מחאה נגד חוק המרכולים
צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

שבת מנוחה: כמה חנויות תפתחו בשכונה שלכם?

שאלת פתיחת עסקים בשבת חוצה את גבולות תל אביב ונוגעת לכולנו. ישראלים רבים מעדיפים שההחלטה תהיה בידי התושבים בכל עיר/שכונה, ולא מוכתבת מלמעלה. הסכנה שבכך – אובדן היכולות שלנו לחיות יחד וללמוד להתפשר
שמואל רוזנר, המדד
05 באוקטובר 2021
14:14

מועצת העיר תל אביב תצביע, וכנראה תאשר, פתיחת עוד הרבה מאוד מרכולים בשבת. אלה לא יהיו כמובן המרכולים הראשונים שפועלים בעיר, רק תוספת למה שכבר יש, אבל הכמות כנראה תהיה משמעותית. ליותר מ-100 מרכולים נוספים תותר פתיחה. לרוב גדול של תושבי תל אביב זה כנראה לא מפריע, גם אם יהיו פה ושם ציוצים של מחאה. מי שבא לגור כאן – כמוני – יודע את כללי המשחק, מכיר את אופי העיר ותושביה, מקבל את כל אלה על יתרונותיהם הרבים וחסרונותיהם המעטים. תל אביב היא עיר שתושביה אוהבים לגור בה.

עוד קצת יותר מחודש סוגרים את התקציב: האם המגזר הערבי מקבל יותר מדי או פחות מדי?

אבל שאלת פתיחת העסקים בשבת חורגת הרבה מעבר לגבולות תל אביב, ונוגעת לא רק למרכולים, אלא גם לעסקים נוספים. היא משיקה לעניינים של סדר סוציאלי (אם עסקים פתוחים בשבת, משמע א.נשים עובדים בשבת, גם אם הם לא ממש רוצים). היא משליכה על תרבות המדינה (איך נראה יום המנוחה שלנו, ועד כמה הוא מתייחד לעומת ימי החול). היא מזרזת תהליכים של היפרדות מגזרית (החילונים גרים איפה שיש מרכול, הדתיים גרים איפה שאין). היא מעלה שאלות על סמכות מקומית מול סמכות מדינתית (מי קובע, העיר או המדינה).

במקרה, בדיוק עכשיו, אתר המדד מנסה למדוד את עמדות הציבור בכמה מהשאלות האלה (ואנחנו כמובן מזמינים אתכן ואתכם להשתתף במשחק. העמידו פנים שאתם ראש.ת העיר, ונסו לפתור כמה דילמות הנוגעות לשבת ולעוד עניינים). הנה נתון שכבר מסתמן ממה שאספנו עד כה: הרבה מאוד ישראלים מעדיפים שההחלטה על פתיחה וסגירה של עסקים בשבת תהיה בידי התושבים בכל שכונה, או בכל עיר, ולא מוכתבת מלמעלה על ידי המדינה.

מקרב החילונים, רוב משמעותי כבר עורכים קניות בשבת כיום. ניסיון לאסור מסחר בשבת יהיה בבחינת הרעת תנאים

זו עמדה לא לגמרי מפתיעה. בדרך כלל בני אדם מעדיפים שהכוח יהיה בידם לא בידי המדינה. לדוגמה, אם היינו שואלים: "מה אתם מעדיפים, שהמדינה תקבע כמה מס הכנסה אתם משלמים, או שאתם תקבעו", אפשר להניח שחלק גדול מכם – מאיתנו – היה אומר: תנו לנו לקבוע. אנחנו יודעים יותר טוב כמה נכון שנשלם. ועוד דוגמה, אם היינו שואלים: "מה אתם מעדיפים, שהמדינה, או העירייה, תקבע אם מותר לכם להוסיף קומה לבניין שלכם, או שאתם תחליטו לבד״. אפשר להניח שרבים מאיתנו היו רוצים להחליט לבד – ביחס לבית שלהם (כמובן, המצב היה משתנה אם היינו שואלים מי יחליט מה קורה בבית של השכנות).

במילים אחרות: זה שרבים רוצים שהם יחליטו, ולא המחוקקים בירושלים, לא אומר בהכרח שזו עמדה סבירה. זה גם לא אומר שהיא לא סבירה. יש דברים שמוטב שהמדינה תחליט, ויש דברים שמוטב שהעיר או השכונה יחליטו, ואם השבת נופלת באיזו קטגוריה, היא עיקר הוויכוח.

