פרופסור שבח וייס, מי שהיה אז יו"ר הכנסת והאיש שישב לצידו של יצחק רבין בעצרת למען השלום בכיכר לפני 24 שנים, גולל בריאיון לכאן רשת ב את רגעי הערב ההוא והאווירה שקדמה לרצח ראש הממשלה לשעבר. "אני חושב שלא עשיתי מספיק. רובנו היינו פשוט נאיבים, לא העלנו על דעתו שיקרה דבר כזה", אמר וייס, שאף כתב ספר שתיאר את האווירה שררה אז.
האזינו לריאיון של שבח וייס אצל שלומי גולדברג ב"כאן הלילה":
לדבריו, "בעצם מה שהתרחש אז היה מלחמת אזרחים. אני מתכוון לאזרחים ולא לאחים, כי איזה אחים - זו הייתה שנאה, כפי שהגדיר את זה גני גנץ הערב בצורה מדוייקת - שנאה תהומית. הייתה אווירה של שנאה בחוצות, בשלטים, בגרפיטי". וייס סיפר: "דווקא המזכירה האישית שלי אז, נילי ערבות, אמרה לי 'שבח, הולך להתרחש פה משהו נורא'. אולי מתוך תחושת האמנית שבה, היא חשה את החוצות יותר טוב ממני. וקרה משהו נורא. זו הייתה מלחמת אזרחים שהסתיימה בקורבן אחד, שהוא בעצם התמצית של כל הקורבנות - ראש ממשלה של מדינת ישראל נרצח ברצח פוליטי".
"הייתי משוכנע שזה איש שב"כ או נהג"
"אני הגעתי לעצרת זמן מסויים לפני יצחק רבין, הכינו לי מקום לחנות ליד המכונית של ראש הממשלה לכשתבוא, אבל סירבתי", שחזר וייס את אותם רגעים בערב העצרת. בשלב זה, סיפר, "ראיתי איש צעיר מסתובב שם ליד המכוניות. כמובן שאחר כך, כשהסתכלתי על התמונות הבנתי שזה יגאל עמיר. אני הייתי משוכנע שזה או נהג של אחת המכוניות של השרים, או איש שב"כ שמסתובב, כי צריך שם להסתובב".
"אחר כך עליתי למעלה, התיישבתי, חיכיתי לרבין", המשיך. "רבין בא, ניגש באופן אישי לדאוג שזה ישב פה וזה ישב פה, שהכל יהיה מסודר. הוא שאל כל הזמן את המארגנים אם אביב גפן כבר הגיע. היה לו חשוב בחיבור הזה לדור של הצעירים, דווקא לאביב גפן ששר אז כמה שירי מחאה נגד מה שאז, הוא חשב שזה קיפאון מדיני. הייתה אווירה כזאת של התרוממות רוח, התרגשות".
"הדלקתי לו את הסיגריה האחרונה בחייו"
"אני הצעתי לרבין את הסיגריה האחרונה בחייו. רבין עישן כמו קטר, כשהייתי בסביבתו זה היה אך טבעי שיפנה אליי, כי אני עד היום מעשן מקטרת. הדלקתי לו את הסיגריה האחרונה בחייו, אני מחזיק עכשיו את המקטרת ומתרגש", העיד.
על הרצח עצמו אמר וייס: "זה סוג של אירועי שלא שוכחים, עד סוף ימי אזכור אותו. זה דבר נורא, מחריד. זה דבר שמשנה לך באופן אישי את כל החיים, המחשבות. מצמצם את התקוות לטוב. עושה רע בנשמה. זה גם עצב נורא. אני אהבתי את רבין אהבה גדולה, מעבר להזדהות הפוליטית, ומעבר לעובדה שהייתה לי זכות באמת בלתי-רגילה להגיע למקום שהגעתי אז ולהיות שותף קטן בתוך המאמץ האדיר והאמיתי הזה להשגת שלום".
"אצל חלק מהמנהיגים יש הסתה ברוטלית, רוויית שנאה"
במבט לאחור, סבור יו"ר הכנסת דאז, "עדיין יש הרבה הסתה בשפה הפוליטית, אצל חלק מהמנהיגים היא ברוטלית, רוויית שנאה. למדנו שהשנאה הגורפת על רקע אתני, לאומי ופוליטי משמשת חומר זמין מדי לפעילות פוליטית שוטפת, ודאי במערכות הבחירות. למדנו שעדיין חלק מהשנאה הזאת היא באוויר גם ברגעים האלה של ניסיון לכונן ממשלה". לווייס יש גם דעה לגבי הבחירות הנוכחיות. "יש היום אווירה של פסילה של ציבורים שלמים שאנחנו חיים איתם פה באזור במדינה. המלחמה היא האלימות הכי קשה. השלום הוא ההיפך מאלימות. אני מאוד מקווה שמהר ככל האפשר תיווצר כאן האווירה מלמעלה כדוגמא של תרבות פוליטית אחרת. שלוש מערכות בחירות בשנה, זה יותר אווירה של חוסר אמון בתהליכים הדמוקרטיים, ורק זה חסר לנו".