כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
ג'נגו - טיפוס חיובי
כמו גיבורת השיר החדש שלו, גם ג'נגו משתדל להיות טיפוס חיובי. כמוה, גם הוא קופץ מדי פעם ממקום למקום, לא רוצה לעצור וחייב לנסוע ליעד הבא. כך, למשל, ניתן להסביר את שלל התחנות המוזיקליות האקלקטיות בקריירה הארוכה והמגוונת שלו. בבס, בגיטרה ובמיקרופון, כבר יותר משלושה עשורים, בהרכבים שונים ותחת שם הבמה שלו (וגם בהרכב שנקרא על שמו), יוצר ג'נגו (עמיר רוסיאנו) רוק ישראלי מצוין ולא מתחנף. לאחרונה, הוא שחרר את "טיפוס חיובי", שיר ראשון בדרך לאלבומו הבא, שיקרא "30 לילות רצוף". את מילות השיר כתב אלעד שודלר והלחין ג'נגו, שגייס לצדו את עומר אליאס בגיטרות ואסף רייז בתופים. זהו שיר המהדהד למסורת הניינטיז הישראלית, עם נגיעות פסיכדליות ומלודיה שמזכירה את Eight Miles High של הבירדס והמון דרייב בגיטרות שלוקח את המאזין גבוה גבוה בפזמון.
רם אוריון - קליע (feat. יובל מנדלסון)
מקלישאות הרוק החבוטות והנהדרות ביותר היא זו הגורסת שעדיף להישרף מאשר לדעוך. זו, שנכתבה על ידי ניל יאנג ונחתמה בהיסטוריה כשצוטטה במכתב ההתאבדות של קורט קוביין, מוצאת את דרכה ברמיזה גם לאחד משיריו החדשים של רם אוריון. "אני בוער, אני נשרף, כמו מכתב שלא נשלח", שר אוריון בפזמון של "קליע", הסינגל הראשון מתוך אלבום הסולו החדש והרביעי שלו, שנקרא "פאקינג הל". ואולי אין זו התייחסות כלל לאותו המכתב ואותה הבערה. מסע בתוך אזכורי התרבות שבשיר, מסילבסטר סטאלון ועד ז'אק קטמור, לא מניב גם הוא פרשנות נהירה. ואולי, אין טעם לחפש אותה במילים ובלחן שכתב יובל מנדלסון, שגם תורם מנגינתו ושירתו ברקע, לעיבוד של רם אוריון. זאת, משום שמילים אלו מתאימות כמו כפפה ליד לפרסונה החידתית והמתוחכמת של אוריון. כבר בערך ארבעה עשורים שרם אוריון מסתובב מיוזע עם קייס גיטרה ברחובות הרוק הישראלי. ככותב, כנגן, כסולן וכמלווה, בעשרות שיתופי פעולה וכמות הרכבים שלא ניתן למנות, הוא מתבלט במצפון אלטרנטיבי מחודד ובחירות מוזיקליות משובחות. כמו שחקן שמיטיב לבחור את תפקידיו ולהימנע מהתבזות בסרטים נחותים, מצליח אוריון גם בעשור השישי לחייו ללקט שירים טובים מאחרים, להתחבר ליוצרים צעירים ומוכשרים ולהישאר סקרן ורלוונטי בטעמו המוזיקלי. עם תכונות אלו לרשותו, 9 שנים מאז אלבום הסולו הקודם, הוא שחרר לאחרונה את "פאקינג הל", אלבום בן 8 שירים באורך בסך הכל, שמספיק ב-26 דקותיו להכיל המון מעולמו היצירתי של אוריון. לצד רגעי פאנק ונונסנס, בלדות אקוסטיות ושני שירים שנקראים על שם חיות, מתבלט באלבום הסינגל "קליע" - בלדה אפלולית על רומן או קרב, הנשענת על הרמוניה סיקסטיזית ומהלך קלידים מתקתק ועטופה בהפקת אייטיז מנצנצת המושפעת מפיל קולינס ומאולטרווקס. עם שירים כאלו, בין היתר, אפשר להיות בטוחים שרם אוריון אולי בוער ונשרף, אבל בטח שלא דועך.
