המנכ"ל אחמט אריק (במרכז). לפועלים אין קשר לכתבה
(צילום: שלומי יוסף, גלובס)

עובדי יילמזלר: "כלאו אותנו ואיימו במכות אם נעזוב"

פועלים שעבדו בחברת הבנייה, שבנתה את מגדלי YOO, טוענים כי עבדו שעות ממושכות, שתנועתם הוגבלה ועובדים שעזבו הוכו. יילמזלר מכחישה את הטענות
גור מגידו
01 בספטמבר 2017
00:00

חברת הבניה הטורקית יילמזלר (yilmazlar), שמעסיקה כאלף פועלים בישראל, פוגעת, לכאורה, בזכויות הבסיסיות ביותר של עובדיה. פועלים שעבדו בחברה בעבר טוענים כי היא הגבילה את חופש התנועה שלהם ואף הפעילה "משטרת עריקים" פרטית מטעמה, שתפקידה לתפוס פועלים שהחליטו לעזוב את החברה, ולהכות אותם למען יראו ויראו. החברה מכחישה את הטענות הללו לחלוטין.

יילמזלר, בניהולו של אחמט אריק, היא אחת מחברות הבניה הזרות הבולטות שפועלות בישראל. החברה אחראית למספר פרויקטי ענק, בהם מתחם הולילנד הזכור לשמצה, מגדלי Yoo, ומגדל עזריאלי שרונה החדש שנבנה בימים אלו.

מגדלי YOO בתמגדלי YOO בת"א. בין הפרויקטים שבנתה חברת יילמזלר (צילום: משה שי, פלאש 90)

"תפקיד משמרת העריקים הוא לאתר עובדים וללמד אותם לקח"

אוסף של עדויות שמסרו 15 פועלים שעבדו בחברה מלמד על תנאי העסקה קשים, שעולים לטענתם לכדי מצב של שעבוד. אחד מ-15 הפועלים האלו הוא א', שהגיש תצהיר לבית הדין כדי לתמוך בתלונה שהוגשה למשטרה נגד החברה. א' טען כי החברה נהגה לנעול את הדלתות במתחם ולא לאפשר לפועלים יציאה משער המתחם בכפר קאסם לאחר השעה 23:00 בלילה. העובד גם הצהיר כי במהלך עבודתו בחברה התיידד עם עובדי צוות "לוכדי העריקים".

"לראש הצוות קראו גנג'יז ואני יודע על כך ממנו, הוא סיפר לי", מסר העובד. "בצוות יש 8-7 אנשים, טורקים שעובדים בחברה בבניין ובנוסף תפקידם בחברה הוא לאתר עובדי יילמלזר ו'ללמד אותם לקח'". א' צירף לתצהיר צילומים של מי שהוא זיהה כ"לוכדי העריקים" מטעם החברה ונקב בשמותיהם. הוא העיד כי הצוות הוציא לפועל פעולת נקם כנגד עריק, פועל בשם ראיס בתל אביב. "ראיס ירד למטה לרחוב ואז ראיתי שסאלים, קאזם וג'נגיז מצוות העריקים ועוד שני אנשים, שאני לא זוכר את שמם, הכניסו לו מכות. הם שברו לו את הצלעות. אני חושב שהרביצו לראיס בטעות כי הוא הרבה זמן לא עובד ב'יילמזלר', ואם עבד שם זה היה לפני הרבה זמן, או שהרביצו לו כי העסיק אנשים שברחו מיילמזלר".

את התלונה במשטרה הגיש אדים טוסאן, פועל טורקי ממוצא כורדי, ש"יובא" לישראל על ידי החברה ב-2015. טוסאן ספג, לטענתו, יחס קשה במיוחד על רקע מוצאו. הוא הועסק מעל ל-12 שעות ביממה, כמעט תמיד בשעות הלילה, ולעיתים נדרש לעבוד לבד בקומה ה-32 של מתחם עזריאלי החדש. עוד הוא טען כי נאסר עליו ועל חבריו לעזוב את מתחם החברה בכפר קאסם בשעות שבהן לא עבד. "ברחתי כי התנאים היו מאוד קשים. אני עבדתי בלילות, העבודה התחילה בשש וחצי בערב ונמשכה עד שש וחצי בבוקר", סיפר בתצהיר שמסר לבית הדין לביקורת משמורת בכלא גבעון. "החזירו אותנו לדירה בכפר קאסם, בתוך חדר אחד היו שמונה אנשים. היו ג'וקים בחדר. איימו עלינו, אמרו שאם אנחנו מתכוונים לברוח, יש אנשים שיכולים להרביץ לנו. פחדנו. הרגשתי כמו בבית סוהר".

