חפש
Languages
(צילום: פלאש 90)
(צילום: פלאש 90)

החורים בתכנית הכלכלית של אבי גבאי

התכנית הכלכלית של אבי גבאי נשענת כולה על המלים "לייעל את המגזר הציבורי" - סיסמה ריקה ובלתי אפשרית ליישום
שאול אמסטרדמסקי
10 ביוני 2017
19:51
עודכן ב 19:53

"לאלה שישאלו 'מהיכן התקציב לתכניות הללו?' אני עונה, כי לצד הגדלת מסגרות התקציב האזרחי לשיעורי ה-OECD, אפשר לעשות גם יותר, והרבה יותר, במשאבים העומדים לרשותנו. את זה אעשה על ידי שינוי עמוק במגזר הציבורי שלנו, בדרכי הפעולה שלו, בתרבות הארגונית שלו, במינוי אנשים מתאימים ומקצועיים לעמדות מפתח, ביצירת ממשל שהוא מכוון תוצאות ועובד בשביל האזרחים".

לא סתם אבי גבאי הכניס את הפסקה הזו לעמוד הפותח את התכנית הכלכלית שלו, אותה הציג השבוע במסגרת ההתמודדות שלו על ראשות מפלגת העבודה. הוא הכניס אותה כסוג של תגובת מנע לשאלות קנטרניות של עיתונאים קנטרנים - אבל מאיפה הכסף לתכניות שלך?

אז הוא נתן תשובה. כלומר, סוג של תשובה. זה רק סוג של תשובה כי גם אני יכול לענות תשובה כזו. כל אחד יכול. מצד אחד - מגדילים את התקציבים האזרחיים כלומר מקצצים את התקציב לביטחון, פשוט מבלי להגיד את זה. וחוץ מזה, מייעלים את המגזר הציבורי. הנה, תראו כמה זה קל, גם אני אמרתי את זה.
לעשות את זה, לייעל את המגזר הציבורי, זה כבר בגדר קשה עד בלתי אפשרי. גם אבי גבאי יודע את זה. הוא היה שר בממשלה במשך שנה, ושימש בכמה תפקידים באגף התקציבים במשרד האוצר במשך תקופה ארוכה יותר. אם יש משהו שאבי גבאי יודע הוא באיזו מידה המגזר הציבורי בלתי יעיל, וגם באיזה מידה אי אפשר לשנות את המצב הזה.

אבל בכל זאת הוא מבטיח. להבטיח לא עולה כסף.

גבאי היה יכול לציין במפורש מה הצעדים שהוא מציע. למשל, קיצוץ רוחבי של 10% בתקנים והמשרות במגזר הציבורי, או קיצוץ שכר רוחבי של 10%, או כל צעד או שילוב צעדים אחר. לו הוא היה מצביע על צעדים ספציפיים, היה אפשר להתייחס אליהם ולקחת את התכנית שלו יותר ברצינות. כל עוד זה לא המצב, אין אלא לקחת את התכנית שלו כעוד תכנית בחירות. ובכל זאת, האיש השקיע מאמץ בחיבור תכנית כלכלית - גם אם לא ציין לה מקורות תקציביים ברורים - ולכן הוא לכל הפחות שווה התייחסות רצינית בחזרה. ככל שאפשר.

1. עקיצה לכחלון

אני לא יכול להתייחס לכל אחד מהסעיפים בתכנית של גבאי, אז אתייחס למרכזיים שבהם, ולאלה שמעניינים אותי באופן אישי, ללא סדר חשיבות. נתחיל דווקא מהסוף. אבי גבאי מבטיח "למנות חמישה שרים מקצועיים בממשלה שאקים".

הסיכוי של גבאי להקים ממשלה דומה לסיכוי שלי להקים ממשלה, ובכל זאת זו קריאת כיוון מעניינת, לפחות אותי. הוא גם מציין במפורש באילו משרדים יש צורך בשרים מקצועיים ולא בפוליטיקאים: אוצר, ביטחון, חינוך, בריאות ושיכון.

