בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי

דניאל רובין - צעיף

משחר ההיסטוריה האנושות נמשכת ליצירה כתרופה לנפש. עוד לפני שידענו להסביר את זה ועוד לפני שנוסדו מקצועות כמו תרפיה באומנות, בני אדם הצליחו לבטא באמצעות יצירה את מה שלא העזו או הצליחו בשיחה עם אדם אחר או אפילו מול עצמם. המוזיקאי יויו (שם הבמה של (יהונתן שטרן-נוביצקי), פסיכולוג בהכשרתו, הסתובב ברחבי הארץ אחרי 7 באוקטובר והציע את ארגז הכלים האישי והמקצועי שלו: סדנאות כתיבה למפונים. כך לאט לאט נוצר מאגר שירים שכתבו מפונים, חלקם יוצרים וחלקם מרימים עט לראשונה בחייהם. יחד עם המפיק שלומי גווילי הוא יצא בקול קורא לאמנים שילחינו ויבצעו את השירים. התוצאה היא הפרויקט החשוב והחשוף "כולם חוץ ממי שחסר - שירת מפונים" בהשתתפות לאה שבת, שרון רוטר, נועם רותם, אור אדרי ועוד. את השיר "צעיף", שעוסק ב-"חוויית" הפינוי, כתבה רות סבט, תושבת קיבוץ מגן שהותקף בידי החמאס ב-7 באוקטובר וניצל בזכות כיתת הכוננות של הקיבוץ. יחד עם כל חברי הקיבוץ סבט פונתה לים המלח שם פגשה את יויו. את השיר הלחינה ומבצעת עבור הפרויקט דניאל רובין שטיפלה בו ברגישות והפכה טקסט עצוב לשיר מחמם לב.

זיו מורן ועלמה זהר - Out Of Reach

סביר שמאז המילים Mi amor, it's Miguel, I'm calling you in Israel, לא שמענו את עלמה זהר באנגלית. ה-EP האחרון שהוציאה, "חיים משוגעים", יצא לפני שש שנים (עם השיר האהוב כחולת עיניים), ועד עכשיו היא טפטפה כמה סינגלים ורמיקסים בודדים. באוקטובר האחרון, יחד עם המפיק והחבר הטוב זיו מורן, היא שחררה סינגל חדש בשם Out Of Reach, וכמו סינגלים חדשים רבים וטובים הוא למעשה שיר ישן. זהו שיר שכתבה זהר על גיטרה חשמלית לפני שלושים שנה, כשהייתה נערה שבורת לב בת 16, ומאז חיכה בתוך קסטה ישנה להתגלות מחדש. יחד עם דימוי AI שבו היא צפה בחליפת אסטרונאוטית ועם אפקט קולי שנשמע כאילו מגיע ממכשיר קשר, שרה זהר על המרחקים. כל מה שלא נמצא בהישג יד. ההפקה הגרובית והחללית של מורן, איפשהו על התפר בין סרט סוכנים חשאיים למערבון, נותנת יציבות שמאפשרת לקול של זהר לצוף עוד יותר גבוה, יחד עם המיתרים. אגב, אם במקרה אתם בדיוק צריכים מוזיקה לפרסומת לחללית, אז כיאה לשני יוצרים שמלחינים גם עבור האתר המסחרי Artlist, הכינו זהר ומורן גם גרסה אינסטרומנטלית לשיר. היכונו להמראה.

פורטיס - הגרסה החדשה

מתוך כל צירופי המילים המשונים שיצאו מפינו השנה, לצד "תמרון קרקעי" ו-"סקיבידי טוילט", חריג במיוחד הוא המשפט: "פורטיס חוגג 70". כך, כאילו שלא היה כאן מספיק מטורלל, נאלצנו להתרגל השנה גם להתבגרות של כוכב הרוק המרדן והפרוע ביותר שהיה כאן. זה, שבכמעט 5 עשורים של קריירה פורה וגם כאשר שפט בתחרות שירה טלוויזיונית - לא התפשר לרגע על האמת האמנותית החריגה שלו, הגיע השנה לגיל שבו נהוג לעבור לאלבומים אקוסטיים וראיונות נוסטלגיים. אבל לא פורטיס. הוא, שציין לא מזמן 45 לצאת אלבום הבכורה "פלונטר" שהביא את הפאנק לישראל, חרש השנה את הבמות באותה רוח אנרגטית ושובת לב שהקנתה לו קהל מעריצים כה נאמן מאז. אלו שיודעים מתי הרגע הנכון להניף נעליים באוויר בהופעה או לצעוק: "פורטיס משוגע". הם, וגם אנחנו, יתרגשו בוודאי לשמוע את שירו החדש, והראשון מזה 7 שנים של פורטיס, "הגרסה החדשה". בשיר זה, שכתב פורטיס והלחין עם אורי קוטנר (שגם הפיק מוזיקלית), מוצגת דווקא גרסה מוכרת ולא חדשה לחלוטין של האמן האהוב שהוא. וטוב שכך. מאז צאת אלבומו הקודם ב-2017, "מדור פיות", נדמה שעולמנו הקטן, ובפרט מדינתנו הקטנטנה, עברו טלטלות רבות שלא חייבים להוסיף להן. אלו, משתקפות אולי במילות השיר, המתארות פנטזיה על עולמות רחוקים עם שמיים ורודים וללא אשמים, בהם יוכל היוצר לשוב ולהמציא את עצמו. "תנו לי דקה מאושרת ואכתוב מחדש את השיר המצחיק שלי" שר פורטיס בפזמון, ואנו מצטרפים איתו לכמיהה הזו לחיים שפויים, שיוכלו בעצמם לספק לנו עוד קצת שירים נהדרים ממנו. כי בישראל של 2024, לא ברור אם פורטיס נהיה קצת פחות משוגע, או שפשוט המציאות יישרה איתו קו.

