כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
Plane To Paris - Loose Ends
Plane To Paris הוא פרויקט הסולו של המוזיקאית תמי לויאב. לפני עשור היא הוציאה אלבום בכורה בעברית ואחריו הקליטה אלבום נוסף בעברית שהחליטה לגנוז. כעת, מגיע תורו של פרויקט בינלאומי ראשון מצדה, באנגלית. עם השפעות גרוביות מאזורי ה-Tame Impala וכנות עדינה מ-Girl in Red הסינגל Loose ends של לויאב מציג מפגש מרענן בין בייסליין מדבק וקופצני לאווירה נוסטלגית של שיר אהבה משוחרר. כל אלו מצטברים לכדי תחושה של חופש וספונטניות, המצליחה להישאר איכשהו עדיין מהודקת ומהוקצעת. התמהיל הזה לא מפתיע בהתחשב בכך שהמפיק של ה-EP הזה הוא iogi (יוגב גלוסמן), מוזיקאי שמייצג בדיוק את התבלין הזה במוזיקת האינדי הישראלית. בסוף, בשביל שיר שמדבר על קצוות פתוחים - הוא מצליח לארוז בתוכו את כל המרכיבים בצורה מאד קומפקטית ומדויקת - אין צליל שלא במקום, הגרוב יציב ואפילו כמעט מרקיד, הגיטרה מעניקה צלילים פתוחים ואווריריים בדיוק בזמן הנכון ולא מעבר והמגינה אולי פשוטה - אבל בדיוק בגלל זה היא גם לא תצא לכם מהראש.
בין ההריסות - דרור למדרכה
בישראל של 2025, אין שם הולם ומדויק יותר להרכב מאשר "בין ההריסות". בעמוד הבנדקמפ שלהם, מוגדרת הרביעייה הזו כ-"להקת אינדסטריאל פוסט-פאנק מהביוב של ירושלים". כמה רגעים לתוך כל אחד מארבעת השירים שהוציאו עד כה, ניתן לשמוע כמה ההגדרה הזו מדויקת. המילים שכותב וזועק הסולן עדן אקשוטי מדברות את ירושלים. אבל לא זו של המקומות הקדושים, בנייני האבן העתיקים ומאכלי העדות הריחניים - אם כי זו של הטינופת, מפלצות הבטון חסרות החן והאספלט המבעבע של רחוב יפו, המוסיף ומתחמם מן הדוחק והמתח של תושבי העיר הצועדים עליו. "מתיישבים מטעמי קודש, קמים מטעמי חירות", כפי שצועק אקשוטי באחד משיאיו של "דרור למדרכה", השיר שפותח את אי.פי הבכורה ששחררה הלהקה לפני כחצי שנה. אבל ההריסות ביניהן פועלת הלהקה אינן רק אלו של העיר בה מתגוררים חבריה או ההריסות המטאפוריות של המציאות הישראלית, אלא גם חלקיה של נפש טרודה, מבועתת וזועמת. זו, נפרקת בבהילות לתוך טקסטים פואטיים המושרים בזעקה, לנגינת גיטרה ובס אינטנסיביות וקודרות ולתיפוף מקרקש ואגרסיבי. אסתטיקה העוברת בין להקות הקראוט של גרמניה משנות ה-70, דרך הפוסט-פאנק האנגלי של העשור העוקב ועד לשוליים הירושלמיים של נושאי המגבעת בימי הקלטת. כולן, תופעות שוליים שהעזו לאתגר את הקונפורמיות במדינותיהן בתקופות מתוחות פוליטית. כעת, כשנדמה שהרי ההריסות שמסביב מאיימות לגבוה ולכסות את כולנו, נראה שאנו זקוקים שוב לקול אלטרנטיבי שכזה, אמיץ ועוכר שלווה, שישקף ללא עידון וללא רחמים את הפחדים והכעסים שלנו המבקשים לקבל ביטוי. בין ההריסות האלו, הלהקה הזו עושה את זה מצוין.
Curtis Harding - There She Goes
"גרובי" זו מילה שקשה להגדיר, אבל בטוח שאפשר להרגיש. אולי זהו בכלל איזור חיוג, כזה המתפרש לכל אורכה של צפון אמריקה לפחות, חולש על ז'אנרים שונים ומתבטא בתנועה מסוימת, קצב פנימי, המתקיים גם כשהשיר אינו מרקיד ומהיר. כך למשל, מתקיים ב- There She Goes, השיר החדש של קרטיס הארדינג. כבר למעלה מעשור שהארדינג, זמר ויוצר ממישיגן במקור, משחרר שירים ואלבומים הנעים על קו התפר בין סול, בלוז וגוספל. בשירו החדש, הראשון מתוך הפרויקט הבא שהוא עתיד להוציא, נראה שהארדינג מוסיף ללהטט בין השילובים הללו. בעזרת הרכות של קולו, הפקת הרטרו החולמנית, הבס הדומיננטי, קישוטי הסינטים וכלי הקשת העדינים, מייצר כאן הארדינג תחושה של קלאסיקה מוכרת שליוותה אותנו ברדיו מאז ומתמיד.
Stereolab - Melodie Is A Wound
באמצע שנות ה-90 סטריאולאב היו אחד ההרכבים המיוחדים והטובים בנוף, עם תמהיל ענק ומגוון של השפעות - קרואטרוק, Fאנק, פופ צרפתי, ג'אז, בוסה נובה, פסיכדליה, מוזיקה אלקטרונית ובכלל משיכה חזקה לצלילים אנלוגיים ולווינטג'. עם אלבומים מצוינים כמו Emperor Tomato Ketchup ו-Dots and Loops שהביאו צבע אחר לפלטה של שנות ה-90, סטריאולאב פעלה עד שנת 2009.
ב-2019, עשר שנים אחרי, הם הכריזו על איחוד לסיבוב הופעות באירופה שהתארך בחסות הקורונה ולווה בהוצאות מחודשות לכמה מהאלבומים הקלאסיים שלהם, לצד אוספים עם חומרים נדירים. הם לא תכננו להקליט אלבום חדש אבל התיאבון נפתח ותוך כדי ההופעות חברי הלהקה הבינו שיש להם עוד מה לתת גם באולפן. וזה קרה מהר - תוך שישה שבועות כבר היו להם מספיק חומרים והפעם הם הביאו איתם שחקן חיזוק להקלטות - הטכנאי ומוזיקאי קופר קריין מלהקת Bitchin' Bajas שחולק איתם חיבה לסינתיסייזרים אנלוגיים. התוצאה היא Instant Holograms on Metal Film האלבום הראשון שלהם מזה 15 שנים, עם שם רנדומלי שנבחר לאחר שמייסד ההרכב הגיטריסט טים גיין עיין במגזין על אלקטרוניקה משנות ה-70. הסולנית לאטישה סדייר, שבדרך כלל תורמת את מילות השירים, הטביעה את חותמה הפעם גם בפן המוזיקלי ואמרה שזה היה שיתוף פעולה אמיתי ובריא. Melodie Is a Wound - אחד הסינגלים והשיר הארוך באלבום, שמתפתח לג'אם חללי, נשמע כאילו סטריאולאב המשיכו מאותו המקום שבו הם עצרו לפני 15 שנה - משהו שיכול להישמע כמו ביקורת במקרה של לא מעט מוזיקאים, אבל לא במקרה הזה. כאן, נראה כי זכינו לאלבום שמצליח לזקק את המהות של הלהקה וגם אם הם לא יצאו מעצמם, זהו לבטח עוד אלבום מצוין של סטריאולאב וזה בדיוק מה שהעולם צריך עכשיו.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
