בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

?Allan Tune - All I Ever Wanted

אם לשקיעה היה סאונד, היא הייתה נשמעת כמו ? All I Ever Wanted של היוצר Allan Tune. התחושה הייחודית בעמידה מול השמיים שנצבעים בגוון כתום-זהוב יפיפה, כשהכתפיים משתחררות לרגע, הריאות מתמלאות באוויר והקצב של הלב יורד בהדרגה. השילוב של פריטה מרגיעה על הגיטרה האקוסטית שפוגשת קצב אלקטרוני עדין ומתקבל רגע שליו, חמים וחלומי לחלוטין. Allan Tune הוא שם הבמה של איתמר שדות, אמן ישראלי חדש יחסית בסביבה. האלבום הראשון שלו, Alter Boy, יצא בשנה שעברה והציג שילוב מסקרן של מוזיקה אלקטרונית ואינסטרומנטלית, אקוסטית וחשמלית, בשילוב עם השפעות מלודיות מגוונות. מאז הוא הספיק להוציא עוד אלבום שחידד את הסאונד הייחודי שלו ליצירה אחידה ושלמה יותר. אבל ?All I Ever Wanted הוא לא יצירה אסקפיסטית. החלום שאלן מכניס אותנו לתוכו הוא חלום מורכב, מבלבל ומתעתע. בין אהבה שדינה לא ידוע לשקיעה שמבשרת גם סוף, פתאום לא כל כך ברור אם כל הדברים שאי פעם רצינו אכן טובים לנו או שזאת אשליה מתוחכמת שפועלת בתוכנו. כך או כך, בצלילים האלו נעים בהחלט להצטרף לחולמנות.

עמר גשן וליהיא אם - שיר תשרי

באמצע שנות השבעים שמעה חוה אלברשטיין ברדיו שיר עם מנגינה יפה מאוד. למילים אלברשטיין פחות התחברה, אבל היא הרגישה שהיא חייבת לעשות משהו עם הלחן הזה. אז בלי לשאול אף אחד, היא פנתה ישר לרחל שפירא, שתחבר ללחן מהרדיו מילים חדשות. כך הפך השיר "מי יתפוס כוכב נופל" של דני עמיהוד לאחת הקלאסיקות של אלברשטיין- "שיר תשרי". גם היום, 47 שנים אחרי שהוקלט, הוא עדיין מצלצל ככזה. עכשיו, על סף חודש תשרי, אחרי החופש הגדול ולפני הימים הנוראים המוזכרים בשיר, הזמרות עמר גשן וליהיא אם בחרו להקליט לו גרסה מחודשת, שטעונה בימינו במשמעויות חדשות וכואבות. בטקסט שנלווה להוצאת השיר, כתבו עליו היוצרות הצעירות: ״חודש מרץ, השמיים משתנים, חצי שנה מפרוץ המלחמה. אוטו קטן שמפליג על כביש החוף בין תל אביב לקיבוץ רמת השופט, לאט לאט הנוף העירוני מתחלף בשדות ירוקים, הים מבצבץ ממערב. ברדיו, בין מבזקי החדשות וההתרעות, שרה חווה אלברשטיין את המנטרה 'בוא הביתה במהרה, עם הרוח הקרירה' והיא נצרבת בתודעה והמשמעות מהדהדת במרחבי הגוף והלב. התרגשנו מההזדמנות להתקרב לשיר היפהפה הזה ולתת לו אינטרפרטציה וזווית משלנו - כשותפות מוזיקליות, חברות ויוצרות. בו בזמן עלתה בנו תקווה - אולי הבקשה החוזרת בשיר כבר לא תהיה רלוונטית? היום התקווה התבדתה, ואל הכאב הכללי שאופף את כולנו, נוספה צביטה חזקה בלב - המסר של השיר רלוונטי הרבה יותר משהיה. הם לא פה, יותר מדי זמן״. את כל הרבדים האלה אפשר להרגיש בשירה שלהן, העדינה, הכואבת, על גבי אותו לחן שתפס את האוזן של אלברשטיין ואחר כך את האוזניים של רבים, באכזריות שבה מילים מתהפכות עלינו בשנה האחרונה - פתאום משפט מתוק ותמים הופך למר, ותשרי לא מרגיש אותו דבר.

David Gilmour - Luck and Strange

הילד מזדקן וגם אם הוא לא מודע לזה, אשתו כאן כדי לשים על זה זרקור. דיוויד גילמור מתקרב לעשור התשיעי בחייו ואשתו הסופרת והעיתונאית, פולי סמפסון, כתבה על כך את רוב הטקסטים באלבום החדש שלו - Luck and Strange. הזדקנות ומוות הם תמות מרכזיות באלבום ובשיר הנושא שלו, שנוצר ברובו בימי הסגרים והקורונה, כשהעולם כולו הושבת ואמנים כמו גילמור נאלצו פתאום להיפרד מהקהל ולשבת בבית. אולי זו גם הסיבה למאמץ המשפחתי, שכן לא רק אשתו של גילמור מעורבת באלבום אלא גם ילדיו צ׳ארלי, רומני וגבריאל לצד חברים ותיקים ומכובדים כמו המתופף סטיב גאד והקלידן רוג׳ר אינו (אחיו של בריאן). בשיר הנושא משולבת גם הקלטה של ריצ'רד רייט המנוח, חברו של גילמור בלהקה הגדולה ההיא, שהלך לעולמו בשנת 2008. רייט השתתף בשנת 2007 בג׳אם באסם של גילמור, שמאז חיפש מה לעשות עם ההקלטה המיוחדת וכעת למזלנו מצא. אגב, ברצועה האחרונה באלבום תוכלו למצוא הקלטה של הג׳אם המקורי

Killer Mike Feat. Anthony Hamilton - Nobody Knows

ט.ל בארט, כומר משיקגו של שנות השבעים, יצר מוזיקת גוספל בעזרת מקהלה של כ-40 נערים שהדריך. למרות שהיה די מוכר בעיר מגוריו, המוזיקה של בארט נותרה כפנינה ליודעי חן-עד העשור הוקדם. קניה ווסט סימפל את בארט ב-The Life Of Pablo, די ג'יי חאלד גם כן נעזר בבארט באחד מלהיטיו ואינספור סרטים וסדרות השתמשו באחד משיריו ברגעי שיא. כעת, הגיע תורו של קילר מייק. כחצי מהצמד Run the Jewels וגם בקריירת הסולו שלו, קילר מייק שומר על הראפ שלו "רציני", כזה שלא מנסה להרשים או להמציא את עצמו מחדש ולא רודף אחרי טרנדים חדשים בשמי ההיפ-הופ. לצד התבטאויות פוליטיות מוצהרות שלו לאורך השנים, גם המוזיקה של קילר מייק עוסקת לרוב בנושאים חברתיים ונאמנה למסורת של הצד המחאתי של הז'אנר. במובן הזה, Nobody knows, שירו החדש עם זמר הסול אנת'וני המילטון, הוא קלאסיקה קילר מייקית מהרגע הראשון. על רקע הגוספל של בארט, קילר מייק יורה שורות בקצב שנשמע כמו משהו בין נאום זועם לשיחה עם אלוהים. בכל אחד מהמקרים, אנחנו מניעים את הראש בהסכמה ואומרים אמן.