בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

אפרת גוש - לחזור כבר הביתה

קשה להאמין, אבל כבר שלושה עשר חודשים ש-101 חטופות וחטופים מנסים לשרוד תחת הגיהנום שהם נמצאים בו. הפחד הקיומי הפך לחלק מחייהם, הזכויות והחופש נלקחו מהם וכשלרגע הצלחנו להצמיח שכבת הגנה עם מבצע ארנון וחילוצו של פרחאן קאדי שהפיחו בנו תקווה - הלב התרסק מחדש כשבספטמבר האחרון התבשרנו סופית בידיעה על שישה חטופים שאינם עוד בחיים. בסמוך לבשורה הכואבת, אפרת גוש החליטה להוציא את "לחזור כבר הביתה" - שיר שבו היא זועקת את זעקתם של מי שנמצאים בשבי וקולם אינו נשמע עד אלינו וגם שרה מפיותיהם של המשפחות שהדאגה והכאב חיים איתם יד ביד מאז השבעה באוקטובר. גוש מספרת שהיא לא דמיינה שכל כך הרבה ימים אחרי סיום כתיבת השיר הוא עדיין יהיה רלוונטי, כי האמינה שיהיה מי שידאג ויעשה הכל כדי להחזיר אותם הביתה. מאחורי שירתה המטלטלת, הכאב העמוק מבציע בכל שורה ומילה בשיר; כל למשל, כשחוזרת גוש על המילה "זה", צירוף 2 אותיות כל כך שגור וסתמי, מתמלאת לפתע ההברה היחידה הזו במשמעות מחניקה ומובנת לכל. הכמיהה לחזור הביתה הפכה בשנה האחרונה למושג טעון; היא הרבה יותר מאשר הרצון לסיים יום עבודה, פרויקט חשוב או פגישה דחופה, והפכה לביטוי הכאב והסבל הכי גדולים של המלחמה, כשגוש מצליחה להעביר במסר הכי פשוט וחד - כולם חייבים לחזור. עכשיו.

בן גולן - עד השמיים

תרשו לנו רגע לנצל את הטקסט הזה לטרוניה על העבר: בן גולן הוציא בשנת 2017 אלבום נהדר בשם "עכשיו" ומאז דממה. שלא לדבר על העובדה שהלהקה המצוינת שהיה חבר בה, להקת Tree, לא השמיעה קול משנת 2015 וגרוע מכך- השירים שלה לא זמינים בשרותי הסטרימינג. מטרת הפתיחה הפולנית הזו היא להגיד בצורה לא מנומסת: "התגעגענו". אלבומו החדש והשני של גולן, "השלם תמיד", יצא ב-30 באוקטובר, בול בזמן לימי הסתיו והחורף הקרובים. פסקול פולק-רוק מנחם בימים שגם בלי מזג האוויר מצריכים תרופה לנפש. כמו כל שירי האלבום, גם הסינגל "עד השמיים" לוחץ על בלוטות הנוסטלגיה ומזכיר אמנים ועיבודים שנראה ששייכים למציאות אחרת, כמו לבלוע גלולה שצובעת הכל בצבעים של שנות ה-70. טוב שחזרת.

James Blake - Like The End

על עטיפת הסינגל החדש של ג'יימס בלייק מופיעה תמונתו של כדור אש ענקי, בו מגולם מעין סמיילי צהוב שמונח בנוף עירוני בשקיעה ועולה בלהבות. הדימוי הזה מתגלה כמקום אמיתי - The Sphere, ארנת הופעות ואטרקציה תיירותית חדשה בלאס וגאס, שנפתחה בשנה שעברה וידועה בטכנולוגית הוידאו המתקדמת שלה שיוצרת עבור הקהל חוויה עטופה ואימרסיבית לחלוטין. ההצמדה בין הדימוי העוצמתי הזה למילות השיר החדש של בלייק יוצרת רובד נוסף של אירוניה ואת התחושה החמוצה שבני אדם יעשו הכל על מנת ליצור לעצמם הסחות דעת מהמציאות. זה שיר נבואי ואפוקליפטי, ובלייק, בקולו החודר, ניגש מיד לעניין על ההתחלה במילים נוקבות - "בזמן שאני מפריד קרטונים ומשלם מיסים שמממנים מלחמה נוספת, הנפש שלי קמה ושואלת - אולי אנחנו מבזבזים את מה את מה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו?". צלילי פעמונים נוסטלגיים מלווים את תחושת המועקה שהוא מנסה להעביר, על גבי הטון המוזיקלי המזוהה - מרבדים סוחפים וקיר סאונד אדיר מימדים שהמאזין נבלע בתוכו. בפזמון מצמרר בלייק שואל - Doesn't it feel like the end? ומציף את החשש האנושי העומד בפנינו בזמנים סוערים שמשתנים בקצב מסחרר - אולי אנחנו לא מוכנים למה שעומד לבוא? חמש דקות של מועקה, עצב ושאלות שנותרות ללא תשובה מסתיימות בסחרחורת צלילים צורמים וא-טונליים, כינורות מזייפים שנשמעים בוכים, ואותם פעמונים שנשארים כמו סממן לדבר נעים שחלף. בתוך כל הכאוס הזה מתגלה היכולת יוצאת הדופן של בלייק להסתכל לפחדים הכי גדולים בעיניים, ועדיין לעשות מהם כדור ענק ובוער של יופי.

