בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אלי לולאי - לברוח מחולון

כמו מעיל הסטודנטים השחור והמחויט שהוא לובש על עטיפת הסינגל החדש שלו, היצירה של אלי לולאי תמיד הייתה קצת זרה לאקלים המזרח תיכוני הלח והמיוזע. עוד מימיו כסולן רוקפור ודרך קריירת הסולו, השירים של לולאי מפגישים בלחניהם, צליליהם ומילותיהם את המקומי והמוכר עם הזר והקוסם שמעבר לים. חוף מציצים פוגש את מדרכות לונדון הסוערת של הסיקסטיז והנאיביות של שבלול נפגשת עם הפסיכדליה של הפליימינג ליפס. בשירו החדש, "לברוח מחולון", הסינגל השני בדרך לאלבומו הבא, הוא שב להתהלך בנופי ילדותו והתבגרותו המוזיקלית. במילים והלחן שהוא כתב עם צוק דבוסק, לולאי מוליך אותנו המאזינים מול סצינות ואירועים היסטוריים מעצבים המגיחים כשברי זיכרון מקוטעים שמרכיבים הוויה שלמה יותר יחדיו. הוא מתחיל ברחוב יהודה הלוי בת"א אך מהר מאוד נודד משם אל המדרגות של הפינגווין, אל רורברט סמית', חומת ברלין, צ'רנוביל וגורבצ'וב. משלב מיתולוגיות רוק ישראליות ובינלאומיות עם אירועים היסטוריים כמו ב- We Didn't Start the Fire ומניח סמלים של מרד וחופש יצירתי לצד כאלו של המגבלות והכוחניות שמנסה לדכא אותם. מעניין לציין, כי זהו לא השיר הישראלי הראשון בתקופה זו שמציע מסע שכזה. בשנים האחרונות הוציאו אהוד בנאי ("מתחיל להתעורר"), אייל אבן צור ("תלבושת אחידה") וגם דן תורן ז"ל ("חוזר לשם עכשיו") שירים שמתחקים אחר נערותם וימי גילוי המוזיקה בחייהם. אבל בשונה מהחזרה הסנטימנטלית והמוכרת ל"ימים היחפים של בנימינה", השירים האלו מציעים מבט מר יותר אל עבר אותם עלומים. אצל לולאי, הריקוד הבודד במועדון והמעיל שלא תואם את מזג האוויר משרטטים תמונה של צעיר רדוף ולא שייך, מתאמץ לייחד את עצמו בצורה מביכה וחיננית ונואש יותר מכל לברוח מבית הוריו בחולון. במרחק עשורים רבים מאותם ימים של לולאי, ובעזרת שיריו הכה מצוינים, אפשר לקבוע כבר מזמן שהוא הצליח בכך. חולון אולי עדיין נמצאת בתוך לולאי ובזכרונותיו, אבל כשהוא שר עליה, היא נשמעת כמו לונדון.

החצר האחורית - תולה את הנעליים

בואו נעשה תרגיל רגע, תלחצו Play על השיר, האזינו לו ותשאלו את עצמכם למי השיר הזה מתאים? מי היה בראשו של הכותב ולאחר מכן בראשם של המלחינים והמעבדים? אחר כך תחזרו לקרוא את המשך הטקסט. ספק אם לא תנחשו לבד את התשובה. "תולה את הנעליים" הוא הסינגל האחרון שהוציא הפרויקט של תומר יוסף, איתמר ציגלר, גדי רונן ויענקל'ה רוטבליט בדרך לאלבומם השלישי שנקרא בפשטות "3" ויצא בחודש שעבר. כבר זמן מה שההרכב הרב דורי הזה מייצג בנוסטלגיה וברעננות צד יפה, ערכי ולעתים נעלם בישראליות שלנו. כעת, הם עושים זאת באמצעות שיר שמהדהד כולו לגדול הזמרים במוזיקה הישראלית. עם צאת השיר, יענקל׳ה רוטבליט כתב כך: ״לפני כאחת עשרה שנים כשנכתב השיר הזה הוא נשלח לאריק (איינשטיין) חובב הספורט. אלמלא החיים בגסותם ואכזריותם לקחו מאיתנו את אריק לפני כעשר שנים היה ודאי גם מקליט אותו. אבל אריק איננו. והשיר כדרכם של שירים חזר אל המגירה עד שחילץ אותו משם איתמר ציגלר והלחין אותו עבור החצר האחורית. באחת השיחות האחרונות שלי עם אריק ז"ל הוא אמר לי בבדיחות הדעת: "אם יש לך עוד משהו שלא נתת לחצר האחורית אז אל תשכח חברים ותיקים ותביא. אז הבאתי.״

