מבקש מקלט עובד בדרום ת"א
(צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

המדינה מגבירה את הלחץ על מבקשי המקלט

ביום שני נכנס לתוקף תיקון לחוק למניעת הסתננות, שמאפשר למדינה לקחת מדי חודש 20% משכר מבקשי המקלט. את הכסף הם יקבלו בחזרה רק כשיעזבו את ישראל
גור מגידו
04 במאי 2017
18:45

בערב יום השואה האחרון, התייחס לראשונה ראש הממשלה בנימין נתניהו לשתיקת העולם נוכח "השמדת העמים" שהתרחשה מאז שואת יהודי אירופה, ומתרחשת גם בימינו. "אמנם מאז מלחמת העולם השנייה לא ארעה טרגדיה שדומה בהיקפה לשואה, אבל ישנם מקרים רבים בהם העולם עומד מנגד - ואינו מונע השמדת עמים ואינו מונע גם רצח המוני: בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה, בסודן, ואכן, גם בסוריה", אמר נתניהו.

והנה, בדיוק שבוע מאוחר יותר, ביום שני האחרון, נכנס לתוקפו תיקון לחוק למניעת הסתננות, שמטרתו להקשות על חייהם של מבקשי המקלט, בהם גם הסודנים, אלו שנתניהו הודה שהם קורבנות של "השמדת עמים". החוק החדש יאפשר לקחת מדי חודש 20% משכרם באופן ישיר, ולהעמיס על מעסיקיהם עלות ששווה ל-16% נוספים. הכספים יופקדו בקרן שתוחזר להם רק אם וכאשר יעזבו את ישראל.

הכסף אחר כך, המסים כבר עכשיו

דברי ההסבר לחוק החדש מציגים את התיקון כדאגה לזכויות הסוציאליות של העובדים, בשילוב המטרה להפחית את מספר ה"מסתננים" בישראל.

המנגנון הקבוע בחוק, לפיו 16% מתוך ההפרשה יבוא על חשבון המעסיק ו-20% מההפרשה יבוא מכיסו של העובד, ה"מסתנן", כפי שמגדיר זאת החוק – מחקה במידת מה את ההתנהגות של הפרשות לפנסיה. אבל יש לא מעט מאפיינים שמעוררים ספק בכנות הכוונות הסוציאליות של תכנית החיסכון הכפויה הזו. כך, לדוגמה, בעוד שההפרשות לפנסיה כוללות גם מרכיב ביטוחי דוגמת ביטוח אובדן כושר עבודה, למבקשי המקלט אין כל כיסוי ביטוחי שנלווה לפיקדון.

מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה מחכים להזדמנויות תעסוקה בגן לוינסקי בתמבקשי מקלט מחכים להזדמנויות תעסוקה בגן לוינסקי בת"א (צילום: ניקי קלווין, פלאש 90)

גובה ההפרשה מצד המעסיק חריג בהשוואה למועסקים האחרים במשק. יש מי שיטען שזו הטבה למבקשי המקלט, שכן הישראלי הממוצע מקבל הפרשות סוציאליות בסדר גודל של עד 12.5% מגובה משכורתו. אלא שסביר שרוב מבקשי המקלט היו מוותרים על ה"הטבה" הזאת אם זה היה תלוי בהם. זאת, בגלל שהמשמעות העקיפה של ההפרשה הנדיבה הזו היא ייקור משמעותי של עלות ההעסקה של מבקשי המקלט, שכבר היום יקרים בהרבה מהעובד הישראלי. ההפרשה החדשה כעת מצטרפת ל-20% היטל שממילא חל על מעסיק שמבקש להעסיק עובד שאינו ישראלי.

כמובן שסכומי ההפקדה לחיסכון הזה אינם חומקים מידיה של רשות המסים הישראלית - 20% שמפריש העובד חייבים במס הכנסה שמנוכה ממשכורתו של העובד ביום ההפרשה (ולא ביום קבלת הכסף), מה שמביא לכך שהנטו של אותם עובדים מתכווץ עוד יותר. מ-16% הנוספים שמפריש המעסיק ינוכה מס של 15%, אבל זה יקרה (אם אכן יקרה), עם עזיבת הארץ וקבלת הכסף. בנוסף, מבקשי המקלט חייבים להפקיד את הכסף אך ורק בקרן שתנוהל על ידי בנק מזרחי טפחות. אין עוד קרנות, אין ברירה ואין תחרות.

