בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

חשש אמיתי - ייאוש

ייתכן שמצאנו את המשפט הכי אייטיז שאפשר להוציא מהפה בשנת 2024:
"עכשיו נשמע את להקת 'חשש אמיתי', בשירם החדש - ייאוש".
זה לא מקרי שהמשפט הזה מעלה באוויר עננת נוסטלגיה וניחוחות שוש עטרי. חשש אמיתי הם אחד ההרכבים הבודדים כיום בארץ עם שורשים שחוזרים אחורה למסורת המפוארת של הפוסט-פאנק שנולד בסוף הסבנטיז והשתלט על האלטרנטיב של תחילת האייטיז עם הרכבים חיוורי עור ושחורי בלורית כמו ג'וי דיוויז'ן, הקיור, סוזי והבנשיז וחברים.
מאז הקמת ההרכב ב-2014 הרביעיה של חשש אמיתי בודקת כל הזמן כיווני יצירה חדשים. אם אלה הבלחות אלקטרוניות כמעט פופיות, יציאות ניו וייב עם סינת'ים עשירים, או רגעי גיטרה שגורמים למאזין למצמץ פעמיים כדי לוודא לא מדובר בשיר של אינטרפול מתחילת המילניום - התנועה שלהם קדימה ממשיכה כל הזמן, הופכת כל אבן בשרשרת הדורות האלטרנטיבית ומוצאת בה השראה.
למרות, ואולי דווקא בגלל החיפוש המתמיד, חשש אמיתי הצליחו ליצור גוון מוזיקלי שאין שום דבר שדומה לו כרגע בנוף הישראלי. לא משנה איזה סאונד הם לובשים, הטקסטים שנוגעים ביום-יום דרך זווית ראיה רחבה, קצת קודרת ויומרנית בצורה החיובית של המונח - נשמעים כמו משהו שלא נולד פה. גם בשנים האחרונות כשמוזיקאים רבים פנו לסינתיסייזרים כסאונד שחזר לאופנה, השורשים של חשש אמיתי בפוסט פאנק ובניו וייב הם הדבר האמיתי. הם היו שם עוד קודם וישארו גם אחרי שהאופנה תעבור. ומעל הכל, השירה של תום הררי. שירת רוק שלא ממלמלת ולא מתחבאת מאחורי דקלומים. ווקאליסט שזועק בקול נבואות זעם ולא מפחד שיקראו לו זמר.
בימים אלה, לקראת צאת אלבומם השלישי בעל השם ההולם: "האלבום האחרון של האנושות", חשש אמיתי מספרים על מסע נוסף של חיפוש עצמי וגילוי השראות חדשות.
ולמרות זאת, למרבה המזל, מספיקה רק האזנה אחת לסינגל השני מהאלבום, השיר "ייאוש" (שהררי כתב יחד עם עמיר לב) כדי להבין שלא משנה כמה ניסויים וחידושים יגיעו בדרך - מדובר בלהקה עם עמוד שדרה יוצא דופן.

יהודית רביץ וגבע אלון - בבוקר

כשהייתה רק בת 15, ישבה יהודית רביץ בחדר בבית הוריה בבאר שבע והלחינה את מילות האהבה הנפלאות של יהודה עמיחי, בשיר "בבוקר". באותה תקופה היא הייתה מעריצה שרופה של להקת כוורת, חלמה להצטרף אליהם ולא פספסה אף הופעה שלהם בעיר. היא ידעה שהשיר הזה שהלחינה מיועד לאליל שלה גידי גוב, למרות שהשניים עוד לא הכירו. החלום הזה התגשם שבע שנים מאוחר יותר בשנת 78', כשגוב הקליט אותו עבור אלבום הסולו הראשון שלו.
עכשיו, כשהחליטה רביץ לחדש אותו עבור האלבום החדש "אני משם" שיצא בקרוב, היא החליפה לו סולם וחיפשה גיטריסט שיצליח לעמוד באקורדים הקשים והמשתנים שנוצרו. כך קרה החיבור עם גבע אלון, שהפתיע את רביץ והקליט גם טייק שירה שהוליד את הדואט היפהפה ביניהם, שלא ידענו עד כמה היינו צריכים. "הכל קרה מעצמו בזרימה מוחלטת" סיפר גבע, "יש חיבורים מוזיקליים שלא צריכים מילים". וככה זה באמת נשמע. עולם ומלואו שמתחולל בתוך שני קולות וגיטרה. יש כאן קלאסיקה ישראלית, פשוטה, נקייה, אהובה, שכל היוצרים הקשורים בה לאורך כל השנים הם חלק מהלב הפועם של המקום הזה. זה שיר שהוא מתנה לנפש ותזכורת שיש פה שפע של טוב, דווקא בתקופה רעה כל כך.