הקריאה הזו מעניינת משתי סיבות. ראשית, משום שהוא עוקץ את שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, שהוא גם ראש מפלגתו לשעבר. ושנית, משום שאלה כמעט כל תפקידי השרים הבכירים ביותר בממשלה (רק שר המשפטים והשר לביטחון פנים אינם ברשימה הזו, מקרב השרים הבכירים).

גבאי לא מציין את זה אבל אם זו הרוח שלו אני מוכן להתערב שהוא גם היה תומך נלהב בדוח שחובר במשרד ראש הממשלה בשיתוף משרד האוצר שהמליץ לצמצם משמעותית את מספר משרדי הממשלה ולאחד אותם אחד לתוך השני.

הקריאה הזו היא אחת המרעננות שאני מכיר בקרב פוליטיקאים, והיא מאוד לא תקל על גבאי ליצור לעצמו קואליציה פוליטית. איזה פוליטיקאי אמור לחבור אליו כשהוא מבטיח מראש שאין לו כוונה לחלק לפוליטיקאים את תפקידי השרים הבכירים? ובדיוק בגלל זה, אני מעריך את הקריאה הזו. באופן אישי, אני גם נוטה להסכים איתה, ובאופן כללי גם אני כמו גבאי נותן קרדיט די מוגבל לפוליטיקאים שיעבדו למען הציבור באופן נקי.

אם מחברים את ההמלצה הזו לעוד כמה מהסוג הזה - ניקוי משרות אמון של פולטיקאים מתוך הדרג המקצועי - יוצא שגבאי רוצה לבנות טכנוקרטיה. אני לא יודע עד הסוף מה דעתי על זה, אבל הוא אחד הפוליטיקאים הבודדים - אם בכלל אפשר להגדיר אותו פוליטיקאי - שמצהיר באופן מפורש שזה מה שהוא רוצה לעשות. זה לכל הפחות מרענן. אפילו על גבול האנרכיסטי.

2. דרך אל גירעון בלתי אפשרי

מלבד העניין הספציפי הזה, התכנית של גבאי מלאה בססמאות מהסוג של "נפעל לגביית מס מלא מצד החברות הגדולות" כמו גם "נעודד חברות להקים מרכזי תעסוקה בפריפריה", וגם "נשנה מהיסוד את תהליכי התכנון". הרשו לי להתעלם מססמאות מהסוג הזה שהן כל כך חלולות שאי אפשר לנתח אותן.

מה שכן, יש לו גם אמירות ספציפיות כגון: לבנות 300 אלף יחידות דיור בתוך חמש שנים מתקציב המדינה (כלומר, בכספי משלם המסים), וגם לבטל את המשך הפחתת מס החברות במתן תמריצים חכמים (מה שזה לא אומר) לעסקים קטנים ובינוניים, וגם להגדיל שורה של קצבאות ודברים אחרים לגובה שכר המינימום (שכר חיילים קרביים, קצבת נכות וקצבת זקנה לזקנים עניים).

המהלכים האלה עולים מיליארדים. האמת, אני מוכן להמר שהם עולים עשרות מיליארדים. ואם מוסיפים לזה את ההבטחה המפורשת להשקיע "100 מיליארד שקל בתחבורה ציבורית בתוך עשור", כלומר 10 מיליארד שקל בשנה, אני כבר לא יודע לאיזה גובה ההבטחות האלה מסוגלות לטפס. ועם כל הכבוד לאבי גבאי, עוד לא נולד הפוליטיקאי שיודע להבטיח ולקיים הבטחות בעשרות מיליארדים, בטח לא כשהוא צריך להביא את הכסף הזה מ"התייעלות של המגזר הציבורי".

במלים אחרות, אם לוקחים את ההבטחות של גבאי ברצינות הן בעיקר מובילות אל עבר גירעון בלתי אפשרי. ואם לא לקחת אותן ברצינות, ובכן, הן מזכירות לי איך כשרובי ריבלין היה חבר כנסת, והיה מתלהט איזה ויכוח אידאולוגי באחד מדיוני ועדת הכספים, הוא היה צועק פתאום "מי בעד חיסול הטרור?" וכולם היו מרימים את היד וצוחקים.

