הסופר א.ב יהושע

"מקבל את המוות בהשלמה": א.ב. יהושע מביט לאחור

בגיל 84, חתן פרס ישראל לספרות שמתמודד עם מחלת הסרטן, מדבר בגילוי לב על הדיאלוג שלו עם המוות, הבדידות שלאחר מות אשתו ומסרב להצטרף למחאה העדתית – למרות מוצאו המזרחי. בקרוב ישודר בכאן 11 הסרט התיעודי החדש "הפרק האחרון של א.ב. יהושע"
יפעת עמיאל
25 בספטמבר 2021
22:55
עודכן ב 10:34

אברהם ב. יהושע, אחד הסופרים החשובים ביותר שחיים בינינו, לא מפחד עוד להסתכל למוות בעיניים, לדבר על סוף חייו או על מה שהפכנו להיות כחברה. בריאיון ששודר הערב (שבת) בתוכנית "חדשות השבת" בכאן 11, אמר חתן פרס ישראל לספרות כי הכתיבה היא כוח מניע עבורו בימים לא פשוטים.


"אני חולה ונאבק במחלת הסרטן. את המוות אני מקבל בהשלמה וברוח טובה אפילו", אמר הסופר בן ה-84. "חיי היו טובים ואני מקווה שהמוות יהיה מהיר וקל. איך נאמר 'ורוח קודשך על תיקח ממני', כלומר, שהצלילות הדעת תישאר, זאת התקווה".

"איך ננטרל את האפרטהייד, שהולך ומשתרש בתוך הגדה המערבית? לזה יש תעודת זהות ולזה אין תעודת זהות. זה יכול ללכת לכל מקום שהוא רוצה וזה לא. מה, זה לא אפרטהייד?"

בקרוב ישודר בכאן 11 "הפרק האחרון של א.ב יהושע", סרטו התיעודי החדש של יאיר קדר שליווה את יהושע בשנתיים האחרונות. את שמו של הסרט בחרו יחד הבמאי וגיבור הסרט. "אין הרבה הזדמנויות להסתכל על מישהו שנמצא בפרק האחרון של החיים שלו", אמר קדר. "המשפט הראשון שהוא אמר לי זה 'אשתי מתה, איבדתי את הטעם לחיי, אני אבכה כל הזמן, לא רוצה יותר לחיות ולכתוב'. מצד שני הוא מלא חיים וכל הזמן עושה דברים. המוות מרחף כל הזמן".

בסוף ימיו יהושע עסוק במצב הפוליטי ומוטרד ממנו, ממש כמו בימים הסוערים שבהם היה זועק מעל כל במה את רעיונות השלום וקץ הכיבוש. "אני עוד מעט עוזב את העולם, אבל מרגיש חרדה למדינה הזאת. חרדה למה שרצינו כל כך ברמה העמוקה", אמר.

"אנחנו הולכים לקראת מדינה דו-לאומית. אני מאשים גם את עצמי וגם את חבריי, לא מספיק לחמנו על העניין הזה. איך ננטרל את הסרטן - האפרטהייד, שהולך ומשתרש בתוך הגדה המערבית? יש כאן יישוב יהודי ויש מאה מטר ממנו יישוב פלסטיני. לזה יש תעודת זהות ולזה אין תעודת זהות. זה יכול ללכת לכל מקום שהוא רוצה וזה לא. מה, זה לא אפרטהייד?".

"מה לי ולמרוקו? בגלל שאמא שלי הייתה במרוקו? נולדתי בישראל. כואב לי שדווקא הפזורה המזרחית, אלה שהגיעו לכאן, לא מנסים להיות קשורים הרבה יותר"

אבל בכל זאת, יהושע אופטימי. "יש לי ילדים ונכדים. אני לא יכול לאבד תקווה מתוך יהירות – 'גמרנו, אני גמרתי את שלי, הייתי שמאל, הייתי בסדר, בזה נגמר העניין'. אני מציע לכל אחד איזה זריקת בוסטר, חיסון שלישי לישראליות שלו. שיילך לשדה בוקר, ייראה את קבר בן-גוריון ואשתו, ויקבל בוסטר של האיש הנפלא שכתב על המצבה שלו, בה לא כתוב שהוא היה ראש ממשלת ישראל".

גם בעשור התשיעי לחייו, ועל אף שהוריו יוצאי מרוקו וסלוניקי, הוא מעולם לא נשא את הזהות המזרחית. להיפך, הוא בחר להתנתק ממנה: "מה לי ולמרוקו? בגלל שאמא שלי הייתה במרוקו? נולדתי בישראל". כדרכו, הוא לא מסתיר את דעתו גם בנושא נפיץ זה. "כואב לי שדווקא הפזורה המזרחית, אלה שהגיעו לכאן, לא מנסים להיות קשורים הרבה יותר. מה, בן גוריון נשאר קשור לזהות הפולנית? וביאליק קשור לזהות הרוסית? אתה בא לכאן לעשות זהות עברית".