בחירות העורכים - כאן 88

כאן 88 עם מוזיקה חדשה בשבילכם. אלה שירים ישראלים ובינלאומיים שתוכלו לשמוע אצלנו. כמובן שלצדם אנו משמיעים שירים חדשים ומעולים נוספים בשידורי התחנה. בכל שבוע נפרסם כאן באתר שירים חדשים שכדאי להכיר, אשר בחרו העורכים המוזיקליים שלנו. לכל בחירות העורכים אפשר להאזין בפלייליסט מתעדכן בספוטיפיי.

ענת מושקובסקי - דינה

לפעמים החוכמה הכי גדולה ביצירה היא לא לחפש התחכמויות. לגעת באיזשהו שורש מקומי ולהוציא מתוכו מנגינה אמיתית. אם נעצום את העיניים ונחשוב על השורש המקומי הזה, שבאפריקה יכול להישמע כמו פעימות קצב ובאמריקה יהיה לפעמים בצורת פריטת קאנטרי או בלוז, כאן אצלנו אפשר בקלות להעלות בדמיון את קלידי הפסנתר של יוני רכטר. לאורך השנים אינספור מוזיקאים צעירים ניסו את מזלם בחיבור לשורש המקומי הזה. הישענות על השורש הזה בפרשנויות אחרות הולידה שירי מופת של מוזיקאים כמו שלומי שבן, רונה קינן או אלון עדר. והנה לאט לאט מתגנבת לתוכו כבר כמה שנים דמות חדשה - ענת מושקובסקי. מאז שפרצה לחיינו עם קול צלול ויכולת לג'נגל בין צרפתית לעברית, מושקובסקי הוציאה אלבום בכורה ב-2024 וכעת משחררת את אלבומה הראשון בעברית. בתוכו נמצא גם "דינה" - שיר שנשמע כמו חבר מוכר שפגשתם פעם, כבר מההאזנה הראשונה. השיר נכתב מנקודת מבטו של גבר במערכת יחסים מסובכת ותלותית ויכול לרגעים להזכיר גם את דמותו של "פנקס הקטן". ואז, אחרי האזנה או שתיים - מתגלה פתאום הקסם במלואו. בזכות שנים של האזנה למוזיקה מרחבי העולם, ושיתופי פעולה מגוונים שבתוכם גם יוני רכטר ושלומי שבן - מושקובסקי יצרה מלודיה שמזקקת משהו נקי לגמרי בשורש המוזיקלי שלה. משהו שגם שנות לימודים רבות בסורבון לא ימחקו - D.N.A של קלאסיקה ישראלית. זה שיר שמושיב אותה בשורה הראשונה של אמנים שבונים את השכבה החדשה בפסקול שלנו. והאתגר הכי גדול ש-"דינה" מציב: נראה אתכם מוציאים אותו מהראש.

ג'ימבו ג'יי - אבא למה

את האלבום החדש של ג'ימבו ג'יי אפשר גם לראות. שיריו צפופי המילים עמוסים בדימויים ויזואליים מוחשיים, פיוטיים ומצמררים כל כך לכל מי שחי כאן בתקופה זו, עד שהאזנה לו מרגישה לעתים כמו שיטוט בתערוכת "עדות מקומית" או דחיסה של כל כתבות הצבע והטורים השנונים שנכתבו וצולמו במדינתנו בשנתיים וחצי האחרונות. בין תמונות חורבן וסכנה אקטואליות ורודפניות, מחשבות בין דוריות על מה שהגרמנים עשו לסבתא ועל עזה שהפכה לדרזדן, תנועה לאסקפיזם של מנות שווארמה, צפייה בסדרות והזמנות משיין וחזרה אל משימות תפקודיות כמו איסוף מהגן או קביעת שיננית - עומר הברון משוטט בכבישים הכאובים של המציאות הישראלית ודולה מהם רגעים אלכס ליבקיים אבסורדיים וצובטי לב. האלבום, בעל השם האירוני "הכל טוב", מגיע שנתיים אחרי יצירתו הקודמת והנבואית "אה וואו" ולאחר תקופה של מחסום יצירתי כבד. זה, נפרם לאטו מתוך נסיעותיו של הברון בכבישי הנגב המערבי מוכה האסון בו התגורר וממנו נאלץ לברוח, כשהוא מביט בזכוכיות המנותצות ובשלטים המתקלפים ואוסף מהם השראה. ניתן היה להניח שכל זה יתורגם לאלבום מדכדך וקודר מוזיקלית, אך לא במקרה של ג'ימבו ג'יי. בהשפעת גיבורים נוספים של האיזור כמו טיפקס, שפתיים וכנסיית השכל (קובי אוז וחיים אוליאל גם מתארחים באלבום), יצר ג'ימבו אלבום בעל שירים קצביים וסוחפים, המחזיקים במתח מובנה בין טקסט מטלטל למוזיקה מיהנה ומלודית מתמיד אצלו. אחת הדוגמאות האפקטיביות ביותר לכך נמצאת ב-"אבא למה", השיר הסוגר של האלבום, המפגיש מוזיקליות מתקתקה בנוסח הכבש ה-16 עם מילים עצובות על הקושי להרחיק את המציאות המפחידה מתודעתם הרכה והתמימה של הילדים. השיר, שמזכיר בכתיבתו את יונתן גפן ומסמפל את הפזמון של "אבא סיפור" שכתב, מורכב מדיאלוג בין אב מגונן לבתו הסקרנית. זהו דיאלוג שממחיש היטב מדוע הגדיר ג'ימבו בראיון את האלבום כיצירתו האישית ביותר עד כה, אך כזה שגם מבהיר מדוע זו אולי יצירתו הלאומית ביותר במקביל. כשמסתיים השיר והאלבום, בצלילי פסנתר אפופים ברשרוש נוסטלגי של מחט על תקליט, ניתן לראות את האור בחדר הילדים כבה ועיניים קטנות נעצמות בתקווה להתעורר לבוקר חדש שבו "הכל טוב". את האלבום החדש של ג'ימבו ג'יי אפשר גם לראות, אבל כל ישראלי חייב לשמוע.

