הַשְּׂמִיכָה מְקַפֶּלֶת עַצְמָהּ עַל גּוּף
רוֹעֵד, עֵינַיִים נִפְקָחוֹת כְּמוֹ זְבוּבִים
רוֹטְטִים מִמַּגַּע הָאֲוִיר הַדָּחוּס
בְּשִׁבְרֵי דִּמְיוֹנוֹת עֲזוּבִים.
הַנְּשִׁימָה קָשָׁה, הַיָּמִים דְּבִיקִים
נִצְמָדִים לְעַצְמָם כְּמוֹ עֲטִיפָה
דַּקָּה שֶׁל מַתָּנָה שֶׁפּוֹתְחִים
רַק אַחֲרֵי שֶׁלּוֹגְמִים אֶת הַתְּרוּפָה.
אֲנָשִׁים מְרַצְּדִים מוּל אֹפֶק דָּהוּי
וְהַזְּמַן יוֹשֵׁב, מְפַהֵק בִּשְׁתִיקָה
מְבִיכָה שֶׁל אוֹרְחִים בְּטֶקֶס
קָדוּם שֶׁהָעִיר מִזְּמַן שָׁכְחָה.
הָעֶרֶב שָׁטִיחַ, יָשָׁן וּמָעוּךְ
מִתַּחַת לְמַרְאָה נִשְׁעֶנֶת עַל פַּח,
הוּא פָּנָס רְחוֹב בּוֹדֵד וְחָשׁוּךְ
שֶׁהִתְעַיֵּף מִדִּמּוּי מְלֻכְלָךְ.
הַלַּיְלָה שָׁקֵט, עֲנָנִים מִשְׁתַּקְּפִים
בָּעֵינַיִם הַזּוֹהֲרוֹת שֶׁל הָאָבִיב,
שֶׁנִּזְנַח כְּמוֹ גּוּפָהּ שֶׁל צִפּוֹר עַתִּיקָה
בְּחוֹף הַיָּם הַיָּפֶה שֶׁל תֵּל אָבִיב.