3. המרכז הקיצוני

מבחינה אידאולוגית, התכנית של גבאי היא שילוב משונה של ימין כלכלי עם שמאל כלכלי. מצד אחד, הוא רוצה לקצץ ולייעל את המגזר הציבורי עד זוב דם. אני יכול להבין היטב למה. גם מתוך שיחות שהיו לי איתו בעבר על הנושא, גם בתור מי שמסקר את המגזר הציבורי כבר כמעט עשור, וגם בתור מי שכרגע עובד כחלק מהמגזר הציבורי.

המגזר הציבורי, ברובו, הוא מגזר עייף, מיושן, לא רלוונטי, לא נותן שירות טוב לציבור שמממן אותו, זז לאט מדי, שומר בעיקר על התנאים של עצמו, בחלק מהמקרים מנותק לחלוטין מהציבור, שחוק, חסר אנרגיה. אני יכול להמשיך ככה כל היום. יש כיסים של יעילות, יצירתיות וחדוות שירות פה ושם שאני נתקל בהם, אבל הם בבחינת היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.

אז אני לגמרי מבין את הרצון של גבאי לנער את המגזר הציבורי ניעור יסודי. אני מוכן להתערב שיש כמה וכמה גופים שהוא היה רוצה לסגור ולפתוח כמו שעשו עם רשות השידור (כלומר, כמו שהתכוונו לעשות עם רשות השידור). הרצון הזה שייך לחלק הימני יותר של הסקאלה. למעשה, המבטא האולטימטיבי של השאיפה התמידית הזו הוא לא אחר מזה שגבאי רוצה להחליף - ראש הממשלה בנימין נתניהו.

עוד בצד ימין - הוא רוצה לבטל חלק מהאגרות הממשלתיות, לצמצם רגולציה, להילחם בפערי תיווך של כל מיני מוצרים, ודברים מסוג זה.

מצד שני, חלקים גדולים בתכנית של גבאי שייכים עמוק עמוק לצד השמאלי של החשיבה הכלכלית. הוא רוצה לסבסד דברים, להשקיע תקציבים ממשלתיים בדיור ציבורי, בסיעוד ממלכתי, בחינוך חינם לגילאי 0-3. כאלה מין דברים. לא שוק פרטי, אלא פתרונות ממשלתיים. אני מודה שזה מפתיע אותי לקרוא את כל זה. אחרי שנים באגף תקציבים ובתור מנהל בכיר בשוק הפרטי, חשבתי שהוא לגמרי מאמין ביכולת של השוק הפרטי לספק פתרונות טובים וזמינים בחלק גדול מהנושאים האלה.

בשורה התחתונה, אם הייתם מכריחים אותי למקם את התכנית של גבאי איפהשהו על הסקאלה שבין דב חנין למשה פייגלין, לא היתה לי ברירה אלא למקם אותו ממש במרכז. שמאלה מכחלון, אבל ימינה משלי יחימוביץ'. הוא סוג של טרכטנברג משולב עם לפיד משולב עם כחלון. לפחות מבחינת שיוך אידיאולוגי. אני לא יודע אם זה עושה לכם את זה, אבל זה מה שיצא לי.

אני לא חובב גדול של פוליטיקאים. אני חושב שרובם המוחלט ישקרו בלי למצמץ בשביל להמשיך לשמור על הכיסא שלהם. מיעוטם באמת עובדים עבור הציבור. חלק קטן מתוך המיעוט הזה באמת מצליחים לעשות פעולות אפקטיביות עבור הציבור.

אני מחבב את אבי גבאי. בכל המפגשים בינינו הוא עשה עלי רושם של אדם ישר עם עמוד שדרה די יציב שפועל על פי צו מצפונו, גם אם לעתים להוט מדי לתפוס כותרת חיובית. אני מניח שאי אפשר להיות פוליטיקאי בלי זה.

התכנית הכלכלית שלו, עם זאת, מפתיעה אותי מאוד ברמת הסיסמאתיות שלה, ולא מתחברת לי עם איך שתפסתי את האיש עד כה. יהיה מעניין לראות מה תהיה מידת ההצלחה שלו בפריימריז של העבודה.