בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

דודו טסה – שלושת הקופים

אין דבר יותר מרגש מלראות אומן אהוב מתפתח בזמן אמת. כמו צפייה בסרט טבע שמאפשר לך לחזות מקרוב בזחל משתנה בבת אחת מן הגולם אל הפרפר, המציאות כולה נפרשת לנגד עינך וכוחות החיים נחשפים בעוצמה. כשהאומן המשתנה הוא דודו טסה, זאת רעידת אדמה מפעימה של ממש. הקול הייחודי של טסה מהדהד בעוצמה ברחבי נוף המוזיקה הישראלי כבר למעלה משני עשורים ומתאפיין בין היתר ביכולת הטבעית וחסרת המאמץ לשלב בין השפעות רוק מערבי לסלסול ים תיכוני וכינור כוויתי ולהתיך אותם לכדי משהו חדש. אחרי שנים שהוא חזר והתעקש שאינו אמן פוליטי, ולמרות הפוליטיות האינהרהנטית של היצירה הרב-תרבותית שלו, נראה שעכשיו משהו השתנה בטסה. למעשה, אולי כבר בסינגל הקודם שלו, "עת לאהוב", הונחו היסודות לשינוי. "שלושה קופים", השיר החדש של טסה, נכתב ביחד עם גלעד כהנא וניתן לקרוא אותו כמניפסט עוצמתי של חישוב מסלול מחדש. המילים של כהנא, אחד מהמנתחים החברתיים השנונים והפורים שפועלים במוזיקה הישראלית היום, מצליחות להיות פשוטות להפליא וחדות להחריד: "כמה הקצה קצה/ כמה הכאב כואב/ כמה קרוב לקיר/ חסר לי אויר". לעיתים נראה שהמילים מתעמתות באופן ישיר עם ניסיונו של טסה לברוח מהפוליטי ולשוב אל האישי והביתי. בעוד שבשנה האחרונה טסה מצא את עצמו מופיע יותר ויותר מחוץ לגבולות המדינה, גם במסגרת הפרויקט המשותף עם ג'וני גרינווד, השיר מזכיר עד כמה הבריחה אינה אפשרית באמת: "אני אברח אבל לאן/ כל מי שאני אוהב/ הם כולם כאן". בכך, השיר הוא חוויה אנטי – אסקפיסטית שמסרבת לאפשר לשומע להמשיך ולהתעלם מהמציאות שהפכה לשגרת היום-יום שלנו כאן. ובכל זאת, השיר מסרב גם להיות מייאש. העיבוד וההפקה המוסיקלית, שעליה אחראי טסה בעצמו, יוצרים קצב מהפנט וסוחף. השילוב של הגיטרה, הבס וקולות הרקע מתזמרים מכלול שמזמין את המאזין להדהד את הקריאה של השיר; לצעוק, לרקוע, להתבזות אבל בעיקר, לא לשתוק.

יוני רכטר - במקום אחר

כיף לחוש את הניגוד בין שם השיר החדש של יוני רכטר, "במקום אחר", לתחושה שהמוזיקה שלו מביאה איתה תמיד - יש לה את הכוח דווקא לשגר את המאזין מכל מקום בעולם בדיוק אל המקום הזה. למקם אותנו בתוך כמה תווים בתחושה של בית. גם הפעם מצליח רכטר, בהפקתו המוזיקלית של אלעד אדר, לשמור על הקו המוזיקלי שייחודי רק לו ובו בזמן לזקק ישראליות מוכרת לצלילים. המנגינה הגיעה אליו פתאום כשישב ליד הפסנתר, כך שיתף, והוא מצא את עצמו שר איתה את המילים "יום אחד אמצא עצמי פתאום במקום אחר, לא מבין דבר- וחולם" ובהמשך "אבל עכשיו אני פה איתך". זה שיר שמבטא את הפער שכולנו חווים מאז פרוץ המלחמה, הרצון לשמור על בועת החיים הפרטית שלנו במקביל למאורעות הקשים שפולשים אליהם כל הזמן, מציאות בלתי נתפסת שכולנו מרגישים על בשרנו. את המיזוג בין התחושות המנוגדות האלה רכטר מנסח יפה לשאלה - "איך עוברים ימי מבלי לחשוב, לאן זה מוביל?". אי הודאות מצלצלת חזק, אבל אנחנו גם מקבלים עליה תשובה מהירה - תקום, תצא, אל תפחד. קולו המנחם של רכטר, במלודיה אופטימית בסולם עולה ובליווי צלילי הפסנתר הכל כך מוכרים ואהובים, מצליח להעניק את התחושות הפנימיות שלו גם לקהל - זו בועה חמימה של מוזיקה יפה ומשמחת שעושה הרגשה של בית, אבל מפנה בו מקום לביטוי של בלבול, חוסר אונים וקושי. מראה של המציאות היומיומית בישראל השנה מהפן הכי עדין, רגיש ולא מתאמץ שאפשר לגשת ממנו. גם מגובה מטר תשעים וממרום גובהו אי שם בפסגת היוצרים המקומיים החיים בינינו, מגיש רכטר עוד יצירה נגישה, מרגשת שפוגשת אותנו בלב ובגובה העיניים.

