כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
כהן וקטלין אליגדו - הביתה
כבר כמעט 20 שנים, מיכאל כהן נמצא במרכזה של סצנת ההיפ הופ הישראלית. כהן היה שם כשהיא הייתה נחלתם של נערים ונערות בתל אביב בישראל של אחרי הגל הראשון, ולא הפסיק גם כשחריזה בעברית הייתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה. היום, כשהיפ הופ ישראלי הוא כמעט שם נרדף לפופ ישראלי, 16 שנה אחרי אלבומו הראשון כחלק מהצמד כהן@מושון, הוא משחרר אלבום חדש שהוא מפגן של עומק מוזיקלי וניסיון, שספק שרבים חולקים עם כהן. מבחינה מוזיקלית, האלבום הוא שיקוף מדויק של מקומו של כהן בהיפ הופ הישראלי- רלוונטי מתמיד, עם הפנים לעתיד, לצד שורשים מוזיקליים ותרבותיים עמוקים. עם הפקות אולדסקול ודגימות של ג'אז וסול, כהן משלב גם סאונדים חדשניים יותר ואפילו פחות היפ-הופיים כפי שכבר עשה בעבר בלהיט הגדול ביותר שלו "שמיניות", ומתארחים בו לא מעט שמות מסגנונות מוזיקליים שונים כמו ג'ימבו ג'יי, אלון עדר והאחיות כרקוקלי. "הביתה", שיר הנושא מתוכו, בו מתארחת קטלין אליגדו, נע בעדינות בין ביתו האישי של כהן (או של כל אחד מאיתנו) לבין המרחב הגיאוגרפי שכולנו קוראים לו בית, שאולי מתישהו בקרוב יוכל להיות המקום בו אנחנו הכי בטוחים.
יהודית רביץ - אילה
זה לא סוד שהמילים של יונה וולך יוצאות דופן בכנות ובעומק שלהן, ולכן הגיוני שמוזיקאים ומוזיקאיות בישראל לאורך השנים בוחרים שוב ושוב להלחין אותן. על קצה המזלג נזכיר את "לא יכולתי לעשות כלום" של אילן וירצברג שנינט החייתה, "אדם צובר זכרונות" של שמעון גלבץ עם ביצוע ידוע של אברהם טל, "אני שוב מתאהב" של בסיסט תיסלם צוף פילוסוף ששר אחר כך גידי גוב ולהיט האינדי ששרה הילה רוח "דובה גריזלית". אל האוסף המרשים הזה מצטרפת עכשיו יהודית רביץ, קלאסיקה ישראלית בזכות עצמה, עם השיר "אילה". זו סנונית ראשונה (וציפורית במיוחד) לקראת אלבום חדש עליו היא עומלת בשנים האחרונות. האלבום, שיקרא "אני משם" הוא פרי עבודתה של רביץ עם ההפקה המשותפת של האב והבן יזהר ועיליי אשדות. עברו כבר 12 שנה מאז האלבום הקודם של רביץ, והחדש יכיל ביצועים שלה לשירים שכתבה לאחרים וגם שלושה שירים חדשים, כאשר "אילה" הוא אחד מהם. השיר העדין הזה מגיע כמו משב רוח מרענן, עם שירה ענוגה והפקה מתוחכמת בפשטותה והוא מרגיש כמו ישיבה על שפת נחל מתחת לציוץ הציפורים. את הציפורים עצמן, אגב, אפשר לשמוע ברקע השיר עצמו, ממש כמו ב-בלקבירד של הביטלס. כמוהו, גם כאן, השיר האינטימי מורכב בעיקר מגיטרה וקולות, בלי תוספות מיותרות ומעמיסות, והאמת היא שממש לא צריך יותר מזה כשמדובר באחד הקולות האהובים והמרגשים ביותר בארץ. את הסינגל מלווה קליפ אנימציה מתוק המורכב מאיורים של רביץ עצמה שהיוצר גיא חיות הפיח בהם חיים.
