בבוקר ה-7 באוקטובר, ירון היה רחוק מאוד מתמונת הלוחם הממושמע. "זה היה שבת בבוקר, אחרי לילה של מסיבה", הוא נזכר בשיחה עם אורי ואילן, מגישי ההסכת "מכורים", "הייתי מסומם לגמרי – ואז הגיע הטלפון מהמילואים. לא חשבתי פעמיים, פשוט התחלתי לארוז. הראש שלי לא היה צלול בכלל, אבל היה ברור לי שאני נוסע".
האזינו לפרק המלא של "מכורים" עם ירון המילואימניק>
הימים הראשונים בעוטף היו מנותקים כמעט לחלוטין מהעולם שבחוץ – ומחיי הלילה שהכיר. "היינו כל היום בשטח, שומעים ירי, מתמודדים עם כל מה שקורה שם", ירון משתף, "ואז כשחזרתי לחופשה קצרה, במקום לנוח - הלכתי ישר להשתמש. זה היה מטורף. הבנתי שאני מסכן את עצמי ואת החברים שלי".
כשהוא חזר לשטח, המצב לא השתפר. "הגעתי אפילו יותר מסומם מהפעם הראשונה", הוא מודה. "ואז, בסוף סבב בעזה, ישבנו עם הקב"ן בטיפול קבוצתי. כל אחד אמר ממה הוא פוחד. היו כאלה שדיברו על פציעה או על מוות. אני אמרתי: 'אני פוחד מהסמים'. הרגשתי שזה הדבר שאוכל אותי מבפנים."
הפחד הזה היה נקודת מפנה. "שם הבנתי שאני חייב לבחור – או שאני ממשיך כמו עכשיו ומאבד הכל, או שאני נכנס להחלמה. היום, אחרי יותר משנה נקי, אני לומד להכיר את עצמי מחדש. זה קרב יום־יומי, אבל זה הקרב ששווה להילחם בו."
ובזמן שהמלחמה בחוץ נמשכת, ירון רואה את הקווים המקבילים: "בשני המקרים, אם אתה לא ערני, האויב יכול לנצח אותך. אבל במלחמה הפנימית – אתה זה שצריך להחזיק את הנשק מול עצמך."
