כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.
הימורים - לא פה מחר
"לא פה מחר" הוא סינגל הבכורה של להקה עם שם שאומר הכל - הימורים. חמשת חברי הלהקה מגיעים מקצוות שונים של הסצנה התל אביבית, אבל המפגש שלהם באולפן הוא מפגש פסגה של הבריטפופ והדקדנס העירוני. מאחורי השם עומדים עומר פרקש (קטיבו, עדיסקוטק), בן טברסקי (פרינציפ), אדם קלוד (קטיבו), גלי צמח ורועי חן (בום פם, רד אקסס). חמישה יוצרים מהוקצעים שוויתרו כאן על הליטוש לטובת החזרת הבוץ לבמה. "לא פה מחר" הוא שיר פתיחה חד כתער, מפוצץ סאונד, שנשמע כמו סופה מהודקת: גיטרות רותחות, תופים נושכים, ובס שמחזיק את כל זה מלמטה. ההפקה, בשיתוף עם ניב ארזי מרד אקסס, מייצרת סאונד שמנוני, שמדיף ריח של זיעה בהופעה קטנה וצפופה שמחברת בין הסמטאות של תל אביב 2025 לבין המרתפים של מנצ'סטר 1995. אם בשנים האחרונות הרגשתם שהבריטפופ חזר רק בחולצות מגוהצות, הנה ההזדמנות לשמוע אותו בעברית. בלי נוסטלגיה עודפת ובלי קריצה מתאמצת. רק כאוס מסודר. מנוע שפועל על ייאוש שמח, אנרגיה אפלה, הומור יבש וניסיון עיקש לשרוד עוד לילה אחד בעיר שמתפרקת בלייב.
נעם רותם - מת מאהבה
"כבר איבדנו כל כך הרבה // את כל הטוב והיפה // אני שוב מתפלל, בואי אליי".
המילים הפשוטות האלו, מתוך שירו החדש של נעם רותם, כמו מחזיקות בתוכן את החולשה, ההזדקנות, האובדן והעייפות האישיים והרחבים, יחד עם התפילה שתבוא אהבה ובכוחה הגרנדיוזי תרפא את הכל. שלושה עשורים מאז שהביא בשורת בריטפופ מחויך לקהל הישראלי של סוף דור הרוקסן עם קרח תשע, נדמה ששיריו של נעם רותם בקריירת הסולו רק נעשים קודרים ומפוכחים יותר ויותר. כעת, בסינגל הראשון בדרך לאלבומו השישי, מציג רותם כתיבה חשופה וישירה ומוזיקליות נוגה וסינמטית, המהדהדת בפסנתריה לחלקים המלודיים והרכים יותר של ניק קייב. באיפוק ובגרות של בעלי ניסיון חיים כואב וניסיון מוזיקלי רב-גוני, משכיל כאן רותם, בליוויו של המוזיקאי דניאל ליבר, לשמור את שיא הדרמה בשיר לפזמון השני, שתיים וחצי דקות לתוכו, בו נכנסים התופים לראשונה, מצטרפת שירת רקע החוזרת על השורה: "אני מת" והפסנתר מתחיל לפרק את האקורדים למרכיביהם. את האלבום החדש, "אופק רחוק", מגדיר רותם כאלבום של כמיהה וגעגוע. שיריו, מתקיימים "על הגבול שבין אשליה למציאות, באזור הדמדומים שבו זכרונות ממשיכים לחיות, ורוחות רפאים של אהבות אבודות מרחפות מעל ים אינסופי." מן המקום המורכב והמתעתע הזה, בו ניתן למות מאהבה, יוצר רותם שירים יפים כמו זה.
