בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי

אקו - דקה

בימים מבלבלים אלו, בהם רגעי התרגשות וחסד סביב חזרת החטופים מבציעים בתוך ים של כאב ופחד אליו כבר כמעט שהתרגלנו, שבה ומתנגנת באוזנינו השורה האלמותית שכתבה דפנה עבר-הדני והלחין שמוליק קראוס: "תן לי דקה להתרגל אליך שוב". לאחרונה, אולי מתוך מחשבה נבואית אך כנראה שמתוך הקשרים אחרים ואישיים יותר, רתמה היוצרת אקו את השורה הזו אל אחד משיריה החדשים. השיר "דקה", מתוך אלבומה הרביעי של אקו, "פרא", מסמפל את הקלאסיקה הזוגית של קראוס וג'וזי כץ ויוצק לתוכה מטענים מהחיים האישיים של אקו. בהישענות על הפזמון ההוא, בעזרת קולות רקע של דניאל רובין והפקה של השותף הותיק תומר כץ, מגישה אקו טקסט מלא בלבטים רומנטיים ומשאלות על קרקע יציבה, לב פתוח וקשר בטוח. דווקא מתוך סערת המחשבות, כשהיא נמצאת בבית שנע על גלגלים או צף על המים, אקו ממשיכה לייצר ראפ מדויק, שנון ונטול מניירות. באמצעותו, אפשר לייצב את הבית, למלא את האמבטיה ולהתרגל שוב לאהוב שבחר להישאר.

שלומי ברכה - כחול לבן

בין שלל שירי חיזוק שהגיעו לאוזנינו לאחרונה, שלומי ברכה התבלט כשבחר, כהרגלו, לא להיכנע לצו השעה. את הפחדים של התקופה הוא פרק בשיר המצוין "היי זה אני", ובכך חיזק רבים שהזדהו עם אחד מגיבורי הגיטרה הבולטים של ישראל. את הקו הזה, ממשיך ברכה בשירו החדש, "כחול לבן", שעוסק באהבה בימי מלחמה. ברכה כותב מלחמה ואהבה כבר 40 שנה אבל ב-2025 הוא כבר לא אותו גבר צעיר שתופס אוטובוס בדרך אל הים. במקום לכתוב על אהבה חדשה וטרייה, מהסוג ש-90 אחוז מהשירים נכתבים עליו, ברכה כותב על זוגיות במבחן הזמן והזוועות שעברו בתוכה. זוגיות בימים של חוסר ודאות ודאגה לילד שלבש מדים ומוצב בחזית. מוזיקלית, אנחנו עם אותו שלומי ברכה שאנחנו מכירים ואוהבים. אותה הלחנה רגישה שמלווה אותנו כבר חמישה עשורים, המגיעה כעת בהפקה עדכנית של אייל אבן צור. ב-20 במארס הקרוב ברכה יקיים מופע חד פעמי בזאפה תל אביב בו יחבר בין ההווה לעבר, ויחשוף קצת את הסיפורים שמאחורי השירים. המסע המוזיקלי בשיריו, הוא בעצם מסע בחיינו בעשורים האחרונים. במסע זה, לצערנו, חוזרת ומתנגנת תמה אחת יותר מכל - החיים עצמם, קשר ואהבה, בצל מלחמה.

Sharon Van Etten - Trouble

שרון ואן אטן היא לא אמנית שמפחדת לשנות את הסגנון שלה. יוצרת האינדי האמריקאית התחילה באלבומה הראשון מ-2009 במחוזות הפולק והגיטרה האקוסטית ומאז נדדה בהדרגה לכיוון הרוק האלטרנטיבי והחשמלי. כעת, מתגלות טריטוריות נוספות. אמנם גם בעבר הוציאה ואן אטן מוזיקה שנשענת על הסאונד האייטיזי האפלולי, כמו למשל בלהיט היחסי שלה Seventeen, אך כעת, בשירה החדש Trouble, נרשם צעד נוסף בכיוון. את זה, ניתן אולי לשייך לכך שזו הפעם הראשונה שאטן כותבת את המוזיקה שלה, וגם חתומה עליה, לצד להקתה בעלת השם המצוין - The Attachment Theory. אלו, מושכות ככל הנראה את יצירתה של אטן לכיוון מעובד יותר, כהה יותר ומעושן יותר. זהו שיר אפל שמצליח להימנע מכבדות בחסות השירה הרגועה של אטן והמקצב החלומי שיוצרים ביחד הבס והסינטים. הקצב, עם זאת, הוא אותו הקצב שאפיין את ואן אטן באלבומיה האחרונים. איטי, מתודי, עם השפעות ניכרות של פטי סמית' וניק קייב בחלקיהם הרגועים. כוח המשיכה של המקצב הזה נמצא לא בעוצמה אלא דווקא במה שבאנגלית נקרא Presence. נוכחות. בזכות הנוכחות העיקשת והבטוחה הזו, אנחנו כבר מזמן פיתחנו התקשרות בטוחה אל המוזיקה של שרון ואן אטן.

Tyler, the Creator Feat. Lola Young - Like Him

האלבום החדש של טיילר, דה קריאייטור, Chromakopia שיצא באוקטובר האחרון, הוא אולי הכנה ביותר שלו עד היום. בשיריו, מתעסק טיילר לא מעט בהיותו "דמות", ובצורך החוזר שלו לעטות, וגם להשיל מעצמו, מסכות. לאחר שהשמענו את השיר Darling, I, בו טיילר חושף את הקשיים שלו עם מערכות יחסים ומונוגמיה, אנו מרגישים בשלים להתמודד ברדיו עם הקטע שאולי הוא החשוף ביותר באלבום - - Like Him. בשיר, הדיאלוג שמקיים טיילר לאורך כל האלבום עם הקלטות קוליות של אמו בוניטה, מגיע לשיא רגשי חדש. זאת, בשל ההזמנה של טיילר עבורנו להיכנס עמו אל מורכבות התא המשפחתי הגרעיני שלו. "כמוהו", שבכותרת השיר, זה כמו אבא שלו, האבא שנעדר מחייו של טיילר מאז ומתמיד. השיר נפתח בקולה של בוניטה מתארת עד כמה הבן שלה דומה לאבא שלו - "יש לך את הידיים שלו, הגוף שלו, הרגליים שלו". הדמיון הזה, בין הדמות שמתגלה מיד אחר כך לכזו שנעדרה מחייו, מייצרת כבר בפתיחה בסיס דוקומנטרי חזק להתחבר אליו. הרגשות המעורבים של טיילר עם דמות אביו החסרה, אליו הוא כל כך דומה, נפרסים בצורה מעניינת ומורכבת לאורך השיר, עם דימוי של רדיפה אחרי רוח רפאים מלווה בפסנתר עדין וקולות של הזמרת הצעירה והעולה Lola Young. בסופו של השיר, אנו שומעים הקלטה נוספת של אמא של טיילר, כאשר הפעם היא לוקחת על עצמה את כל האחריות לכך שאביו נעדר מחייו. עם אמירתה המטלטלת - he's always wanted to be a father to you / So I- fucked up and I take ownership of that, of my choices and decisions and I'm sorry for that טיילר מצליח לעשות המרה מעניינת בין הדמות שקל לחשוב עליה בתור "הרעה" בסיפור - האב הנעדר, ומכניס רפלקציה אישית על האחריות שלנו למעשים שלנו. זהו שיר מרגש ומורכב, שזכה לתגובות מלאות הזדהות ממעריצים מסביב לעולם, המתמודדים בעצמם עם המורכבות של החור שמשאיר הורה נעדר בחייהם.