Kings Of Leon - Split Screen
במציאות כה מתעתעת ותזזיתית, טוב שיש גם כמה דברים שנדמה שלא משתנים ואפשר לסמוך עליהם תמיד. החום המסויט של הקיץ הישראלי, הכישלון של הנבחרת שלנו להעפיל לטורניר עולמי בכדורגל והסאונד של קינגס אוף ליאון, למשל. כבר כמעט חצי יובל שההרכב המשפחתי (שלושה אחים ובן דוד) מנאשוויל, מנגן, מקליט ומוציא שירים ואלבומים השומרים על תביעת היד הסגנונית והייחודית שלו. זו, המתאפיינת ברוק דרומי עמוס בשכבות גיטרות ומעליהן יללותיו של הסולן קיילב פולוויל, הקנתה לו גם את המעמד הנדיר והמפוקפק בימינו של להקת רוק אצטדיונים מצליחה. הצליל של משפחת פולוויל נמצא היכנשהו במפגש בין ניו וויב לילי וזועם לקאנטרי של זריחות בשדות פתוחים, בין הנצנוץ של הקילרז לאורגניות של פליט פוקסס או בין שירי כאסח בסגנון הסטרוקס לבלדות רועשות ומלאות נשמה נוסח ניל יאנג. אבל אם לומר את האמת, אחרי שמונה אלבומים, קינגס אוף ליאון נשמעים בעיקר שוב ושוב כמו עצמם. ולעתים, כמו במקרה שלהם, זה דווקא דבר מצוין. גם באלבומם התשיעי והחדש, אותו שבו להקליט במולדתם טנסי, מצטיינת הרביעייה לבית פולוויל בשמירה על הנוסחה האהובה והמוכרת. את האלבום, העונה לשם Can We Please Have Fun (שאלה שאנו נמנעים מלשאול את עצמנו לאחרונה), הפיק המוזיקאי קיד הארפון, שאחראי לאחרונה על הפקות פופיות מצליחות כמו Harry's House של הארי סטיילס או Flowers של מיילי סיירוס. אבל גם העבודה איתו לא הובילה את מלכי ליאון לפנות לאיזורים מתוקים או קופצניים יותר, אם כי רק להדק ולשמן את המנוע במכונת הרוק המיומנת שלהם. בשיר Split Screen, הסינגל השני מתוכו, שרים קינגס אוף ליאון על משבר אמצע החיים ועל התגלויות ספונטניות בתוך מציאות מבודדת ולמול טכנולוגיה מואצת ומנכרת. לכאורה, תימות שחוקות עד עייפה ברוק האלטרנטיבי עוד מאז אוקיי קומפיוטר. אך כאן, כשהן מושרות בכריזמה כזו, כשהן מונחות על גיטרות בשרניות כל כך, שצורמות יפה באוזן, אי אפשר שלא להישבות אחריהן שוב כתמימים.
Menahan Street Band Feat. Rogê - Mis Filos
חלק נכבד מהרטרו סול של 20 השנים האחרונות מגיע מחברת תקליטים קטנה בברוקלין בשם Daptone Records, שאחראית לדוגמא על הצלחות גדלות כמו צ'ארלס בראדלי או שרון ג'ונס. בדומה לחברות הסול של שנות ה-60 וה-70 גם ל-Daptone יש קאדר של נגני אולפן יוצאים מהכלל שמשתתפים בהקלטות ויוצרים חותמת סאונד שמזוהה עם החברה. רוב חברי Menahan Street Band הם חלק מלהקת הבית של החברה ויחד, בפרויקט הצד הזה, הם מביאים את חותמת הסאונד של Daptone ליצירות אינסטרומנטליות סינמטיות שמשלבות Fאנק, אפרו-ביט, סול וג'אז. אחרי יותר משני עשורים גרוביים כאלו, הרגישו בהרכב שהגיע הזמן לרענן קצת את השורות והחליטו לחבור לזמר הברזילאי Rogê, מהכוחות המובילים במוזיקה הברזילאית של המאה הנוכחית. התוצאה היא Mis Filos ("חברים שלי" בתרגום חופשי), שנכתב כהוקרה לילדים של רוג'ה, תמהיל צבעוני וקייצי של ריו וברוקלין, מוזיקה אפרו-אמריקאית ומוזיקה ברזילאית. ממתק מושלם לקיץ, אם רק נצליח לחזור לשגרה מבורכת, ואולי זהו השיר שיעזור לנו להתקרב אליה.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
