגיע מאפריקה על ידי השחורים שנלקחו משם לעבדות. וביונסה עשתה את שיעורי הבית שלה וחזרה לשורשים השחורים של הקאנטרי. בלהיט Texas Hold 'Em, שהפך אותה לאישה השחורה הראשונה שהגיעה לראש מצעד הקאנטרי, היא מארחת את נגנית הבנג'ו ריאנון גידנס, אחת השגרירות הנלהבות של הכלי. בשיר אחר באלבום אפשר לשמוע את לינדה מרטל בת ה-82 שהייתה האישה השחורה הראשונה שהופיעה בגרנד אול אופרי בנאשוויל – המכה של עולם הקאנטרי. מרטל אומרת בקולה את מה שביונסה מבקשת להעביר כאן ובפרויקט הרנסנס שלה בכלל – לז'אנרים אין גבולות.

כשהאלבום Cowboy Carter ראה אור בסוף השבוע, רוב הביקורות והממים עסקו בשיר אחד - בגרסה של ביונסה ללהיט "ג'ולין" של דולי פרטון. בזמן שדולי התחננה בפני ג'ולין שלא תגנוב את הגבר שלה ועשתה את זה בחן ובטון שנע בין פחד ליראת כבוד, ביונסה לוקחת שליטה וממש מאיימת על ג'ולין, מזהירה אותה לא להתעסק איתה. אבל לצד המחווה השנויה במחלוקת ל-"ג'ולין" יש באלבום הזה קאבר נוסף. ולמרות שזה לא קאבר לשיר קאנטרי ואפילו לא לשיר אמריקאי, הוא מצליח לספר את הסיפור כולו.

בספרו The Lyrics שיצא ב-2021, פול מקרטני מספר על התקופה שבה הוא כתב את Blackbird: "הייתי מודע מאוד למתחים הגזעיים הנוראים בארצות הברית. השנה שלפני כן, 1967, הייתה שנה גרועה במיוחד, אבל 1968 הייתה אפילו גרועה יותר. השיר נכתב רק כמה שבועות לאחר הרצח של מרטין לותר קינג. הדימוי הזה של הכנפיים השבורות, העיניים השקועות והכמיהה לחופש – הוא חלק מרוח הזמן". אירוע נוסף שהשפיע על מקרטני לכתוב את Blackbird היה "משבר ליטל רוק" שאירע ב-1957. כמה שנים קודם לכן בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה בבתי הספר נוגדת את החוקה האמריקאית ולכן אינה חוקית. בעקבות פסק הדין התקדימי, תשעה נערים אפרו אמריקאים ניסו להירשם לתיכון בליטל רוק, ארקנסו, שלמדו בו רק נערים לבנים. למרות פסק הדין, במשך כמה שבועות התלמידים לא הורשו להיכנס לבית הספר, והמושל של ארקנסו אף הורה לחיילי המשמר הלאומי לחסום את כניסתם. האירוע הסתיים רק אחרי שהנשיא אייזנהאואר שלח יחידת צנחנים למקום כדי לאכוף את החלטת בית המשפט ולהגן על התלמידים. כשמקרטני כתב את Blackbird הוא חשב על המאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית: "חשבתי על אישה שחורה ולא על ציפור" הוא אמר. "זה היה שיר ממני לאישה שחורה שחוותה את הבעיות האלה בארצות הברית שאומר 'תני לי לעודד אותך להמשיך לנסות, לשמור על האמונה שלך. יש תקווה'".

בניגוד ל-"ג'ולין", במקרה הזה ביונסה לא מתיימרת לשנות את השיר. היא אפילו משתמשת בהקלטת הגיטרה המקורית של מקרטני כמו שהיא. יחד עם עוד ארבע זמרות קאנטרי אפרו אמריקאיות - Tanner Adell, Brittney Spencer, Tiera Kennedy, Reyna Roberts, הן שרות בהרמוניות מופלאות את אחד השירים היפים של הביטלס. נכון, ביונסה היא לא האישה השחורה הראשונה או השנייה שמבצעת את Blackbird, אבל כאן הוא מקבל משמעות אחרת בתוך הקונטקסט של אלבום קאנטרי – כוכבת הפופ הגדולה ממשיכה לפרוש כנפיים ונכנסת ללא פחד אל טריטוריה שבה רבים עדיין מאמינים בסגרגציה - גם אם היא רק מוזיקלית. ואולי ביונסה היא הציפור השחורה שמקרטני דמיין לפני 56 שנים כשהוא כתב את השיר.