Olivia Dean - So Easy (To Fall in Love)
לפני כמעט שבוע, העיתונאית הבריטית שאנטה ג׳וסף פרסמה מאמר במגזין ווג שכותרתו הייתה: "האם זה מביך להיות עם חבר בימינו?", עניין שבמהרה הפכה לשיחת היום ברשתות החברתיות באיזורים מסוימים של האלגוריתם. השיח הזה, כך מסתבר, הוא חלק ממגמה תרבותית חדשה בה נשים בוחרות לשמור את מערכות היחסים שלהן פרטיות או פשוט מעדיפות להתגאות בחיי הרווקות. על פי תנועה זו, בעוד שבעבר זוגיות סימלה יציבות, ביטחון ומעמד חברתי, היום היא לעיתים נתפסת כסימן של תלות או חוסר עצמאות. המגמה הזאת גם לא פוסחת על עולם המוזיקה, ובתוכו גם לא על אוליביה דין, אחת הקולות העולים והמרכזיים של גל הנאו-סול הבריטי, אשר הציגה כתיבת שירי אהבה בוגרים, חופשיים ומורכבים כבר באלבומה הראשון לפני כשנתיים. דין היא יוצרת שמצהירה כי מטרתה היא ליצור שירים שעמידים לאורך זמן, דבר המתכתב ישירות עם ההשפעות הנצחיות שלה כמו נט קינג קול, ארית'ה פרנקלין וקרול קינג. באלבום השני שלה, The Art Of Loving, שיצא בסוף ספטמבר האחרון אחרי שנת פריצה מוצלחת במיוחד, מגשימה דין בהצלחה רבה את משימתה זו. אחד מאותם שירים באלבום החדש הוא So Easy (To Fall In Love), שתכליתו להווה תזכורת עבור נשים רבות על איכויותיהן ועל הסיבה שצריך להיות כל כך קל להתאהב בהן. בראיון למגזין ELLE, סיפרה דין על ההשראה לשיר כך: "היו לי חברות שיצאו לדייט ראשון והיו כל כך עסוקות בלדאוג אם הבחור יאהב אותן, ובמה הן יכולות להשתנות כדי להתאים את עצמן לחייו, במקום לעצור ולחשוב, ‘רגע אחד, אולי הדייט הזה הוא בכלל בשביל לבדוק אם אני אוהבת אותו’? רציתי פשוט לומר להן: ‘קל מאוד להתאהב בך’. לפעמים אנחנו שוכחות את זה, והשיר הזה הוא כמו טפיחה על השכם כשאת יוצאת לדייט ראשון". את העידוד הזה, שכותבת דין עבור עצמה ועבור אחרות, אנחנו כלל לא צריכים בשביל להתאהב בה. כי כאשר המילים של דין פוגשות את הפקת הרטרו, השירה החמימה ותיפוף הבוסה נובה, אנחנו כבר מתמלאים בחיבה אליה ולעצמנו ומקבלים בוסט רצוי לביטחון העצמי. עם בן או בת זוג, או בלעדיהם.
Whitney – Damage
הקלישאה הכי חבוטה בכתיבת שירים היא כנראה שברון לב. כמעט כל השירים בעולם עוסקים בשברון לב, גם אלו שלא. מהקלישאה הזו בדיוק ניסו, ללא הצלחה, להתחמק חברי הצמד Whitney. כמו שאומר ג׳וליאן ארליך, סולן ההרכב: "חיפשנו פתרון ל-Damage במשך זמן רב. ניסינו להימנע מכתיבת שיר פרידה, ובתהליך הזה התעלמנו ממה שהשיר באמת ביקש להיות." אבל השיר של וויטני בועט בקלישאה בכך שהוא מתמקד בצד הפחות רומנטי שלה, הנזקים שמגיעים עם מערכות יחסים רעילות. מוזיקלית, הוא נושא את חותמת ההפקה הקבועה של ההרכב, שכבות עדינות של גיטרות וסינתים חמים ושירה רכה במנעד גבוה ועמוסה באפקטים. ובכל זאת, יש בו משהו שונה, איפשהו בין הביצ' בויז ללנון של שנות השבעים עם אנרגיה כמעט חגיגית שמאזנת את הכאב שבמילים. בשישי הקרוב, 7 בנובמבר 2025, ייצא האלבום החדש והרביעי של הצמד. אם רוב השירים ישמעו כמו Damage, כנראה שיש לנו אחלה פסקול לחורף הישראלי המוזר שלפנינו.
לשאלות ולשליחת חומרים: 88music@kan.org.il
(חומרים חדשים יש לשלוח בפורמט Mp3-320 בלבד)
