"רוסיה לא מגנה היום רק על עצמה, אלא על העולם ועל עקרונות הצדק והאנושות...", את המילים האלה אמר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין בשיחת הטלפון הראשונה בין השנייה מאז פלישת הרוסית לאוקראינה.
"בין ביידן לפוטין: הדילמה של ישראל" | האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
זה לא מפתיע אף אחד, אחרי מה שפוטין עשה בעבור אסד בשבע השנים האחרונות בסוריה - האחרון חייב לו את הישרדותו בכס השלטון בדמשק. הדבר המעניין הוא שגם אז הטרמינולוגיה והמנגינה הייתה די דומה, רוסיה מתערבת צבאית במלחמה בסוריה כדי להציל את העולם מ"הטרוריסטים", שבעיניי מוסקווה ודמשק הם כל מי שפועל להפלת משטר אסד, בין אם זה מורדים מתונים או פעילי ארגון דאעש הרצחני.
עדכונים שוטפים על הלחימה באוקראינה
"מה שקורה היום הוא תיקון היסטורי והשבת האיזון שאבד לסדר העולמי עם נפילת האיחוד הסובייטי", אמר אסד לפוטין בשיחה אתמול. בדומה למשפט הראשון, המשפט האחרון היה יכול להיאמר בצורה כזו או אחרת גם בספטמבר 2015, עת החליט נשיא רוסיה להכניס את חיל האוויר הרוסי למערכה בסוריה כדי לסייע למשטר הסורי להינצל ובכך קיבע את הנוכחות הרוסית עד ימינו אנו.
מן הסתם יש לא מעט שוני בין קייב של 2022 לדמשק של 2015, בכל זאת אוקראינה היא בראיית פוטין החצר האחורית וסוריה היא מאחז ימי רחוק יותר בים התיכון. אבל יש גם קווי דמיון שנוגעים בעיקר לזיהוי ההזדמנויות של נשיא רוסיה בשנים האחרונות כדי להחזיר את רוסיה לגדולתה, לזמנים של ברית המועצות. במילים אחרות, היכן שיש ואקום והיכן שהוא מזהה שהמערב לא שש אליי קרב, הוא נכנס בכל הכוח ותוקע יתד.
ב-21 באוגוסט 2013 משטר אסד ביצע את הטבח הכימי באזור א-רו'טה המזרחית בפרברי דמשק, כשברקע אזהרות מצד ממשל אובמה, ששימוש בנשק כימי במלחמה הוא קו אדום. 1,500 בני אדם נהרגו, לפי גורמי אופוזיציה. עוד כמה אלפים נפגעו בטבח שזעזע את העולם. הכול ציפו שהממשל בוושינגטון יעניש את אסד על מעשיו, אך בסוף למרבה הפלא, אובמה ירד מהעץ ונעזר בהצעתה של רוסיה לוודא שאסד מתפרק מהארסנל הכימי כדי לא לעשות דבר. עד היום יש ספקות כי אסד אכן התפרק מכל הארסנל.
בכך רוסיה למעשה נטלה את ההובלה בסוריה והפכה לשחקן הבין-לאומי המשמעותי שם. בספטמבר 2015 זה כבר הפך ל"מגפיים על הקרקע", בדמות הקמת בסיס חיל האוויר חמיימים בעיר החוף לטקייה. משם יצאו מטוסי חיל האוויר הרוסי כדי לכתוש את המעוזים של מתנגדי המשטר, כשבקרקע איראן ושלוחותיה מסייעות לצבא אסד להשיב שטחים רבים שאיבד.
חשיפת כאן חדשות: אוקראינה פנתה לישראל בבקשה לתווך בינה ובין רוסיה
שבע שנים חלפו וכיום סוריה של אסד הפכה למגרש המשחקים של מוסקווה. רק לפני כמה ימים ספורים, שר ההגנה הרוסי, שויגו, הגיע לשם בלי התראה מוקדמת כדי לפקח מקרוב על אימון אווירי וימי נרחב בסוריה, שכלל מפציצים עם יכולת נשיאת ראשי קרב גרעיניים ומטוסי קרב שנושאים טילים על-קוליים בבסיס האווירי חמיימים בסוריה. שר החוץ הסורי, פייסל אל-מקדאד, שמיהר לתמוך בהכרה הרוסית בעצמאות של המחוזות הבדלניים במזרח אוקראינה, לא היסס להתרברב השבוע בריאיון בטלוויזיה הסורית שהתרגיל הזה מראה עד כמה הברית בין דמשק למוסקווה איתנה. לא ממש עניין אותו עד כמה התרגיל הזה מראה את החולשה של הממשל בדמשק.
בימים אלה ממש גורמי אופוזיציה סוריים עושים את ההשוואה בין הפלישה הרוסית לאוקראינה ל"פלישה הרוסית" לסוריה שהובילה ללא מעט קורבנות. חשוב לומר - בניגוד למקרה אוקראינה, אסד נתן לגיטימציה לנוכחות של הכוחות הרוסיים. אותם כוחות שלפי הנרטיב של המשטר באו להילחם בכוחות האופל שנתמכו בידי מדינות מפרציות ומדינות מערביות ובראשן ארצות הברית, שרצו להפיל את המשטר.
גם ישראל נכנסת לנרטיב הזה של אסד, כמי שתמכה במורדים בניסיון להפיל את המשטר. אלא בשטח לא באמת התערבה כדי להפיל את המשטר ובעיקר עסקה במאמצים למניעת ההתבססות האיראנית, בתיאום כזה או אחר עם רוסיה, בעלת הבית המעצמתית מעבר לגבול. בשל כך הנוכחות הרוסית נתפסת במחוזותינו כגורם חיובי בסוריה. אלא שכאן חשוב לזכור שרוסיה אמנם מתחרה עם איראן על השפעה ומאחזים שם, אבל מצד שני גם לא עשתה יותר מדי וגם לא תעשה יותר מדי כדי לדחוק את ההתבססות האיראנית משם. רק נזכיר שאחרי שמשטר אסד השתלט על רצועת הגבול עם ישראל ב-2018, הרוסים הבטיחו לישראל שהנוכחות של איראן תורחק למרחק של עשרות קילומטרים מהגבול, מה שלא באמת קרה.
שיתוף הפעולה בין ישראל לרוסיה חשוב ומשמעותי, אבל מצד שני אל לנו להתבלבל - הוא מונע מאינטרסים קרים מצד מוסקווה, שמבחינתה משחקת על כל המגרש ועם כל השחקנים, הכול כדי להשיג השפעה ומשאבים כקונטרה למערב, בין אם זה בים התיכון ובין אם זה בים השחור. כמילות אסד לפוטין: צריך לתקן את העוול שנעשה לרוסיה ולהחזיר את הסדר העולמי למה שהיה בזמן ברית המועצות.
