כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
הילה רוח – חלב
הילה רוח, מיוצרות האינדי הבולטות של העשור האחרון בארצנו, מככבת לראשונה בסרט באורך מלא, אבל לא זונחת לרגע את המוזיקה. הסרט ״חלב״ של מאיה קניג מטפל באופנים שונים באמהות ואמהוּת, גם באמצעות הדמות הראשית בגילומה של רוח. את שיר הנושא, "חלב", הלחינה רוח למילות שיר של ויסלבה שימבורסקה, והפיק גילברט ברויד מההרכב המסך הלבן. ״חלב״ מבוסס על השיר ״ורמיר״ של המשוררת הפולניה הנודעת, שנכתב במקור על הציור ״מוזגת החלב״ של יאן ורמיר ומהווה מעין פרשנות נוספת, פוסט מודרנית, לאותו ציור מפורסם. התגלגלות היצירה הזו אל שירה החדש של רוח, מוסיפה רובד נוסף לפרשנות הציור ומתכתבת היטב עם התוגה השוכנת בו והמופיעה גם בסרט ממנו הוא לקוח.
מרסדס בנד - הכל עליי
חמש שנים עברו מאז האלבום האחרון של מרסדס בנד, הלהקה שפועלת כבר יותר מ-20 שנה בנוף הרוק הישראלי ומצליחה להישאר רלוונטית גם כשדור חדש של מעריצים צועק את הפזמון "של תגידי לי את" בזמן השמירות בצבא או את הפתיחה האייקונית של "חגים" בהופעות. בסינגל החדש של הלהקה, הצצה ראשונה לאלבומם החמישי, מרסדס מדברים מנקודת מבט אישית את חוסר האונים והייאוש שלא מעט מאיתנו חווים בשנה האחרונה וממשיכים לחוות. המילים מתארות חיפוש אחר חצי נחמה במציאות מטורללת, שבה נדמה לעתים שהברירה שלנו מונחת בין געגועים לעבר נאיבי ונעלם אל הווה כאוטי וחסר שקט שמשתנה בקצב מהיר מדי. את המצוקה הזו אורזת חבורתו של גל תורן עם הפקה אפופת בלוז וגדושת גיטרות שמחזירה אותנו לבלדות האהובות של הלהקה מימיה הראשונים. הבלדות שמצליחות תמיד למלא לנו את הלב ברוקנרול. תכלס, התגעגענו.
Club Kuru - Gone Like A Flower
אנחנו יכולים לספר לכם שלהקת Club Kuru חזרה השנה אחרי חמש שנות הפסקה עם אלבום חדש, Before The World, שיצא ביולי. אבל אולי מה שחשוב יותר זה ששנות השבעים חזרו, לפחות אם לשפוט לפי שירם החדש Gone Like A Flower, שהוא כנראה הפתרון המושלם לישראלים ששונאים את רוג׳ר ווטרס אבל מתגעגעים לפינק פלויד. הכל נמצא כאן: האווירה, הגיטרות, הדרמה, הפזמון המואר והטקסט האפל. Gone Like A Flower עוסק באובדן אבל גם בהתחדשות, כפי שנרמז כבר בשמו המציע את הפרחים כמטאפורה לכך שהכל חולף אבל גם נולד מחדש.
Nick Cave & the Bad Seeds - Long Dark Night
מהמבט הפרובינציאלי המוכר שלנו, מתבקש לראות משהו כמעט מיסטי בחיבור של ניק קייב והקהל הישראלי. זה רומן שהולך אחורה לברים אפלוליים בתל אביב של שנות התשעים, עובר בדואט עם ענבל פרלמוטר ודייט עם איגי וקסמן, פורח בהופעות סולד אאוט שנראות כמו טקס תפילה המוני ומגיע לשיא עם התייצבותו של קייב לצד מעריציו הישראלים דווקא בתקופה האחרונה. בנקודה שבה אנו נמצאים כעת בקשר, נראה שהתלות שלנו בקייב מטפסת לעתים למימדים שמסכנים מערכות יחסים. זאת, לא רק מתוך ההעדר בדמויות אב מוזיקליות נוספות שלא נטשו אותנו לקול קריאות ה-BDS המחריפות, אלא גם בשל שותפות הגורל שהקהל הישראלי מרגיש עם הסיפור האישי של קייב. אחרי שנה שבה טבענו באבל אינסופי ובלתי נגמר, נדמה לעתים שהאדם היחיד מחוץ לישראל שיוכל להבין אותו, ובטח גם לשיר על כך, הוא מי ששכל שניים מארבעת בניו. מהמקום הזה, באלבומיו האחרונים, מציע קייב לאוהביו מבט אמיץ וחשוף, אכזרי אך חומל, אל הפחדים הקמאיים ביותר שלנו. סביב אירועי חייו הטרגיים, והאמת שגם לפניהם, תפס לעצמו קייב עמדה של מטיף נבון וקודר, תפקיד שנותר מיותם עם לכתם של זקני שבט כמו לו ריד, לאונרד כהן ודיוויד בואי, והתמלא באופן קצת שונה בדמותו של הרוקסטאר הרזה בחליפה. מעניין, שלמעמד הזה הגיע קייב דווקא כשהמוזיקה שלו הלכה ונהייתה פחות נגישה ומלודיות ויותר מורבידית וכבדה. ביצירותיו האחרונות, אפשר היה לשמוע אותו מקריא מאסות ספוקן-וורד על רקע צלילים אווירתיים נמרחים ורב שכבתיים. לא בדיוק החומר ממנו עשויים להיטי הרדיו הישנים שלו. כעת, 40 שנה מאז אלבומו הראשון עם הזרעים הרעים ו-5 שנים מאז האחרון שהוציאו יחד, שב קייב לכנס את חבורת הפראים שלו לאלבום חדש, ה-18 במספר בפורמט זה, שמציע גרסה קצת אחרת של העצב המוכר והאהוב. התקדמות בשלבי האבל, אם תרצו. בסינגל השלישי מתוכו, Long Dark Night, מכין קייב את עצמו לאפשרות של שקיעה אל תוך הלילה הארוך והאפל, דימוי מובהק לדיכאון או למוות (תלוי עד כמה תרצו להחמיר). השיר נכתב בהשפעת טקסט עתיק של יוחנן מהצלב אך מהדהד גם לשירו הידוע יותר של דילן תומאס "אל תלך אל הלילה" המתאר קריאה למאבק מול חשיכה שמאיימת לכסות את הכל. ובכל זאת, מוזיקלית, קייב דווקא מציע לנו כאן נחמה מלודית מוארת ונוחה לאוזניים שמרניות, מהסוג שהוא מיעט ליצור בשנים האחרונות. יש כאן מלודיה חזקה, פסנתר שמהדהד לאלבומיו הישנים, ליווי כינורות מרגש וגם בס יציב בחסותו של התוספת החדשה לכח - קולין גרינווד מרדיוהד (שבוודאי מגלה זמן פנוי כשאחיו ותום יורק עסוקים עם דה סמייל). עם כל אלו, ובחסות קול הבריטון העוטף, אנחנו מוכנים להביט ישירות לתוך הלילה האפל עם ניק קייב. להביט, ולקוות שבצידו השני מגיע בוקר.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
