גבריאל בך

"היה לי קשה לדבר מרוב התרגשות וכעס": התובע במשפט אייכמן זוכר הכול

60 שנה אחרי המשפט המכונן, גבריאל בך, שפעל אז לצד התובע הראשי גדעון האוזנר, מספר בריאיון על המפגש הראשון עם הפושע הנאצי, וגם על הרגע שבו נשבר
תמר אלמוג
07 באפריל 2021
22:37
עודכן ב 06:47

צפו בכתבה

גם 60 שנה אחרי, גבריאל בך – התובע במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן – זוכר הכול. "יומיים אחרי שהוא נתפס והגיע לארץ שר המשפטים קרא לי", מספר בך בריאיון לכאן חדשות. "הוא אמר לי 'אני רוצה שאתה תנהל את החקירה הזו'". בך, שברח מגרמניה עם משפחתו כילד יהודי, כיהן אז כסגן פרקליט המדינה ופעל לצד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הראשי במשפט גדעון האוזנר.

לשם חקירתו של אייכמן הוקמה לשכה 06. במשך תשעה חודשים ישבו החוקרים והיועץ המשפטי של הלשכה - בך, ועבדו על התיק כשהם מנותקים מהעולם. בתא ליד היה כלוא כל הזמן הזה הפושע הנאצי.

לפני הפגישה הראשונה של בך עם אייכמן, הוא נתקל בספרו של מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, רודולף הס, שתיאר כיצד במחנה רצחו 1,000 ילדים יהודים ביום. בספר תוארך כיצד אייכמן מסביר שאת הילדים צריך להרוג קודם, בטענה שאין היגיון בלהרוג את דור המבוגרים ולהשאיר דור חדש שיכול למלא את מקומם. רגעים לאחר שקרא את הדברים, פגש בך את הפושע הנאצי בפעם הראשונה. "אחרי שקראתי את הספר וראיתי אותו, היה לי קשה לדבר מרוב התרגשות וכעס על האיש הזה", הוא נזכר.

בריאיון עמו משחזר בך את הרגעים הראשונים של תחילת המשפט: "מה שזכור לי ביותר זה כשהוא נכנס לאולם וכולם עמדו דום, וגם אייכמן עמד דום". על ההתעניינות הבין לאומית במשפט, הוא מוסיף: "בכל העולם התעניינו בצורה בלתי רגילה, בשבילי היה חשוב להוציא את האמת מכל הצדדים".

במשפט ההיסטורי הוצגו, לצד עדויות של הניצולים, קטעי וידיאו שתיעדו את פשעי הנאצים. "בדיון הקרינו סרט איום ונורא", מתאר בך. "ראו את הניצולים ודברים איומים, ושאלו את אייכמן על זה, רצו לדעת מה דעתו על האירוע". התגובה של הפושע הנאצי הותירה את האולם מזועזע. "הוא אמר שזו שערוריה שלא נתנו לו ללבוש את הבגד שהוא רצה ללבוש (ביום המשפט). 'רציתי את הבגד הכחול הכהה ולא נתנו לי את זה, לא ייתכן שלא יכולים לעשות את המינימום שביקשתי'. זה הדבר היחידי שריגש אותו כשראה את הסרט האיום הזה".

"בכל העולם התעניינו בצורה בלתי רגילה, בשבילי היה חשוב להוציא את האמת מכל הצדדים"

אך עבור בך, הרגע הקשה ביותר שבו נשבר לראשונה היה כששמע את עדותו של אחד ניצולי השואה מאושוויץ, מרטין פלדי. בעדותו תיאר פלדי: "אמרו הגברים מגיל 14 ימינה והגברות שמאלה. עמדתי עם בני, שהיה בן 12 והלכנו הקדימה. פתאום הגענו לאדם שהיה לבוש במדי צבא גרמני, הוא הסתכל בי ושאל 'בן כמה הילד? בן 12', הוא אמר לו 'רוץ והשג את אמא שלך'.

"המשכתי ללכת וראיתי איך הוא רץ. חשבתי בליבי – איך הוא יהיה יכול למצוא את אמא שלו. היו הרבה נשים ואנשים. ואז ראיתי את אשתי, לידה הייתה הילדה שלי לבושה במעיל אדום, והנקודה האדומה הייתה הסימן שהיא נמצאת שם. הנקודה נעשה קטנה יותר ויותר, ואני הלכתי ימינה ולא ראיתי אותם לעולם".

ברגע הזה בך חשב על בתו שלו, שהיתה בת אותו הגיל. "פתאום לא יכולתי להוציא הגה מהפה", הוא נזכר. "הייתה לי בת שהייתה אז בת שנתיים וחצי. שבועיים לפני-כן קניתי לה מעיל אדום. כשהעד סיפר על הנקודה האדומה שקטנה וקטנה מחייו – לא יכולתי להוציא הגה. עברו כמה רגעים ובסוף הצלחתי להתגבר".

 מתוך המשפט (צילום: לע"מ) 

משפט אייכמן היה הרבה יותר מאירוע משפטי, מדובר אירוע מכונן בתולדות האומה. כעשור וחצי מתום מלחמת העולם השנייה, זאת הייתה הפעם הראשונה שעדויות הניצולים קיבלו במה של ממש, וניתן להם קשב ציבורי. עד אז רבים לא סיפרו. לפעמים החברה הישראלית לא האמינה להם ולא רצתה להאמין.

בגיל 94 בך נושא עמו גם את ההתרגשות והזיכרונות של ילד בן 11, שברח עם משפחתו מגרמניה להולנד. "לקחתי את המזוודה ורצנו אל הרכבת שעמדה לצאת", הוא מספר. "איש אס.אס רץ אחרינו ובעט בי בישבן. עזבנו את גרמניה שבועיים לפני ליל הבדולח, תמיד ניצלנו ברגע האחרון – גם מגרמניה וגם מהולנד. אחר כך התברר לי שבבית הספר שלנו בהולנד היו 12 ילדים יהודים בכיתה, ואני היחידי שנשאר".

משפחתו של בך עלתה לישראל ב-1940, וכשחזר לימים לבקר בגרמניה הוא כבר היה פרקליט המדינה ושופט בעליון. ומה הוא היה אומר היום לגבריאל בן ה-10? "תשמח. כשיגיע הזמן אתה תוכל לספר מה היה, ומי שאחראי יקבל עונש".