רופאים
(צילום: נתי שוחט, פלאש 90. למצולמים אין קשר לכתבה)

חשיפת כאן באמת: בתי חולים קולטים רופאים צעירים ללא שכר

בתי החולים מאותתים לרופאים שאם יעשו רושם טוב, יתקבלו להתמחות; בין בתי החולים איכילוב, תל השומר ובילינסון. התקשי"ר: הדבר בניגוד לתקנות
הילה ויסברג
22 באוגוסט 2017
09:01
עודכן ב 17:04

תסתכלו רגע על הטופס הזה:

טופס

הכותרת שלו די תמימה: "התנדבות רופא/ה לעבודה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)". אבל זה לא מה שאתם חושבים.

על הטפסים האלה, ועל טפסים דומים להם בבתי חולים אחרים, מוחתמים בשנים האחרונות רופאים צעירים (בוגרי סטאז', ולפני התמחות) כדי שיוכלו - ובכן - להתנדב. במילים אחרות, הרופאים האלה, שרק לפני רגע קיבלו את הרישיון שלהם ברפואה אחרי שבע שנות לימודים מפרכות, מתבקשים - או אפילו מבקשים - לעבוד בחינם בבתי חולים, למשך כמה שבועות או יותר. למה שיסכימו לכך? מכיוון שבמציאות כיום, שבה קיים מחסור רציני בתקנים (משרות) למתמחים - בייחוד בהתמחויות מבוקשות כמו פלסטיקה, עיניים ואף אוזן גרון, אך לא רק - מנהלי המחלקות מעוניינים לעשות "טסט" לרופאים, ואילו המועמדים רק רוצים להוכיח את עצמם.

"השקעתי את מיטב הכוחות, האנרגיה והזמן שלי במקצוע הרפואה, שהוא מקצוע נדרש בישראל, ואני בסך הכל רוצה לעבוד בו", מספרת ל"כאן באמת" קרן (שם בדוי), שמחפשת מזה כמה חודשים התמחות בגינקולוגיה, ובינתיים עשתה שתי "התנדבויות" בנות שבועיים כל אחת. "העובדה שככה השיטה עובדת מאוד מקוממת. נקודת הפתיחה של מי שסיים רפואה היא חובות לאוניברסיטה בשל תשלומים על הרבה שנות לימודים. וככה, בעצם, מגיעים לשנים שבהן אמורים לבנות זוגיות ולהקים משפחה במצב של חוסר ביטחון תעסוקתי, וכשאנחנו חייבים לעבוד ללא שכר כדי 'להכניס רגל בדלת'. יש לי חברה רופאה, שהיא גם אמא לשניים, שאמרה - 'אני לא יכולה להרשות לעצמי לעצור את החיים שלי ולא לעבוד שבועיים'. הרוב פשוט שותקים ובאים".

"נשמח אם תבוא ונכיר אותך הן מילות קוד לבוא תעבוד בחינם"

ל"אודישן" שהרופאים הצעירים נאלצים לעבור הוצמד בשנים האחרונות מינוח שנעשה רווח ומוכר מאוד בבתי חולים ובקופות חולים: "הסתכלות". ההסתכלות היא אחד מהסודות השמורים של מערכת הבריאות בישראל. רבים יודעים ומכירים אותה, בוודאי המתמחים, אבל מזה שנים נשמר סטטוס קוו ברור סביבה: לא מדברים על זה. הרופאים הצעירים והמתמחים לא רוצים להסתבך. אך גם מנהלי המחלקות לא ימהרו לפרסם את העניין, כי בעצם הפעלתה של "הסתכלות", הם פועלים בניגוד לתקנון שירות המדינה (התקשי"ר), וגם נכנסים לתחום האפור של דיני העבודה. יש מחלקות שבהן ההסתכלות אסורה - למשל, במחלקת העיניים של בית החולים אסף הרופא. באחרות זו פרוצדורה מוסדרת, יותר או פחות.

זו בדיוק הסיבה שבגללה רופאים צעירים רבים שעמם שוחחנו סירבו להתראיין בשמם, והסכימו לספר את סיפורם רק בעילום שם. חלקם גם אמרו שהם חשים כפויי טובה על עצם הראיון, כי "הייתי צריכה להתחנן כדי שבכלל ייתנו לי להתנדב". כך, סיפרה "לכאן באמת" רופאה שהחלה באחרונה התמחות ברפואת ילדים. "התנדבתי בסך הכל שלושה חודשים במחלקות שונות. זו היתה קריעת תחת. יש מקומות שבהם ההסתכלות מוסדרת. ויש מקומות שבהם עשו לי טובה ענקית".

רופאים בחדר ניתוח בביהרופאים בחדר ניתוח בביה"ח וולפסון. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

אחד הרופאים הבודדים שהיו מוכנים לספר על ההסתכלות שחוו בשמם הוא ד"ר נתי אורנשטיין, בן 33, מתל אביב. אורנשטיין סיים לפני שנה את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב והחודש הוא מתחיל התמחות ברפואת משפחה באחת מקופות החולים. לאורך שמונה חודשים הוא חיפש התמחות ברפואת משפחה בקופות החולים, ובאחת מהן הוא נדרש להגיע ל"הסתכלות" בת שבוע. "זה פשוט עלה כחלק מהראיון", הוא מספר. "אמרו לי - 'ייתכן שנבקש ממך להגיע להסתכלות'. הבנתי מה זה אומר. ואז המזכירה התקשרה לתאם את זה. בסופו של דבר בכלל לא קיבלו אותי, ואת ההתמחות אני מתחיל בקופת חולים אחרת". איך נראתה ההסתכלות? "מדי יום הגעתי למרפאה של רופאת משפחה, ובמשך כמה שעות הסתכלתי על הפעילות שלה, וגם בדקתי חולים בחדר הסמוך".