טוסאן נדרש למסור את התצהיר במסגרת הליך שנקט כנגד החלטת רשות ההגירה לגרשו מישראל. ההחלטה על הרחקתו מישראל התקבלה משום שאשרת השהיה שלו היתה מותנית בהמשך העסקתו על ידי החברה, ולכן, מהרגע שנמלט ממתחם החברה, הפך מידית לשוהה בלתי חוקי. בנוסף, עו"ד מיכל פומרנץ ,שמייצגת את טוסאן, הגישה מטעמו תלונה למשטרה, אך זו סגרה את התיק משלא מצאה "ראשית ראיה" לטענה על העסקה בתנאי עבדות.

טוסאן: "ברחתי כי התנאים היו קשים. אני עבדתי בלילות, משש וחצי בערב ונמשכה עד שש וחצי בבוקר. איימו עלינו, אמרו שאם אנחנו מתכוונים לברוח, ירביצו לנו. הרגשתי כמו בבית סוהר"

טוסאן טען אף כי החברה החזיקה במשך שבועות בדרכון שלו כדי שלא יברח (החברה טענה שהדרכון הוחזק רק לשם חידוש הוויזה שלו). בנוסף טען כי חלק ניכר משכרו לא שולם לו וכי הוחתם על מסמכים שלא הבין את תוכנם, ואלו אפשרו לחברה להחזיק בכספים השייכים לו, במקרה שיפר את ההסכם עמה. טוסאן חזר לטורקיה לפני שמוצו הליכי הערעור שהגיש, לדבריו בשל נסיבות משפחתיות דחופות.
כאמור, טוסאן אינו היחיד שטען טענות קשות על תנאים המדמים כליאה. בדו"ח שפרסם שלשום המוקד לפליטים ולמהגרים, צוין כי נאספו עדויות נוספות של עוד כ-14 עובדי החברה נוספים, הכוללות טענות דומות. בין היתר, טענו חלק מהעובדים על כך שהחברה נטלה את הטלפונים הסלולריים שלהם, כחלק מהניסיון לשלוט, לכאורה, בחייהם.

אף אחד מהפועלים שנתנו תצהירים נגד החברה לא נותר בישראל. כל הפועלים גורשו משום ששהייתם הפכה לבלתי חוקית, וכעת אין אדם שניתן ליצור איתו קשר ולזמנו לעדות במשטרה.

"עבדות" מותרת בהוראת שעה

עד לשנת 2006 כל יבוא עובדים זרים (כך נהוג לומר, "יבוא" של בני אדם), נעשה באמצעות אשרות הקושרות את העובד לחברה המעסיקה. המשמעות היתה שאם החברה מחליטה לפטר את העובד, האישור של העובד לשהות בישראל פוקע אוטומטית. 

על פניו, יש הגיון בהסדר שכזה. הוא מאפשר למדינה לשלוט על מקום הימצאות העובדים ולמנוע מצב של ריבוי שוהים בלתי חוקיים שעלול להיווצר קושי לאתרם. יש גם הגיון מסוים בכך שהפועל הטורקי שדובר את השפה ומבין את המנטליות של מנהליו, יעבוד אצל החברה הטורקית.

מצד שני, הניסיון הוכיח שלמצב כזה יש השלכה עצומה על מערך הכוחות בין העובד לבין המעסיק ומוביל כמעט בוודאות להעסקה נצלנית על רקע ייתר הכוח שמוענק למעסיק בתנאים שכאלה. המעסיק יכול לשנות בפועל את שעות העבודה, את שכר העבודה, או להחליט שהפועל יישאר במתחם המגורים בערב, לנעול את הדלת ולאסור עליו לצאת כמו שחברת יילמזלר עושה כביכול. החוק אמנם אוסר על הגבלה שכזאת של חופש התנועה של הפועלים. אבל בפועל הפועלים הופכים לבני ערובה של המעסיקים. כי אם הם יתפטרו במחאה על הדרישות הללו יהפכו אוטומטית לעבריינים ויגורשו מהארץ.

