בזמן שמנהיגי העולם מתכנסים בברזיל לוועידת האקלים ה־30 של האו"ם (COP30), מתברר שמשבר האקלים לא עוצר באוקיינוסים או ביבשות, הוא מגיע גם לחלל. “אנחנו פוגעים לא רק בכדור הארץ- אלא גם ביכולת שלנו לעקוב אחר הנזק,” אומר פרופ’ יואב יאיר, חוקר אטמוספירה וחלל וחבר סגל בבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן.
להאזנה לשיחה עם פרופ’ יואב יאיר בתוכנית "שלושה שיודעים"-
Error loading Partial View script (file: ~/Views/MacroPartials/OmnyEmbed.cshtml)לדבריו, פליטות גזי החממה יוצרות תופעה מפתיעה: שכבת התרמוספרה, שבה חגים לוויינים בגובה נמוך (כמו לווייני Starlink ולווייני תצפית אקלימית), הולכת ומתכווצת. “זה נשמע טוב- פחות אטמוספירה- אבל זו בעיה עצומה,” מסביר יאיר. “התרמוספרה מספקת את הגרר, החיכוך, שמנקה את החלל מלוויינים ישנים ופסולת. כשהגרר נחלש, הפסולת נשארת יותר זמן במסלול.”
התוצאה, לדבריו, היא פקק תנועה בחלל: יותר ויותר פסולת ולוויינים מצטופפים במסלול הנמוך של כדור הארץ, מה שמעלה את הסיכון להתנגשויות קטלניות. “התנגשות אחת יכולה לשחרר אלפי רסיסים, שיפגעו בלוויינים פעילים- וזה עלול לשבש את כל המערך שמשמש אותנו לניטור מזג האוויר, פליטות גזים, וחקר האקלים עצמו,” הוא מזהיר.
אבל המשבר הזה מתרחש בדיוק כשהקהילה המדעית זקוקה ללוויינים יותר מאי פעם. “זו אירוניה אכזרית. שינויי האקלים שאנחנו מחוללים פוגעים ביכולת שלנו למדוד אותם,” אומר יאיר.
ומה לגבי ארצות הברית, שאמורה להוביל את ההתמודדות? “במקום הנהגה, אנחנו רואים נסיגה,” הוא אומר. “הממשל הנוכחי בארה"ב ממשיך את מגמת ההכחשה: מצמצם תקציבים, מקפיא פרויקטים של NASA ומונע מידע שקשור לשינויי אקלים.” לדבריו, זו פגיעה ישירה ביכולת להבין את ממדי המשבר.
יאיר מוסיף שהעולם גם מתמודד עם אי־צדק אקלימי חמור: “המדינות שמזהמות הכי הרבה, ארצות הברית וסין, הן אלה שממשיכות להתעלם, בעוד מדינות הדרום הגלובלי, שתרמו הכי מעט לפליטות, הן שנפגעות הכי קשה.”
פרופ’ יאיר מזכיר שהמאבק על עתיד כדור הארץ צריך לקרות גם מחוץ לגבולותיו: “החלל כבר לא מרחב ריק- הוא הופך למראה שמשקפת את הזיהום והאדישות שלנו. אם לא נשמור על האטמוספירה ועל החלל, נאבד את היכולת להבין מה קורה כאן למטה.”
שלושה שיודעים עם אורי גוטליב, ראשון-רביעי 07:00-08:00 בכאן תרבות