The Last Dinner Party - On Your Side

Perlude To Ecstasy, אלבום הבכורה הלהקה הבריטית The Last Dinner Party הוא מסע על קשת הרגשות האנושית. הסינגל המוביל מתוכו, On Your Side, מספק הצצה מהפנטת אל תחושת המסירות העמוקה לאהוב או אהובה, כזו שלפעמים מקשה על עזיבה, גם אם רציונלית זהו המעשה הנכון לעשותו. ההרכב הוקם ב-2020 לאחר ששלוש מחברותיו הכירו באוניברסיטה בלונדון. למרות הקושי הגדול להופיע במהלך שיא מגיפת הקורונה, סומנה החמישייה במהרה כהבטחה גדולה, וכזו שבינתיים נראה שלא מאכזבת. את האלבום הפיק ג'יימס פורד (ארקטיק מאנקיז, דפש מוד, גורילז ועוד) שהצליח באלגנטיות רבה להפוך סיפורים אישיים של חמש הצלעות בלהקה לכדי יצירה אחרת שלמה שמצליחה לספר סיפור אנושי ואמיתי, תוך יצירת שירים עם מבנה ברור וקליט. הדחיסות האפלוליות ואפופת העשן של The Last Dinner Party פוגשת בשיר הזה גם צד רומנטי ועדין יותר, המהדהד ללנה דל ריי וטורי איימוס בזמן שמזכיר גם רוקריות כסחניות ואגרסיביות יותר.

Michael Kiwanuka - Floating Parade

חמש שנים עברו להן מאז האלבום השלישי והאחרון של מייקל קיוואנוקה, הנושא בפשטות את שמו KIWANUKA. אותו האלבום זיכה את קיוואנוקה בפרס מרקורי ובמועמדות לפרס הגראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר וקיבע את מקומו כאחד מהיוצרים הבולטים של העשור, עם הגעתן של השוואות ליוצרי סול שלא נרתעו מאמירות פוליטיות נוקבות לאורך הדרך, כמו מארווין גיי ודוני האת'ווי. מאז, הגיע הבולען היצירתי של תקופת הקורונה, ופרט לשיר מ-2021 שהוציא עבור דוקו בנטפליקס, קיוואנוקה לא שיחרר יצירה חדשה עד החודש, כשיצא עם הסינגל Floating Parade. בשיר החדש, מייקל קיוואנוקה לא מוותר על נוסחה מנצחת וממשיך עם המפיקים Inflo ו-Danger Mouse, הצוות שאיתו גיבש את טביעת האצבע של שני האלבומים האחרונים. בשיר Floating Parade, נשמר הקו המוזיקלי הקיוואנוקי של סול אולדסקול עם הפקה עכשווית שמחזיקה בתנועת מסע מדיטטיבית בה נאבדת תחושת הזמן, עד שלא כל כך בטוחים אם שמענו עכשיו את גרסת הרדיו או את הגרסה המורחבת בת ה-7 דקות מתקליט. "המצעד המרחף" הוא מטאפורה לבחירה לצאת ממצב לא נוח בתנועת ריחוף של התודעה לעבר מרחב חלימה ילדי של נחמה. כדרכה של הפקה טובה, התחושה הזו עוברת גם בלי מילים, דרך המשחק בין שכבה אוורירית של גיטרה אקוסטית וקולות רקע שמיימיים לבין שכבות מקרקעות של בס ותופים. על גבי ריף בס היפנוטי, מגיע קולו הרך של קיוואנוקה שנעטף בכלי מיתר שהולכים ומתמלאים בנפח ככל שהשיר מתפתח. התכניות של מייקל קיוואנוקה לסתיו הקרוב כוללות בעיקר יציאה לסיבוב הופעות משותף עם בריטני הווארד (Alabama Shakes). בהתחשב בעובדה שהסינגל הזה לווה בהבטחה קטנה וחרישית בלבד לאלבום שיגיע בעקבותיו, אולי אפשר לייחל לשיתוף הפעולה הטבעי בין השניים האלה בשירים שיבואו איתו.