ב-2006 קבע בג"ץ שהסדר "כבילה" שכזה (התניית האשרה בהמשך העסקה אצל מעסיק ספציפי), הוא בלתי חוקתי. השופט מישאל חשין ז"ל, קבע בפסק הדין ש"בהסדר הכבילה רצעה המדינה את אוזנם של העובדים הזרים למזוזת ביתם של מעסיקיהם, וכבלה את ידיהם ואת רגליהם באזיקים ובנחושתיים למעסיק ש'ייבא' אותם ארצה" והוסיף כי כבילת העובד למעביד היא "עבדות בגרסה מודרנית" ולכן אסורה.

המדינה מצדה, מצאה דרך לעקוף את פסק הדין של בג"ץ, לפחות בכל הנוגע לחברת הבניה הטורקית הזאת. החברה פועלת בישראל כחלק מהסדר בין ישראל וטורקיה. ההסדר כולל שיתוף פעולה כלכלי נרחב יותר ואף שיתוף פעולה כלכלי-בטחוני, שבמסגרתו חברות ממשלתיות ישראליות (ביניהן תע"ש), נותנות שירותים שונים למערכת הביטחון הטורקית. כדי להמשיך ולקיים את ההסכם הזה, שנחתם עוד בימי ממשלת אריק שרון, הועבר תיקון לחוק שאפשר לממשלה להעניק רישיון זמני "לכבול" עובדים למעסיקים בתנאים "משופרים", באישור הממשלה. ממשלות ישראל מחדשות מאז, מדי כמה שנים, את האישור המיוחד שניתן לחברה הטורקית להעסיק את הפועלים בתנאים הללו.

תיאורטית, החוק מתיר לעובדי החברה לעבור לעבוד אצל חברה טורקית אחרת בכפוף לאישורי רשות ההגירה. בפועל, בעשר השנים האחרונות לא נרשם מקרה אחד של פועל שעזב את החברה הטורקית והותר לו להישאר בישראל ולעבוד בחברה אחרת. ישנם עשרות מקרים של פועלים שמאסו בתנאי העבודה בחברה וגורשו מהארץ על ידי רשות ההגירה.

הסדר "כבילה" דומה לזה שחברת יילמזלר נהנית ממנו, צפוי לחול על מספר חברות סיניות שקיבלו לאחרונה אישורים "לייבא" לישראל כ-6,000 פועלים.

יילמזלר: "את השטויות האלה שומעים מפועלים שרוצים לעבוד בשחור"

נציג החברה בישראל, נסים גיוס, מכחיש בתוקף את הטענות. "אנחנו 22 שנה בישראל ואת השטויות האלה אנחנו שומעים מפועלים שרוצים לעבוד בשחור. יש משמעת בחברה, צריך לקום בבוקר ולעבוד. יש פועלים שכדי להמשיך ולהישאר בישראל מעלים כל מיני טענות סרק, כדי לנסות לקבל מעמד בישראל. כל עוד יש דיון בעניין זה לוקח חודשים או שנים ובזמן הזה הם ממשיכים לעבוד בשחור".

לדברי גיוס, החברה עוברת ביקורות של רשות האוכלוסין ושל משרד הכלכלה ומעולם לא נתפסה בפגמים כלשהם בתנאי ההעסקה. גיוס הוסיף כי הוא לא יודע על תלונה כלשהי שהוגשה בעניין למשטרה, וכי למיטב ידיעתו איש מטעם החברה לא נתבקש להגיב על התלונה בטרם סגירת התיק. 

ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר בחקירה שהסתיימה לפני כשנה ואנו דוחים כל ניסיון להטיל דופי בחקירה שהתנהלה במטרה להגיע לחקר האמת. עם קבלת התלונה בוצעו פעולות חקירה ומאמצי המשטרה כוונו כל העת לברור נסיבות המקרה ובהתאם, הפעולות בתיק בוצעו במקצועיות וביסודיות תוך בחינת כלל הנסיבות ובהתבסס על הראיות. עם סיום החקירה הועבר התיק לעיון הגורמים המקצועיים ונגנז לאחר שלא נמצאה בו תשתית ראייתית לביצוע עבירה".