בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

Sun Tailor - הדרך היא בית

בשנה בה הבית של כולנו ספג מהלומה קשה, ואנשים רבים איבדו את בתיהם המטאפוריים והפיזיים, לא מפתיע שמוזיקאים ישראלים רבים בוחרים לחקור את המושג הארכיטיפי של "בית". לרוב, הנימה העולה מן השירים שיצאו כאן לאחרונה מנגנת תחושות של אובדן ושבר, וביניהן עולה שוב ושוב השאלה - מהו בעצם בית? אך לצדם של שירים מלאי תמיהה ובלבול שכאלו, ניצבים גם שירים כמו החדש של Sun Tailor (שם הבמה של ארנון נאור) המציגים תשובה ברורה ומתוחכמת לשאלה הספירלית הזו - "הדרך היא בית". כלומר, כפי שמשתקף כבר משמו של השיר - עצם התהליך, ההליכה והחיפוש, הם הנחלה עצמה. השיר הזה, השני שארנון נאור מוציא בשפת אמו לאחר שנים ארוכות של יצירה באנגלית, מהדהד תהליך של השתרשות המשקף בסיפור עשייתו את התהליך שעבר יוצרו בתקופה האחרונה. את השיר כתב והלחין נאור באנגלית כאקפלה, בטרם תרגמו לעברית, והוא בנוי לירית ומלודית כשיר גוספל שורשי. עם ההופעה של השירה ההודית של ליאת יצחקי, צליליה של תרבות שנאור שילב לא אחת במוזיקה שלו, נוצר תמהיל המפגיש בין הרגש והתבונה של נאור כמסע מוזיקלי של אמונה. אותו המסע של אדם שמצא בו את האוצר שאולי כולנו מחפשים בתקופה הזו ובכלל - התובנה שכל עוד נמשיך לצעוד, הבית הוא באשר נלך.

עלמה גוב - שוב במדבר

נדיר למצוא אמנית כמו עלמה גוב, שבגיל צעיר כל כך מרגישים אצלה בשלות שמצדיקה את החיבוק הגדול שהיא מקבלת מקהל מגוון של מאזינים ומאנשי המוזיקה. זה קשור ליכולת שלה למצוא מנגינה מדויקת, זכירה אבל לא צפויה, ולא לפחד ממילים שמספרות את האמת. בסינגל העדין והעצוב "שוב במדבר" מתוך האלבום השלישי שלה, ממנו השמענו גם את השיר "זה הסוף", היא מתייחסת באופן ישיר להצלחה שהיא חווה. נראה שכמו אמנים רבים שמגיעים לפסגות בחייהם, גוב כבר מבינה שההצלחה לא פותרת את כל הבעיות. הצלילות בה היא שרה את המשפט: "גם אחרי שקרה לי כל מה שרציתי, עדיין אני משוכנעת שזה קורה בדמיון",על גבי עיבוד המיתרים העבה, מייצרת שיר שמצליח להיות גם מרגש אבל גם לחשוף בכנות את הבלבול בנוסח "תסמונת המתחזה" שהיא מרגישה. כשגוב עוברת לגוף רבים בסיום השיר, עם המילים "אנו צועדים", הופך השיר לסוג של המנון שמשתף גם את המאזין ונותן הרגשה שבאמת אנחנו צועדים יחד איתה במדבר הזה. זה שמסמל את תחילת הדרך של אמנית צעירה ופורה, וזה האישי בו כל אחד מאיתנו צועד לעתים.

Bleachers - Modern Girl

תעצרו שנייה. אתם בסדר? השבוע הזה לא נורמלי, אנחנו יודעים. בין החרדה הקיומית לצורך לדעת איפה המרחב המוגן הקרוב נמצא בכל רגע נתון, זה מרגיש שהקירות סוגרים בהדרגה. משאירים הרבה פחות אוויר לנשימה. אז בדיוק בזמן שבו אנחנו רוצים יותר מכל להשתחרר, מגיע אלינו השיר Modern girl של ה-Bleachers ומספק שלוש דקות של בריחה מושלמת. Bleachers הם הרכב פופ – רוק שבמרכזו המוזיקאי, המפיק וכותב השירים הפורה ג'ק אנטונוף, המוכר בין היתר בזכות עבודותיו הצמודות עם טיילור סוויפט ולנה דל ריי. אחרי עשור שבו הלהקה שלו הייתה פחות או יותר רק אנטונוף בעצמו, תהליך התגבשות של הרכב קבוע הוביל ליציאת האלבום חדש שנקרא בפשטות "Bleachers" - כאילו כדי להכריז שעכשיו הגיע הרגע שבו מתחילים רשמית. הסאונד של הלהקה נשמע כמו שידור ישיר מהצד היפה של שנות השמונים ומשלב כלים חשמליים ביחד עם כלים אקוסטיים וכלי נשיפה. מספיק להקשיב לסולו הסקסופונים הכפול שפותח את Modern girl כדי לדמיין שאנחנו עמוק בתוך האייטיז, אולי כדמות בסרט של ג'ון יוז, נוהגים במכונית עם גג נפתח על הכביש המהיר. השיר הוא התפרצות של שמחה ונעורים. קריאה פשוטה לחגוג, לבעוט ולהשתחרר. האנרגיה הקינטית שלו מזכירה במשהו את Saturday night is alright for fighting של אלטון ג'ון או את we didn’t start the fire של בילי גו'אל, שירים כיפיים ואנרגטיים ממשפחת "מורדים ללא סיבה". אצלנו, כרגע, לגמרי יש סיבה ולכן Modern girl הוא בדיוק השיר שהיינו צריכים עכשיו.

Johnny Blue Skies - If The Sun Never Rises Again

זמר הקאנטרי סטרג'יל סימפסון החליט שנמאס לו. השם שלו, אחרי חמישה אלבומים, הפך למותג והוא רצה להחזיר לעצמו את הבעלות עליו. אז הוא החליט ש-"הקשת" של האמן סטרג'יל סימפסון מוצתה והגיע הזמן לדרך חדשה. בהשראת אריק קלפטון, שהסתתר מאחורי השם Derek & the Dominos כדי לכתוב את שירי האהבה הכי פגיעים שלו, סטרג'יל החליט שהאלבום החדש שלו יצא תחת השם Johnny Blue Skies. למה דווקא השם הזה? ההסבר משונה ויפה: כשסטרג'יל היה בן 20 הוא נתקל בבחור שלא קראו לו ג'וני אבל נהג לעמוד בחוץ, לשחק עם מצית זיפו ולומר ברציפות "Johnny Blue Skies", בלי הסבר ובלי הגיון. הרבה שנים אחר כך, הבחור התמהוני הזה זוכה למחווה בקריירה של אחד מכוכבי הקאנטרי הבולטים והמוכשרים בסביבה. כג'וני או סטרג'יל, הכשרון עדיין שם והקול העמוק והמנחם עדיין מלטף. אלבום "הבכורה" של ג'וני, Passage du Desir ממזג בצורה נפלאה בין רוק לקאנטרי, כמיטב המסורת של האחים אולמן בשנות ה-70. הוא בחר במודע לא להוציא סינגלים ולהתייחס לאלבום כיצירה הומוגנית שעדיין לא נכחדה, אבל נראה בינתיים שהקהל בכל זאת סימן שלושה שירים יותר מכולם ויסלח לנו סטרג'יל, וגם ג'וני, שבחרנו בעצמנו סינגל מתוכו ושמנו את הז'יטונים על If The Sun Never Rises Again.