Teddy Swims - Bad Dreams

שנת 2024 הייתה ללא ספק השנה של טדי סווימז. שיר הפריצה מתוך אלבום הבכורה שלו, Lose Control, זיכה אותו בשני פרסים בטקס פרסי ה-Billboards, ארבע מועמדויות בטקס MTV VMA, וכבר צבר מעל 2.2 מיליארד השמעות. אין ספק שמדובר בשיר בעל איכויות מובהקות של להיט, אך האלמנט שהופך אותו לכזה הוא ללא ספק הקול העוצמתי של סווימז. קול שאינו רק רווי בנשמה, אלא גם משלב חספוס, דגשים וגוונים מרהיבים שנרכשו במסע מוזיקלי עשיר ומגוון. לאחר שגדל על ברכיהן של אגדות סול ו-Fאנק כמו מרווין גיי וסטיבי וונדר, סווימז מצא את מקומו בהמשך כזמר מחזות זמר, סולן להקות פרוג רוק, מטאל ו-R&B. בעידן הנוכחי, דווקא יוטיוב הפכה לבמה המרכזית בקריירה שלו. גרסאות הקאברים שהעלה לשירים של איימי ויינהאוס, מייקל ג'קסון ושאניה טוויין אפשרו לו לצבור קהל רחב ולהכין את הקרקע להצלחה מטאורית, שלעין חיצונית עשויה להיראות כמו הופעה יש מאין. כפי שרומז שמו של אלבומו הראשון, I’ve Tried Everything But Therapy (Part 1), היסודות כבר הונחו לקראת האלבום השני שצפוי לצאת בינואר הקרוב. הסינגל הראשון מתוך האלבום, BAD DREAMS, הושמע לראשונה בהופעת בכורה חגיגית על במת טקס פרסי ה-Billboard Music Awards לשנת 2024. מדובר באבן דרך משמעותית נוספת בדרכו של סווימז, שממשיך לשלב ביצירתו נאמנות לשורשיו המוזיקליים עם גישה חדשנית ומחברת בין ז'אנרים.

Snoop Dogg, Dr. Dre, Tom Petty, Jelly Roll - Last Dance With Mary Jane

קשה להעביר במילים את תחושת הנחת המלווה בחיוך שמתעוררת כשקוראים את הקרדיט של האלבום Missionary. אלוהים יודע ש-2024 הייתה שנה לא קלה, ולסגור אותה עם אלבום חדש של סנופ דוג שהופק על ידי ד"ר דרה זאת מתנה שמצליחה לטשטש קצת כאבים (כנראה בגלל העוצמה של החומר). אם תרצו, דרv וסנופ עושים ללב האמריקאי את מה שיהודית רביץ וחברי הכבש ה-16 עשו לשלנו. אתם לא צריכים שיזכירו לכם מי זה סנופ דוג, ובכל זאת חשוב לציין שהחזרה לשיתוף פעולה עם המפיק שבנה אותו, מוציא את המיטב מהראפר שהשקיע את רוב מאמציו בעשור האחרון בשיתופי פעולה מסחריים. על גבי ביטים מחשמלים של דרה, סנופ מצליח להזכיר לראשונה מזה הרבה זמן מה הפך אותו לאחד המלכים הבלתי מעורערים של המקצוע. עם הפלואו שגורם לך להאמין שסנופ הוא האיש הכי רגוע בעולם ובמקביל גנגסטר חסר רחמים, האלבום הזה שולח אותנו בחזרה לימי הזוהר של הצמד בניינטיז. שיר אחרי שיר באלבום הוא חגיגה של עוצמה ותצוגת יכולות משני האנשים ששמו את החוף המערבי על המפה העולמית. חזרתם מלווה בשורה אדירה של שיתופי פעולה שמדגימים את כוחם של סנופ ודרה כיוצרים בלב המיינסטרים האמריקאי כיום. מראפרים שנמצאים יחסית בתחילת דרכם ומקבלים במה כמו BJ The Chicago Kid ועד לאמינם, 50cent ואפילו סטינג. אחד היהלומים בעטרה המלוטשת הזאת הוא Last Dance With Mary Jane. זו דוגמא טובה לבחירות הלא מובנת מאליו שהאלבום הזה לוקח בכל פנייה, כאשר סנופ משתף פעולה עם אגדת הרוק האמריקאית טום פטי; על גבי אחד משיריו האהובים ביותר. הנושא הוא, איך לא, מריחואנה. אבל גם כן מדובר בחיה אחרת בתוך קאנון היצירה של מר דוג. יש משהו כנה, אפילו חשוף, בדרך שבה סנופ שר על מערכת היחסים הארוכה בחיו. מאוהב עד כלות הנשימה, סנופ מודה שהריקוד שלו עם מרי ג'יין בעיקר נועד לטשטש את הסבל שלו ושגם אם אין לו שום כוונה לעצור את הריקוד, בכלל לא בטוח שהוא מסוגל בשלב הזה. הגיטרה והמפוחית שמתלווה לחלק של פטי מוסיפה לשיר נופח כל אמריקני, והופכת אותו לסיפור על אומה שנמצאת בריקוד מתמשך עם ניסיון לשכך את הכאב של עצמה.