"הילדים משכונת חיים", ששודרה לראשונה ב-1976 בטלוויזיה החינוכית, נועדה ללמד עברית בצורה חווייתית, אבל הפכה להרבה מעבר לכך – היא הציבה לראשונה ילדים בני עדות המזרח במרכז המסך. "הכוונה הייתה לשנות את הדרך שבה חושבים על ילדים ממוצא מזרחי", מספר יוסי אלפי לגואל פינטו ב"גם כן תרבות", "זה היה ניסיון לשבור דעות קדומות וליצור אינטגרציה דרך המסך".
האזינו לשיחה המלאה עם יוסי אלפי וקובי פרג'>
מרות שהופקה רק עונה אחת, הילדים משכונת חיים זכתה למעמד של סדרת פולחן ולשידורים חוזרים רבים בשנות ה-80 וה-90. "זו סדרה שחיממה את הלב", משתף קובי פרג', שנולד לאחר שהסדרה שודרה לראשונה, אבל גדל על שידוריה החוזרים. "היא הציגה ילדים אמיתיים, חברויות, קהילה – דברים שהיו טבעיים אז, וכיום קצת חסרים".
הגרסה החדשה של שכונת חיים ממשיכה את הרוח המקורית, אבל מעדכנת אותה לימינו. "לא יצרנו סדרה שמנתקת בין התקופות", מסביר פרג', שמגלם את נכדו של בעל המכולת מהסדרה המקורית, שבמקור שוחק על ידי יוסי אליאס, "להפך, יש הומאז' ברור למקור - בשפה, בדמויות ובדינמיקה הקהילתית". אלפי מוסיף: "בעולם של היום, עם המסכים והרשתות החברתיות, חסרה לנו הקהילה, השכונה והחצר המשותפת. שכונת חיים היא לא רק סדרה – היא ניסיון להחזיר את הערכים של פעם לתרבות של היום".
המסר של הסדרה היה קידום אינטגרציה ושוויון, שלפי אלפי, נחוץ גם במציאות הישראלית כיום: "פעם זו הייתה גזענות כלפי יוצאי עדות המזרח, היום אנחנו רואים את זה כלפי עולים מרוסיה או קהילות אחרות. הבעיה לא נעלמה", ומוסיף, "המחלה הזאת עוברת לכל מקום, לכל עדה ולכל צורה".
פרג' שיתף על מעריציו הותיקים יותר, שצפו בו בסדרת "הפיג'מות" בילדותם: "הם כבר אבות לילדים בעצמם. אנחנו נוהגים להתבגר ולחשוב שהדורות הבאים מדרדרים, אני חושב שהם יותר טובים ממה שאנחנו היינו".