Durand Jones & the Indications - Flower Moon
ידעתם שלכל ירח מלא יש כינוי משלו? כל אחד מהם מייצג שלב עונתי או תופעה בטבע שמתרחשת סביב אותו הזמן. כך למשל, השיר Harvest Moon של ניל יאנג קרוי על שם ירח ספטמבר הבהיר במיוחד, שאִפשר לחקלאים להמשיך לקצור גם אחרי השקיעה. Hunter's Moon של Ghost מתכתב עם ירח אוקטובר, שנחשב לכזה שנשאר זמן רב יותר בשמיים, ולכן זהו החודש המזוהה עם ציד צבאים. והרומנטי מכולם? כנראה ירח הפרחים של מאי. הבחירה של Durand Jones and the Indications לקרוא לשיר ולאלבום החדש שלהם כך, היא אישית מאוד. זהו שיר שנכתב אחרי תקופה שבה כל אחד מחברי ההרכב עבר תהליך אישי עמוק: דוראנד ג'ונס, שחרר את אלבומו החשוף Wait Til I Get Over, שבו יצא לראשונה מהארון כקוויר, אהרון פרייזר פירק שברון לב באלבום Into the Blue ובלייק ריין שקע עמוק בפרויקטים עצמאיים שליקט מכל אחד מהם טכניקות הפקה שיצק לפרויקט החדש של הטריו. באלבום החדש, הסאונד עדיין שואב מהעולם הרטרואי של מוטאון, עם אלמנטים של הפקות היפ הופ, אבל ללא קווי הדיסקו והFאנק שבלטו באלבום הקודם. במקום זאת, הם בחרו בגישה עדינה, איטית ואוורירית יותר, מעולמות הפילדלפיה סול, שמספרת סיפור של התחלה חדשה. אך אל תטעו: השיר הזה אולי עדין, אבל אינו מצביע על נאיביות. אחרי הכל, זהו אותו ג'ונס שרק לאחרונה התבטא בראיון כנגד הרוע באמריקה והתחושה שאנו בתחילתו של שלטון דיקטטורי. כך, דווקא בתוך המציאות הקודרת הזו, שבה תקווה ורומנטיקה שמיימית נוטים לעורר ציניות בלבבות סגורים, ג'ונס בוחר ליצור אמנות שמזמנת את רוח המהפכה של הסיקסטיז והסבנטיז - שכמו היום, אופיינו בכל כך הרבה קיצוניות, שהדבר הכי מחתרתי שהיה לדבר עליו הוא דווקא אהבה ופריחה.
Chappell Roan – The Subway
עד לפני שנה בערך, השם צ'אפל רואן היה סוד שמור לאוהבי אינדי פופ סקרנים במיוחד ברחבי העולם. אז למי שאיכשהו הצליח לפספס, הנה תקציר הפרקים הקודמים: בשנת 2018 בחורה בשם קיילי רוז אמסטוץ מגיעה ללוס אנג'לס כדי להתניע את הקריירה המוזיקלית שלה, יוצאת מהארון הקווירי ולובשת זהות חדשה - צ'אפל רואן, דמות אדמונית ותיאטרלית שנשמעת כמו מפגש יצירתי בין קייט בוש לליידי גאגא. שש שנים של אכזבות וביטולי חוזים לאחר מכן, רואן סוף סוף עולה על הגל: היא נבחרת לחמם את אוליביה רודריגו, ושירים מאלבום הבכורה שלה - The Rise and Fall of a Midwest Princess מתחילים לטוס במצעדי הסטרימינג ומכתירים אותה, משום מקום, לנסיכת הפופ החדשה והמסקרנת של התקופה. אחרי סבב בשערי המגזינים, הופעת Tiny Desk מרשימה, שערוריות פפארצי מרגיזות וכמה להיטי ענק מאותו אלבום, נראה שצ'אפל רואן קצת נרגעה לאחרונה. בסוף יולי, היא הוציאה את הסינגל השני שלה השנה, The Subway, אותו יצרה עם המפיק הצמוד שלה דן ניגרו. השיר הינו בלדת פרידה קלאסית ורכה אך שונה במהותה מלהיטיה הקודמים של רואן, המספרת על בחורה שרואה את האקס שלה ברכבת וחווה התמוטטות רגשית. מבחינה מוזיקלית, The Subway חושף צד אחר של רואן, המתבטא בפחות גלאם ויותר רוך ומינימליזם, ונשען על גיטרות ניינטיזיות והשפעות דרים פופ כמו הסאנדייז או הקרנבריז. כשהצלילים הללו פוגשים את הכנות בכתיבת המילים של רואן ויכולות הביצוע הגבוהות שלה, מתקבל להיט שהצליח כבר להתברג בפסגות של כמה מהמצעדים בעולם. באמצעותו, מוכיחה שוב רואן שבשונה מהאופן בו היא מתארת את עצמה במילות השיר, היא ממש לא עוד בחורה ברכבת התחתית
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