A$AP Rocky - Punk Rocky

בעשרים השנים האחרונות דובר לא מעט על התחלפותם של כוכבי הרוק בראפרים, התופסים מעמד דומה בתרבות, עם כל המשיכה והשערוריות הנלוות לכך. ל-A$AP ROCKY זה לא מספיק. הוא רוצה להיות רוקסטאר גם במעמד, אבל גם לפלרטט עם העולם המוזיקלי הזה. כבר ב-2015 רוקי פרץ לקהלים רחבים שמחוץ לחובבי ההיפ-הופ עם הביצוע שלו ל-"In A Broken Dream" עם רוד סטיוארט ובהמשך עשה זאת שוב כשביסס את Sundress שלו על שיר מהאלבום הראשון של טיים אימפלה. כעת, שש שנים מאז אלבומו הקודם ולאחר שנה בה בעיקר ניתן היה לראותו מככב על המסך הגדול, הוא מוציא את אלבומו ה-4, Don't Be Dumb, המפלרטט גם הוא עם עולמות מוזיקליים שונים ומגוונים. עדות לכך ניתן למצוא למשל ברשימת האורחים האקלקטית של האלבום, מגורילאז ועד יוצרת האינדי ג'סיקה פראט, או בשמו של הסינגל המוביל מתוכו - Punk Rocky. זהו שיר מלא בקסם ואופוריה לילית, רך ורומנטי אך גם פאנקיסטי ואנרגטי, ובעיקר כזה שמסרב להתמסר לשום קטגוריה. השירה של רוקי מהדהדת באוזניים תחת אפקט מטשטש והחרוזים שלו מונחים על תופים עצבניים שבוודאי הקנו לשיר את שמו וגיטרות שמרגישות כמו שיר רוק מהניינטיז שמישהו טבל בחומר לא ברור. בשיר, ובאלבום כולו, אייסאפ רוקי ממשיך לחבר בין עולמות מוזיקליים עם המון סטייל ולא לתת לאף אחד להגדיר ולצמצם אותו. בעינינו, ככה נשמע כוכב רוק.

Bill Callahan - Lonely City

אין עיר שנכתבו עליה יותר שירים מאשר ניו-יורק. לעיר הזו יש יכולת להפיח כל כך הרבה השראה, שהיא אפילו גרמה לביל קלאהן להפתיע את עצמו ולכתוב את הסינגל החדש שלו, Lonely City, על ג׳ונגל הבטון במקום על הרוח האנושית. זהו שיר שהבשיל בקלהאן במשך עשרות שנים ומתאר את מערכת היחסים עם עיר: כזו שמרגיזה אותך כשאתה מקבל דו"ח חניה, ומנחמת אותך כשמוגשת לך ארוחה טובה בדיוק כשצריך. קלהאן שר אותו באותה תנועה שנשמעת חסרת מאמץ אך בנויה בקפידה, בהגשה מינימליסטית המכילה מעט מילים וטמבורין אחד מדויק. את מכלול המורכבות משלים הקליפ, מונטאז’ של צילומי רחוב שנאספו לאורך 15 שנה ומתעדים את ניו יורק על כל סתירותיה - צפיפות ובדידות, זוהר ולכלוך, רגעי חסד קטנים לצד הפחד היומיומי. בסופו של דבר זהו שיר אהבה לאהובה ותיקה, או כפי שקלהאן עצמו אמר ודייק: ״ערים נוצרו על ידי בני אדם, ולכן גם הן אנושיות״.