"בלי חוקים ובלי אכיפה": מחדל נתיבי הקורקינט והאופנ

"בלי חוקים ובלי אכיפה": כאוס נתיבי הקורקינט והאופניים בדרום תל אביב

השבוע נגבה קורבן נוסף - המדענית שמרית פרקול-פינקל, שנדרסה בעת שרכבה על קורקינט חשמלי. משפחתה של פרקול-פינקל וקרובים נוספים שאהוביהם נפלו קורבן להיעדר האכיפה סביב כלי התחבורה החשמליים מספרים על הכאב והכעס
אמיר גרא
12 במרץ 2021
22:18
עודכן ב 11:25

מבקרים רבים מגיעים לשבעה של ד"ר שמרית פרקול-פינקל - ביולוגית ימית ויזמית בת 45 שנהרגה בתאונת קורקינט ביום ראשון האחרון ברחוב המסגר תל אביב. המבקרים מנחמים את קובי ושלוש הבנות שנותרו. הקטנה בת 5 והגדולה בת 15. הכאב נורא ונוגע לכולם, ויחד איתו יש תחושה קשה שמעט מדי נעשה כדי למנוע תאונות כאלה.

"היא דיברה איתי כמה פעמים", מספר קובי פינקל הבעל. "היא אמרה: 'תשמע, אני נוסעת מפה, עולה פה, יש את נורדאו, שביל אופניים, עולה את אבן גבירול, שביל אופניים, הארבעה, שביל אופניים', ושם יש איזה חור שחור. כל האזור של המסגר. עכשיו, בקורקינט בכלל אסור לנסוע על המדרכה, נשאר הכביש. הכול צפוף, שלושה כיוונים, רכבים באים מכל כיוון... אם היא הייתה יודעת שזה יהיה הסוף, אני חושב שהדברים היו נראים אחרת".

"זה היה בפנייה ימינה", משחזרת אחותה של שמרית, ג'יגה, את רגעי התאונה. "ראו שהיא חולפת אחרי המשאית, אז לדעתי היא חשבה שהמשאית ממשיכה ישר אולי, או שהוא לא אותת, או שהוא עשה את זה בפתאומיות כי... זה היה בחלק האחורי...".

הקורקינטים והאופניים החשמליים כבשו את העיר תל אביב. בכל יום יש כ-200 אלף נסיעות ברחבי העיר. כ-40% מהתושבים, שהם כ-170 אלף איש, בחרו בפתרון התחבורה הזה. בתל אביב יש כ-10,000 כלים שיתופיים ועוד כ-100 אלף פרטיים. מחצית מהשוכרים בני פחות מ-35. 15% משתמשים בכלים כדי להגיע למקום העבודה.

"אני בהחלט חושש כשאני יוצא לדרכים", אומר פרופסור טל רביב, ראש מכון שמלצר לתחבורה חכמה באוניברסיטת תל אביב".  אני אומנם נוהג בכל אמצעי הזהירות האפשריים, אבל אני בהחלט חושש, זה בהחלט חלק מהשיקולים שלי".

"אנשים לא תופסים את זה", הוא מספר על התהיות של אנשים מדוע הוא רוכב על קורקינט. "שואלים: 'למה אתה צריך את זה? למה שלא תמשיך לשבת במזגן, לתפוס כאן חניה שאתה מקבל בחינם מהאוניברסיטה? גם איכשהו תדמיתית זה נתפס מוזר, וזה גם משהו שצריך להשתנות. אני משוכנע ביעילות של הפתרון הזה, אני משוכנע בזה שזה הפתרון הנכון והצודק אפילו, אפילו חברתית. העיר היא קטנה מדי בשביל שכולם ייסעו בה במכוניות פרטיות".

פרופסור רביב נפרד מהרכב שלו לפני כשנתיים ומאז הוא מתנהל בדרכים על שני גלגלים. אופניים או קורקינט. כעת הוא נוסע מביתו בשכונת המשתלה לעבודה באוניברסיטה: "תחבורה עתידית עירונית זו תחבורה שמבוססת על אופניים, על הליכה ברגל וגם על כלי מיקרו-מוביליטי חשמליים. אז מנקודת ראות חברתית, ודאי שהמדינה צריכה לעודד שימוש בכלי תחבורה שהם פחות מזהמים, תופסים פחות מקום על הכבישים ובחניה בעיר, והעידוד העיקרי שהיא צריכה לנקוט בו - זה ליצור תנאים שבהם זה יהיה בטוח".