בג"צ ידון בחוק

"אם היה לי לאן לחזור, הייתי עוזב מזמן", אמר יאקוב ג'מאל ל"כאן באמת". ג'מאל נולד בחבל דרפור שבסודן. ב-14 השנים האחרונות מתקיפות מיליציות בחסות המדינה כפרים וערים מקומיים בחבל דרפור מתוך מטרה לחסל ולגרש את האוכלוסייה האפריקאית המקומית. לפי הערכות, עד כה נגבו חייהם של מעל 400 אלף דרפורים. גם בדרום סודן, שהוקמה ב-2013, מתחוללת מלחמת אזרחים, שלפי הערכות כבר גבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם. גם שם ההתקפות הם כנגד בני עם מסוים על בסיס השתייכותם לעמם.

הפגנה של מבקשי מקלט בירושלים בינואר 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)הפגנה של מבקשי מקלט בירושלים בינואר 2017 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ג'מאל נמלט מכפרו אחרי שאביו נרצח בטבח, שנערך במקום. הוא ברח לחרטום הבירה, וממנה למצרים עד שהתגנב מהגבול ונכנס לישראל לפני 9 שנים. מאז הוא מנסה לבנות לעצמו חיים. "כל המשפחה שלי בדרפור, היא מחולקת בין שני מחנות פליטים, אחרי ששרפו את הכפרים שלנו. קשה לשמור איתם על קשר", מספר ג'מאל. "אם אני רוצה לדבר עם אמא שלי, אני אפילו לא יכול להתקשר אליה כי אין קליטה לטלפונים במחנה שהיא גרה בו. אפשר להתקשר למישהו בעיר הקרובה, שיקרא לה לבוא כדי לדבר. עשר שנים לא ראיתי אותה".

הגזירות החדשות לא יגרמו לג'מאל לחזור לסודן. "המלחמה אף פעם לא נפסקה שם ולחזור מישראל זה עוד יותר מסוכן. היו כאלה שחזרו מישראל, ונשלחו ישר לכלא. יש אחד שהכרתי במתקן חולות שחזר ונרצח. יש גם אנשים שלא יודעים איפה הם".

ג'מאל הוא אחד מכמה מבקשי המקלט שעתרו לפני כחודש לבג"ץ כנגד החוק. בית המשפט העליון הורה למדינה להשיב לעתירה ובקרוב ייקבע מועד לדיון בתיק.

ההשלכות יגיעו גם לשכנים הישראלים

בשנים שהוא חי בישראל, ג'מאל למד עברית והוא חולם לרכוש גם השכלה גבוהה. הוא עובד במלון בהרצליה ויש לו בטחון מסוים בחייו. "אני מסודר", הוא אומר. לא "מסודר" במובן הישראלי של המילה, לא ה"מסודר" של בית נקי ממשכנתא וחשבונות דשנים בבנק. ה"מסודר" שלו, זה ה"חי" שלנו. אולי אפילו קצת פחות מזה.

ג'מאל מרוויח כ-5,000 שקל בחודש, בשכר מינימום שעתי, ומשלם מעל 2,000 שקל על שכירות לבד. את שאר הוצאות המחייה הוא נדרש לשלם מ-3,000 שקל שנותרו לו, וזה גם כולל שליחת כסף למשפחה שהשאיר מאחור. מהיום, יישארו לו 2,000 שקל בחודש בלבד. אך מצבו של ג'מאל טוב לעומת רבים מחבריו, הוא רווק שצריך לדאוג רק לעצמו. אם היו לו ילדים, המכה הכלכלית שמבשר החוק החדש, היתה קשה פי כמה.

מי שסבור שההשלכות של הגזירות הללו יפסחו על השכנים הישראלים של ג'מאל ואחרים, צפוי להתבדות. אין ספק שהדירות באזורי הביקוש של מבקשי המקלט יעשו קטנות יותר, צפופות יותר, והעומס על השירותים העירוניים הקורסים ילך ויגבר. הרחובות ישרצו עוד ילדים ללא מבוגר מלווה, שהוריהם יוסיפו עוד ועוד שעות עבודה. בהתאם, גם רף המתח בין התושבים הישראלים של השכונות המוזנחות ביותר, לבין מבקשי המקלט, יעלה.