Tyler, the Creator feat. Teezo Touchdown - Darling, I

באוקטובר 2013, אחרי שאלבומו השלישי קיבע את מעמדו כאחד מהקולות המרתקים בעולם ההיפ-הופ (ולבטח הפורה והמצליח מחבורת Odd Future עמה פרץ לתודעה), פרסם טיילר, דה קריאייטור ציוץ משונה ויומרני בטוויטר. באותיות גדולות בלבד, סיפר טיילר אז כי התערב על מיליון דולר עם הראפר וויל.איי.אם על כך שבעוד 10 שנים הוא ימשיך להתפרנס מעשיית מוזיקה שהוא אוהב ולא יפנה ליצירת מוזיקה מסחרית ורדודה. זו, בה הוא האשים בדיוק את סולן הבלאק אייד פיז בעצמו. כעת, בחלוף 11 שנים ו-5 אלבומים מופרעים, צבעוניים ויצירתיים, הגיע הזמן לדרוש את הכסף. אלבומו השמיני של טיילר היוצר, שיצא בסוף אוקטובר האחרון, מציג אמן מנוסה אך סקרן שגיבש לעצמו ארגז כלים מרשים ומגוון, מוזיקלית ביצועית ומילולית. כפי שעשה בשלושת אלבומיו הקודמים, שלוו בהשקה של דמויות אלטר-אגו מולבשות ומבוימות עד לפרטים הקטנים, לוקח אותנו טיילר ב-Chromakopia למסע בנבכי נפשו האמביוולנטית והאניגמטית. הפעם, נדמה שאנחנו מתקרבים צעד נוסף אל האישי והחשוף, אל היוצר שמאחורי הדמויות. לא במקרה, מציג טיילר בעטיפת האלבום ובטקסטים של חלק משיריו עיסוק בעטייה והורדה של מסיכות. כך, בין אינסוף ציטוטים ורפרנסים לעצמו, דיאלוג עם הקלטות קוליות של אמו ורשימת אורחים סודית ומפוצצת במיוחד (צ'יילדיש גמבינו וסולאנג' למשל) - ניתן לשמוע באלבום טיילר כנה יותר מאי פעם. כאן, הילד הפרוע שפעם בלע והקיא ג'וק עבור הקליפ ללהיט הבכורה שלו, חושף בפני מעריציו מיצי קיבה תוססים וחומציים בהרבה: הוא מקיא את חרדותיו, מתבוסס באשמה על קשרים רומנטיים ומתעמת עם דמותו הנעדרת של אביו.המהלך הזה, שנעשה אולי בהשפעת אלבומו האחרון של קנדריק לאמאר, הופך את היצירה של טיילר למורכבת ומאתגרת יותר, אך לא לכיפית פחות. כך, הוא מצליח לספק וורסים עסיסיים ושנונים לצד פזמונים מרגשים וביטים קשוחים לצד נגינות סקסיות. בשיר Darling, I, בו מתארח הראפר הטקסני טיזו טאצ'דאון, מפזם טיילר בנונשלנטיות אודות הקלות הבלתי נסבלת בה הוא מתאהב למול הקושי שלו להתמסר לאהבותיו. הוא עושה זאת על גבי מוזיקליות קלילה ומחויכת, המורכבת מסימפולים של קיו טיפ וסנופ דוג ומתכתבת עם שירים קודמים של טיילר בתימות דומות שהופיעו באלבומים Flower Boy ו-Igor. גם במקרה הזה, אנו נוכחים לשמוע שלטיילר יש קושי עם מונוגמיה, אבל אנחנו כבר לגמרי שבויים באהבה אליו.