סוגרים את הים

יהודית קציר

ספרה הראשון של יהודית קציר מ-1990 סימן אותה כהבטחה גדולה, שגם התממשה לאורך השנים.

בספר ארבע נובלות: "שלאפשטונדה" (שגם עובד לקולנוע ולתיאטרון), "הנעליים של פליני", "דיסניאל" ו"סוגרים את הים". סיפורי הקובץ מתארים נשים, ילדות, ואמהות בשלבי חייהן השונים.

"שלאפשטונדה" מספר על אהבה ראשונה בין שני בני דודים בני 13. הוא מבקר אצלה כל קיץ. אבל הפעם יש חידוש - נולדת תשוקה. כשמציעים להם לנסוע עם המשפחה לטבריה, הם מעדיפים להישאר לבדם. אבל אז נתפסים על ידי קרוב משפחה אחר.

בסיפור השני בקובץ המספרת היא מלצרית במלון יוקרה, שבו שוהים במאי סרטים אמריקאי וצוות שחקנים. יהושע, המציג עצמו כבמאי, מעוניין שהמלצרית תשחק בסרטו, ומספר לה על פליני. היא מתחילה לחלום.

"דיסניאל" מספר על נסיעה לים עם חבר משפחה רב קסם שכנראה ניהל רומן עם אמה של הגיבורה.

וב"סוגרים את הים" אילנה היא מורה צעירה בבית ספר בחיפה, שלוקחת לה יום חופש כדי לנסוע אל העיר הגדולה - תל אביב. אבל הפנטזיה לא עולה יפה, הקניות לא מסתדרות, הצמא מציק לה, הפגישה עם חברתה שחקנית התיאטרון לא נעימה, ומשוגע אחד צועק ברחוב שסוגרים את הים. ודווקא החזרה לחיפה נעשית מתוקה.