בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אלון עדר ולהקה - משהו בי חי

יש בתוך אלון עדר שני זאבים. את הראשון אנחנו מכירים היטב. זה עדר של "אלון עדר והלהקה", אחד הכותבים הליריים המוכשרים שפועלים בארץ בעשור האחרון. עם המילים הרכות והמדויקות שרוכבות על המלודיות העדינות שמשאירות באוויר ניחוח נוסטלגי חמוץ מתוק. ויש גם את אלון עדר השני, שנחשף בעוצמה באלבום הסולו הקודם שלו "החיים שלי הם פיגוע יפיפה". באלבום הראשון מזה שנים בלי הלהקה, אלון עדר אפשר לעצמו להישמע שונה מאוד. פחות פואטי, יותר מחוספס והרבה יותר פגיע. הדואליות הזאת, משתקפת בסינגל החדש "משהו בי חי". זהו שיתוף הפעולה הראשון של עדר והלהקה מאז האלבום "כן כן כן" שיצא ב-2022 ולכאורה יש כאן חזרה לשגרה. זה השילוב הנהדר שאנחנו כבר מכירים היטב של הרמוניית כלי הנגינה וקולות הרקע שביחד ממלאים ותופסים את כל חלל האוזן והלב. ועדיין, משהו מהקונפליקט הפנימי האדיר של "החיים שלי פיגוע יפיפה" נשאר גם כאן, למשל כשעדר שר: "יש בי מאבק בין טוב לרע/ מקבל זרמים של אש / וכששקט מתלחש/ מחפש לברוח חזרה". מתחת לחזות של שיר אהבה, עדר ממשיך לבחון פנימה, קודם כל את עצמו. יותר מהכול, השילוב המעניין הזה בין הקול המוכר למשמעות החדשה מצביע על דרגת הבשלות ביצירה של עדר. "משהו בי חי" מראה שהסאונד השונה באלבומו האחרון לא היה איזה מרד, אלא חלק מתהליך אורגני של יוצר שיודע מה הוא עושה ולאן הוא הולך. לפעמים, השינויים הכי דרמטיים הם שינויים עדינים.

שיר פרום - מישהו לסמוך עליו (רוח באה מדרום)

כמה שבועות אל תוך המלחמה, התאספו חבורה של תשעה מוזיקאים ומוזיקאיות כדי לעזור אחד לשנייה לכתוב ולנסות לעבד את מה שקורה סביבם. הם התחילו ממפגשי כתיבה משותפים, ובהמשך נסעו להקליט במשך כמה ימים בהם שהו יחד, הפיקו, שרו, ניגנו, השמיעו זה לזו, בישלו, ישנו, ויצרו סוג של קומונת מוזיקה, קפסולת אמנות בתוך כל הכאוס. עכשיו, החבורה שכוללת את אבנר טואג, אלכס משה, גיל בר הדס, מתן ליאור דאקלר לוי, עדי-קשת כהן, ענת מושקובסקי, רוני בר הדס, שיר פרום ומתן אגוזי (שהפיק את כל השירים), מוציאים לעולם את התוצר של אותו כור היתוך - אלבום בשם "רוח באה מדרום". "זה אלבום שהוא על אנשים ורגעים אישיים, על החיים שמקופלים בתוך התקופה הזאת" כתבו עליו, "לא רצינו לכתוב על המלחמה בצורה מגויסת, אלא לגשת אל החיים שבמרווחים בתוך המלחמה ובתגובה אליה". וככה זה באמת נשמע. השיר הראשון, "מישהו לסמוך עליו" של שיר פרום הוא פנינה מתוקה. שיר שמרגיש כאילו נכתב על הענן הלבן והרך שבקצה הקשת, או שכמו במציאות - במקום מוגן ובטוח בטבע עם חברות וחברים. הבוסה נובה זורקת אותנו ישר לתקופות הבוסה הישנות של המוזיקה הישראלית (מישהו אמר מתי כספי?), וצובעת את השיר בנוסטלגיה ובעל זמניות. המתיקות הזו לא באה בלי המר, כמו במילים - "מישהו לבכות איתו, לא עליו, ולא על תולדותינו", בהן המתיקות המוזיקלית עוטפת את המריר הטקסטואלי, מחבקת אותו ונותנת לו מקום. זה כל כך פשוט, כל כך יפה, כאילו המלחמה באה ופשטה איתה גם את כל הרעש, והשאירה רק את מה שחשוב באמת - מישהו לסמוך עליו.