Hozier & Bedouine - That You Are

הוזייר, הסופרסטאר האירי שפרץ לחיינו לפני כעשור ומאז בעקביות מבסס את מעמדו כאחד מכותבי השירים הבולטים של המאה ה-21, שחרר השנה מיני אלבום חדש. השיר Too sweet מאותו אי פי נמצא בראש מצעדי הפזמונים מזה כמה חודשים ועכשיו פנינה נוספת מתוכו מגיעה אל האוזניים שלנו. That You Are הוא בלדת פולק אפלולית שנרקחה לפי החוקים בספר הלא כתוב של בלדות אפלוליות ומהפנטות. גיטרה אקוסטית יפה שזוכה לפרקים לליווי עדין ומדויק של תזמורת כלי מיתר, המחזקת את האלמנטים הדרמטיים של השיר. הוזייר משתף כאן פעולה לראשונה עם הזמרת האמריקאית ממוצא ארמני Bedouine, כוכבת עולה בעולמות הפולק האמריקאי האלטרנטיבי. גוון הקול שלה, המעלה זכרונות מיוצרות כמו קארן דלטון, מספק לשיר את הנופח הקלאסי כל כך אך עם זאת לא שבלוני כלל, כפי שלעתים אופייני לשירים מהסוג הזה. כמה טוב שאלה הלהיטים שלנו.

Yannis & The yaw - Rain Can't Reach Us

בניגריה של שנות השישים והשבעים, האפרוביט שהיה מיקס של מקצבים ניגריים, סול, ג'אז וFאנק, צבר פופולריות באותו האופן שעשה זאת הפאנק בארה"ב - בכך שהיה קולה הרקיד של מחאה כנגד אי צדק חברתי ושחיתות פוליטית. חלוצי האפרוביט היו פלה קוטי ושותפו הצמוד, המתופף האגדי טוני אלן. פלה קותי הלך לעולמו עוד בניינטיז, אבל טוני אלן המשיך ליצור עד שהלך לעולמו בגיל 79, ב-2020. כשהגיעה הבשורה על פטירתו של אלן, הייתה תחושה באוויר שאולי תקופתם של האפרוביט ושל צליליה הרבים של מערב אפריקה ככוח מוזיקלי גלובלי הגיעה לפרקה. יחד עם זאת, מאז, נראה שההפך הגמור קרה ומערב אפריקה עדיין מהדהדת בעולם דרך הצאצא האלקטרוני שלה - אפרוביטס, שהתקבע מאז כשכבה בסיסית במיינסטרים. שיתופי הפעולה הבולטים של טוני אלן מהשנים האחרונות היו בעיקר בפרויקטים השונים של דיימון אלברן - Gorillaz, The Good, The Bad a& the Queen, ואחד משיתופי הפעולה האחרונים שלו נולד ממפגש קצר וכמעט אגבי, עם סולן ה-Folas, יאניס פיליפקיס. ב-2016, הם נפגשו באולפן ליומיים בלבד, שמהם יצאו חומרי גלם שספק אם יועדו בתחילה ל-Foals. כשאלן הלך לעולמו, פיליפקיס הרגיש שחובתו להמשיך את הפרויקט. השנה, שוחררו שלושה שירים מה-EP של יאניס פיליפקיס וטוני אלן תחת השם Lagos, Paris, London - ערי הולדתם של שניהם ובמרכזה העיר שבה נפגשו והקליטו יחד את השירים, פריז. בחודש שעבר, שחרר פיליפקיס את הסינגל השלישי Rain Can’t Reach Us. מפגש מוזיקלי חוצה ז'אנרים שמתעסק במילותיו במשבר האקלים חוצה היבשות ונבנה על בסיס תופי האפרופאנק של טוני אלן, השירה הדרמטית של פילפקיס והסינתים שלו התומכים במנטרת הייאוש והפחד מהיום בו הטבע יפסיק להיות בית.