Childish Gambino - Lithonia

"אני רק נער כפרי מגו'רג'יה" שר דונאלד גלובר בפתיחת אחד משירי האלבום החדש שלו והחמישי תחת השם צ'יילדיש גמבינו. "אני רק ראפר" הוא הכריז בכותרת אחד המיקסטייפים המוקדמים ששחרר כמוזיקאי, אי אז ב-2010. בשתי ההצהרות האלו, דונאלד גלובר משקר.
כי גלובר, שחגג 40 השנה, הוא לא רק ראפר, ובטח שלא רק ילד פשוט מהפרברים, אלא הרבה מאוד דברים אחרים. למעשה, אם תבוא יום אחד מהפכה סוציאליסטית באשר לחלוקת הכישרון בעולם, מישהו יצטרך לשדוד את גלובר כדי לתת קצת ממה שיש לו לאחרים ולאזן את העולם. זה פשוט לא פייר.
גם השנה, כמו בכל שנה, המולטי יוצר האמריקאי המשיך להפציע במדיומים שונים לחיינו כשחקן, תסריטאי ומוזיקאי שמלהטט בין יצירות אפלות לקומיות ובין אלטרנטיביות למסחריות.
קו צבעוני ועקלקל נמתח בין הדמויות השונות בקריירה המעניינת של גלובר. בין טרוי מ"קומיוניטי" הקורעת, ארל מ"אטלנטה" המטרידה ולאחרונה בתור ג'ון ב"מר וגברת סמית" המותחת. לצדן, ואולי לפניהן, הוא גם יוצר היפ-הופ מהשורה הראשונה. בכובע הזה, ועל פני קריירה של כמעט 20 שנה, הוא אחראי על באנגרים מרימים כמו "Sweatpants", המנוני סאטלה כיפיים כמו "Feels like Summer", הפקות גרוב סקסיות כמו "Redbone" ויצירות מחאתיות ומורכבות כמו "This is America". עולם ומלואו, באדם אחד.
לאחרונה, הוציא גלובר את "Bando Stone & the New World" שהכריז כי יהיה האלבום האחרון שלו תחת הפסבדונים Childish Gambino ועל כן הוא עמוס בשיתופי פעולה מלהיבים ובצלילים אקלקטיים ומגוונים שמדגימים קצת מכל המנעד שגלובר יודע להציע. האלבום הוא למעשה גם פסקול לסרט בעל אותו שם שגלובר יוצר בימים אלו והוא אכן מגרה את בלוטות הסקרנות שלנו אל הצד הויזואלי של היצירה. הסינגל המוביל מתוכו, Lithonia, נקרא על שם פרבר בג'ורג'יה הסמוך לבית ילדותו של גלובר, ובכך מהדק את הקשר בין הפריטים הביוגרפים שהוא דולה מחייו אל העולם הבדיוני והמופרך שהוא תווה ביצירותיו, וגם בסרט זה. לכתיבת והפקת השיר גויס לודוויג גורנסון, משותפיו הקבועים של גלובר ליצירה, ולצדו שבדי נוסף - אליל הפופ מקס מרטין. יחדיו הם מגישים יצירה דרמטית ומתוזמרת בעומס לשיאי רגש רבים ככל הניתן בפחות מ-3 דקות שמצליחה לסחוף אותנו ולהתמסר לצד אחד, נוסף, של דונאלד גלובר.

Leon Bridges - Peaceful Place

בשונה מרובנו, לאומנים אין את הפריבילגיה להתחיל עבודה חדשה בכל פעם שהם מרגישים מיצוי יצירתי. הם לא יארזו חפצים משרדיים לארגז ויפרסמו פוסט בלינקדין, אבל הם כן יכולים להמציא את עצמם מחדש מוזיקלית, או לפחות לנסות ולקוות שהקהל יקבל את זה. כל הפתיחה הזו כאן לא בכדי לטעון שליאון ברידג'ס המציא את עצמו מחדש. הוא לא נטש את מוזיקת הנשמה או התחיל להפיק טכנו, אבל נראה שהוא כן הרגיש צורך להתנער מהשנים האחרונות ולהתרענן. להוציא כרטיס ביקור עם טייטל זהה אך בעיצוב חדש. סינגל הבכורה מאלבומו החדש, שם האלבום והעטיפה שלו, מהדהדים את הרצון הזה. "Leon", שמו של אלבומו הרביעי, היא המילה היחידה שמופיע על עטיפת האלבום, לצד לוגו של חברת קולומביה הממוקם למטה ובאמצע. זהו רפרנס מובהק לעטיפות ויניל משנות ה-60 וה-70, תקופות שברידג'ס תמיד שיקף במוזיקה שלו אבל מעט התרחק מהן עם השנים. הוא מצולם ליד אגם, יושב על כיסא במקום שליו במקסיקו, קרוב מאוד לאולפן בו בחר להקליט את האלבום. עם צאת האלבום ברידג'ס פרסם הצהרה בה הסביר שרוב שירי האלבום מלווים אותו כבר הרבה זמן אך הוא מצא אותם לא מתאימים למה שניסה לעשות בשנים האחרונות ולכן ניסה להשאיר אותם מאחור. לבסוף, ברידג'ס השתכנע שגם השירים האלו הם חלק בלתי נפרד ממנו, "ובכנות" הוא הוסיף "הם אולי היצירה הכי טובה שלי". אם לשפוט על סמך סינגל הבכורה מהאלבום, Peaceful Place, ייתכן וברידג'ס יכול להוריד את ה-"אולי" מהמשפט הזה.