כבר 641 ימים שדני מירן מחכה שבנו, עמרי, יחזור מעזה. 641 ימים של אי ודאות, המתנה, וגעגוע. השגרה החדשה שלו, ובעיקר של נכדותיו, כמעט ובלתי אפשרית להבנה. "הקטנה שלו, שהייתה בת חצי שנה כשעמרי נחטף, לא מכירה את אבא," הסביר למאיה בצלאל-עסיס וקותי סבג בתכנית "התחלנו", "היא רצה לתמונה שלו על המכונית ומנשקת אותה. זה האבא היחיד שהיא מכירה".
האזינו לשיחה המלאה עם דני מירן>
מאז ה-7 באוקטובר, אומר מירן, לא התקבלו עדכונים ממשיים על מצבו של בנו. סימן החיים היחיד שהתקבל הוא סרטון שפרסם חמאס. "הוא נראה נפוח, חיוור, עם עיניים שקועות," השיב מירן כאשר נשאל על מצב בנו.
אבל לצד הייאוש – גם נחישות. מירן לא מפסיק להגיע לכיכר ולמחות. בעוד שהוא רוצה את בנו בבית - מירן טוען כי הוא נאבק באותה מידה על כל אחד ואחד מ-60 החטופים. "על כל חטוף שחזר – נשארתי בכיכר. שמחתי עם המשפחות".
מירן שיתף כי כל עיכוב במו"מ או "פעימה" שאינה כוללת את כולם, שוברים מחדש את משפחתו ואת משפחות החטופים האחרות. "המשפחות של החיים יימחקו אם לא כולם יחזרו יחד," טען, והוסיף לבקר את הנוהג לשחרר שבויים בפעימות, "זה משפט שלמה – אי אפשר לבחור עשרה ולהשאיר אחרים מאחור."
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לסיום, ביקש מירן להעביר מסר לבנו עמרי בשם המשפחה - במיוחד בשם בתו של עמרי, רוני: "אם עמרי שומע את השידור הזה – שיבוא הביתה. שיכין לבת שלו זר פרחים ויהיה לידה ביום ההולדת. היא תחגוג ארבע בסוף החודש".