יש מי שחושב שהשבת היא בעיקר עניין פרטי: זה יום המנוחה שלי, ואני רוצה לקיים אותו בתנאים שלי. יש מי שחושב שהשבת היא בעיקר עניין לאומי – זה יום המנוחה שלנו, וצריך לקיים אותו בתנאים שמתאימים לכולנו. ואם נדמה לכם שזו אמירה מובנת מאליה, שווה שתזכרו שוויכוח כזה לא ממש התקיים אצל היהודים לאורך רוב הדורות, וברוב המקומות. זה ויכוח ייחודי לישראל.

למעשה, גם היום, וברוב המקומות, היהודים מעדיפים את השבת בעיקר כעניין פרטי, כדי שיוכלו להחליט כל אחד לעצמו כיצד לנהוג, בלי שהמדינה תכפה עליהם כללי התנהגות שהם לא יכולים לחיות איתם. רק בישראל, בגלל שיש בה רוב יהודי, ובגלל שהוגדרה כמדינת הלאום היהודי, יש מקום לשאלה אם רצוי שהמדינה, ולא כל אחד לעצמו, בעירו או בשכונתו, תקבע את אופייה הרצוי של השבת.

המצב בפועל מסבך עוד יותר את הדיון הזה. המצב בפועל הוא שעל אף שהדימוי הפשטני של ישראל הוא כשל מדינה שאין בה מסחר בשבת, בפועל, רוב היהודים בישראל עושים קניות בשבת. לפני כמה שנים, בסקר #יהדותישראלית של פרופסור קמיל פוקס, התברר לנו ששיעור הקונים הוא מעט יותר מ-50%. לפני כמה שבועות, בסקר עמותת חדו״ש בביצוע הסוקר רפי סמית, נמצא כי שליש מהיהודים עושים קניות בשבת, ועוד 16% רוצים לקנות, אבל אין להם היכן. בסך הכול: 49%.

המשמעות ארוכת הטווח של העברת ההכרעה לדרג המקומי היא חיים בבועות, דתיים לחוד, חרדים לחוד וחילונים לחוד

מקרב החילונים, רוב משמעותי כבר עורכים קניות כיום. כלומר, ניסיון לומר להם שבישראל מסחר בשבת אסור, יהיה בבחינת הרעת תנאים. ספק אם יש כוח פוליטי שירצה או יוכל להרע את תנאיהם באופן כזה. מכייון שכך, השאלה היא מה הלאה, ויש כמה אפשרויות:

אפשרות אחת: מעכשיו והלאה שומרים על סטטוס קוו. מה שפתוח פתוח, מה שסגור סגור. החלטה אפשרית אבל לא פשוטה. לראייה, עיריית תל אביב מתכוונת לאפשר פתיחה של עוד 100 מרכולים. כלומר, מי שרוצה שיהיה איפה לרכוש מוצרים בשבת - ימשיך לדחוף לכיוון של פתיחה.

אפשרות שנייה: ניסיון להגביל את סוג העסקים הנפתחים. לדוגמה, מרכולים כן, אבל חנויות נעליים לא. גם זו עמדה בעייתית. קודם כל, משום שיש, בעיקר בקניונים ומחוץ לגבולות הערים, גם חנויות נעליים שפתוחות. וגם, משום שמי בדיוק מוסמך לקבוע שחלב עמיד הוא מוצר חיוני ונעל לא (המדינה? או אולי השכונה? כלומר, חזרנו לשאלת הסמכות).

אפשרות שלישית: כניעה לתהליך בלתי נמנע של פתיחת עוד ועוד עסקים בשבת. מי שירצה יפתח, והשוק יסדיר את יום המנוחה כפי שיסדיר אותו. גם לעמדה הזאת יש כמובן כמה חסרונות. הרבה מאוד ישראלים יצטרכו לעבוד בשבת מתוך אילוץ כלכלי, גם אם לא ירצו בזה. הרבה מאוד ישראלים ירגישו שהתרבות של ישראל אינה תרבות הראויה למדינת הלאום היהודי.

אפשרות רביעית: העברת ההכרעה לדרג המקומי, בעיר או בשכונה. נדמה שהרבה ישראלים סבורים שזה הפתרון הנכון, אבל צריך להבין שמשמעותו ארוכת הטווח היא חיים בבועות, דתיים לחוד, חרדים לחוד וחילונים לחוד. תהיה לזה השפעה על היכולת של יהודים בישראל לחיות יחדיו, וללמוד להתפשר.

מה מכל אלה היא העמדה שלכם? מה אתן חושבות שצריך לעשות? את זה בדיוק אנחנו שואלים, במשחק ראש.ת העיר שלנו. תוכלו לסגור, תוכלו לפתוח, תוכלו להתמודד עם עוד כמה מצבים מפתיעים יותר או פחות. זה נוגע ישירות לחיים של כולנו. ולכן מעניין. בואו לנסות.