סמנכ"ל עמותת אור ירוק: "הנתונים מצביעים על ירידה במספר הרוכבים הנפגעים של האופניים החשמליים, ועל עלייה חדה של רוכבי קורקינט שנהרגו"

רועי אברהם היה בן 25 במותו. הוא נהרג לפני כשנה בתאונת קורקינט בשדרות רוטשילד בתל אביב. "הגעגוע חופר בנשמה, לא מרפה", מספרת אימו דורית. "אתה חי את זה כל יום, כל יום מחדש אתה מתעורר, הוא כל דקה נמצא שם. אני אעשה הכול שאף הורה לא יעבור את זה. המלחמה שלי היא באמת למנוע את הקורבן הבא.

"רועי בעצם יצא מבילוי עם חבר, כל אחד לקח כלי והם החליטו לנסוע לרוטשילד מאזור בן יהודה. אחרי שני רחובות, כאשר הוא הגיע לשדרת בן גוריון, הוא לא ראה את כלי הרכב שמגיע. הוא הסתכל שמאלה, לא היה רכב, הוא החליט להמשיך ברמזור. ואז אותו רכב בא מכיוון הים ובעצם לא ראה אותו ולרועי לא היה סיכוי".

רועי רכב על קורקינט שיתופי ולא חבש קסדה. חברות ההשכרה לא היו חייבות לספק אותה. לאחר מותו דורית יצאה למאבק ציבורי והצליחה לחייב את חברות ההשכרה לספק קסדות לפחות ל-50% מהכלים. אבל במבט אחד מהיר רואים שמרבית המשתמשים לא חובשים אותן. "כשהורה לילד בן 14 או לילד בן 12 נותן לו כלי כזה", אומרת דורית, בעיניי זה כלי רצח, כי אין לו שום שליטה, הוא לא מכיר את חוקי התנועה, אסור לו, מבחינת חוק אסור לעלות על זה".

עו"ד יניב יעקב, סמנכ"ל עמותת אור ירוק אומר כי "הנתונים למעשה מצביעים על ירידה במספר הרוכבים הנפגעים של האופניים החשמליים, ובמקביל עלייה חדה במספר הרוכבים שנהרגו ושנפגעו על קורקינטים חשמליים".

על מצב שבילי האופניים בתל אביב אומרת מחזיק תיק בתחבורה בעירייה מיטל להבי: "אנחנו עובדים לפי תוכנית עבודה, השנה אנחנו עושים כמעט 40 ק"מ, שזה יותר ממה שנעשה בכל מדינת ישראל. יש תוכנית לשבילי אופניים שתבוצע השנה ביגאל אלון, ואי אפשר לחפור את כל העיר בו-זמנית, וגם אין תקציבים להכול בו-זמנית.

קובי פינקל, בעלה של שמרית: "לא אתן לילדים שלי לנסוע על קורקינט. ואני מטפס, ואני גולש ואני רוכב על אופני הרים. אני לא אתן להם את הכלי הזה"

"מחקרים בעולם מראים שאיפה שעושים שבילי אופניים רמת הבטיחות עולה והתאונות פוחתות ב-44% עבור כל משתמשי הדרך. צריך לזכור שכמות הנפגעים מהולכי רגל היא פי 4 מהרוכבים, כמות הנפגעים האופנוענים היא פי שניים מהרוכבים על אופניים ולכן נורא חשוב לעשות את השבילים האלה, כי זה ממתן את התנועה עבור כולם. המדינה צריכה לתת תקציבים לרשויות המקומיות, בדיוק כמו שהיא נותנת למחלפים ובדיוק כמו שהיא נותנת לכבישים"

הקורונה מראה סימנים מעודדים והחיים מתחילים לחזור לשגרה. הרחובות הריקים חזרו להיות עמוסים לעייפה בתחבורה, אפילו יותר משהיו לפני הקורונה. ויחד עם הפקקים גדלים שוב הסיכונים לתאונות הדרכים.

אחרי שאיבד את רעייתו, לא קובי פינקל כבר לא ישנו השבילים לאופניים או קורקינטים. "לא אתן לילדים שלי לנסוע על קורקינט חשמלי, אני יכול להבטיח", הוא אומר. "אצלי לא. ואני מטפס, ואני גולש ואני רוכב על אופני הרים, אני לא אתן להם את הכלי הזה".