King Gizzard & the Lizard Wizard - Field of Vision

ההרכב King Gizzrd & the Lizard Wizrd הוא מסוג ההרכבים שיוצרים פיצול גם בקרב המאזינים האלטרנטיביים והסקרנים ביותר. חלקם, נשבעו אמונים לשישייה האוסטרלית הזו כבר לפני 12 שנים באלבומם הראשון וממשיכים לעקוב באדיקות, בעוד שרבים אחרים מתעקשים שהם פשוט לא מבינים את הקטע. אם אתם נמנים על הקבוצה השנייה, יכול להיות מאוד שפשוט עוד לא נפלתם על האלבום הנכון של KGLW. זאת, משום שמאלבום לאלבום ניכר שהחבורה הנחושה וארוכת השיער הזו נמצאת במסע בלתי נלאה לחקור סגנונות וקונספטים מוזיקליים חדשים ושונים. מאז האלבום הראשון, משחרר ההרכב אלבומים כמו לחמניות חמות בקצב שהאמן הממוצע יכול רק לקוות להוציא בחיים שלמים. השנה, הם הגיעו לאלבום ה-26 שלהם. כן. 26. במסעותיהם ביקרו בגראג', פרוג, פולק, מטאל מערבוני ספגטי ברוטב פסיכדלי, ט'ראש מטאל, משחקים עם מיקרוטונאליות, פוליריתמיקה שממש לא מנסה להקל על הקהל לרקוד עם הביט ואלבומים מעגליים שמציבים סימן שאלה על נקודת ההתחלה האמיתית שלהם. בקיצור, כיף איתם ואם אנחנו נהנה יחד איתם זה יכול להיות מגניב, אבל ניכר שריצוי ציפיות הקהל הוא לא בדיוק המגדלור היצירתי של החבורה הזו וכנראה שזה גם חלק מסוד קסמם. במעבר מעניין מאלקטרוניקת הסינת פופ ההיפר אקספרימנטלית של האלבום הקודם, האלבום החדש של קינג גיזארד שיצא בשם Flight b741 נחת דווקא במחוזות הבלוז-רוק, קאנטרי, ובשיר Field of Vision במיוחד - בשורשי הרוק הקלאסי, אחת מההשפעות הרבות של המוזיקאים הוירטואוזיים האלה. הפעם, הכריז ההרכב, הקונספט של האלבום הוא שאין קונספט. בקונטקסט של הרכב שלא מפסיק להשתנות, מדובר בחידוש.

Picture Parlour - Face in the Picture

יש בהיסטוריה כמה רגעים נפלאים של להקות ששמות הלהיטים הגדולים שלהם מתכתבים בצורה משועשעת עם שם הלהקה; הלהיט הגדול של להקת Cars לדוגמא הוא Drive, הלהיט הגדול של להקת Imagination הוא Just an Illusion. נסו לחשוב על עוד כמה, זה תרגיל משעשע. במקרה של הלהקה שלפנינו, Picture Parlour, הסינגל החדש שלהם שמקיים את המבנה המדובר נקרא Face in the Picture. הוא אמנם עדיין לא להיט בינלאומי אבל לדעתנו יש לו את הפוטנציאל וה-BBC חיבק אותו לאחרונה, אז אולי אנחנו בדרך לשם. בכל אופן, השיר ושם הלהקה הם כרטיס ביקור מדויק להרכב שמאוד מושפע מהעולם הסינמטי בצליל שלו ובמיוחד מהבמאי האפלולי והמתעתע דיוויד לינץ'. גם השורשים המוזיקליים שלהם מאוד מתאימים להגדרה הסינמטית הזו, מדיויד בואי או קייט בוש ועד ארקטיק מאנקיז. השיר Face in the Picture עוסק בכוחן של זכרונות ועקבותיהם בתוכנו גם בחלוף זמן שנדמה בטעות כי מוחק את הכל. מסקנה מעט בוגרת של להקה די צעירה בתחילת דרכה. עם הבגרות הזו והצליל הזה, אנחנו משתכנעים.