אורנשטיין אמנם לא חווה הסתכלות ממושכת, אבל רבים מהחברים שלו, שחיפשו כמוהו משרת התמחות, עשו הסתכלויות של כמה שבועות ויותר. "ממה שאני שומע מחברים, ההסתכלות נעשתה לנוהג מאוד מאוד נפוץ בשנים האחרונות", אומר אורנשטיין. "הסתכלויות מתחילות בכמה שבועות ומגיעות לכמה חודשים ואפילו לתקופה של יותר משנה".

ומה אומרים הארגונים שאמורים להגן על המתמחים? במרשם, ששואף להיות ארגון העובדים הרשמי של המתמחים, לא רוצים לדבר על הנושא, מתוך חשש לפגוע באינטרסים של המתמחים. בהסתדרות הרפואית (הר"י), טוענים שהתופעה מצומצמת, אבל אם היא קיימת - היא אסורה.

העדויות החמורות ביותר מגיעות מרופאים שהתנדבו, או התבקשו להתנדב, במחלקות שמכונות ה"שילוש הקדוש": פלסטיקה, עיניים ואף אוזן גרון. "אלה הן כירורגיות קטנות ועדינות, שאפשר לצאת מהן לפרקטיקה פרטית מטורפת. אתה תעשה המון כסף, בין אם תרצה ובין אם לא. מאוד קשה להיכנס אליהן", מסביר רועי (שם בדוי), שסיים סטאז' לפני כמה חודשים. רועי רצה להתמחות באף-אוזן-גרון. "כשביררתי במחלקה הרלוונטית, מנהל המחלקה אמר לי בצורה הכי ברורה: 'אין לי תקן. בוא חודש על חשבונך, ונראה. מדובר בהתנדבות. לא אשלם לך'. הם ממש לא מסתירים את זה", מספר רועי. "מצפים ממך לשחק את המשחק".

אבל רועי החליט שהוא לא מוכן לשחק את המשחק, והחליט לחפש - פשוט - התמחות. עם שכר, והכל. "לרווקים, בלי ילדים, קל יותר להגיע להתנדב במחלקות. אני פשוט לא יכול. יש לי משפחה, אני צריך להתפרנס".

רועי: "מנהלי המחלקות רוצים לדעת מיהם האנשים שהם מביאים. הם רוצים לראות אותך עובד. מה אכפת להם? הם צריכים כוח אדם ואנשים רק רוצים להגיע"

בעיה נוספת, היא שבמקרים רבים המתנדבים בכלל לא יודעים אם יש תקן באופק, ואף אחד לא טורח לספק להם אינפורמציה. כלומר, הרופאים באים להתנדב מבלי לדעת בכלל אם ואיך זה יעזור להם."אם היה משהו ריאלי להילחם עליו, תקן באופק - אז בסדר. הייתי בא", אומר רועי. "אבל סתם ככה, אני לא מוכן".

"מנהלי המחלקות", אומר רועי, "רוצים לדעת מיהם האנשים שהם מביאים. הם רוצים לראות אותך עובד. מה אכפת להם? הם צריכים כוח אדם ואנשים רק רוצים להגיע. הייתי נותן כמה ימים על חשבוני, אפילו שבוע-שבועיים, משהו שיאפשר לי להראות את עצמי ובמקביל להתפרנס ממקור אחר. חודש זה יותר מדי".
איך יכול להיות שהתופעה הזו נמשכת כל כך הרבה זמן, ואף אחד לא מתריע? 
"כי במחלקות יודעים שהרופאים לא ידברו על זה". 

עדות דומה מגיעה מיפתח (שם בדוי), שגם הוא סיים סטאז' ממש לא מזמן, וגם הוא רוצה להתמחות באף-אוזן-גרון. "את שני האלקטיבים (חודשיים במהלך הסטאז' שבהם הסטודנטים יכולים לבחור באילו מחלקות להימצא - ה"ו), העברתי במחלקות אף-אוזן-גרון וקיבלתי פידבקים מעולים. אבל כשזה הגיע לתכל'ס - כלומר לשאלה אם יש אופציה להתחיל התמחות ומתי - התשובה היתה: 'אתה טוב, אבל נתקלנו בלא מעט אנשים טובים. תהיה אתנו בקשר'. 'להיות בקשר' זה אומר להגיע למחלקה. אמרו לי במפורש - 'תגיע לישיבות הבוקר שלנו'. כדי להתפרנס אני עושה 'תורניות חוץ' (תורניות במחלקות שאינן חלק מההתמחות ואינן בהכרח בתחום שבו רוצים להתמחות, ומאפשרות קבלת שכר פר משמרת - ה"ו)".

יפתח ביצע בחודשים האחרונים שתי הסתכלויות בשני בתי חולים של "כללית", כשכל אחת מהן נמשכה שלושה שבועות. "לפני שאתה מקבל הסתכלות, אתה מוזמן לשיחה עם מנהל המחלקה או הסגן. שולח קורות חיים ומכתבי המלצה. מכיוון שלא מכירים אותך, אומרים: 'נשמח אם תבוא ונכיר אותך'. 'נכיר' היא מלת קוד ל- 'בוא תעבוד בחינם'. מנהל המחלקה אומר: בוא לשבועיים-שלושה, אז אתה בא". 
מה אתה עושה בהסתכלות?
"אני מגיע יום-יום למחלקה בשבע בבוקר, ואז מתחיל לעבוד: ביקורי בוקר, ישיבות בוקר, בדיקות של חולים. הכל בליווי רופאים אחרים. דחפתי את עצמי להציג מקרים בישיבות האקדמיות של המחלקה, כדי להתבלט. זה לעבוד-לעבוד. זו עבודה שמאוד דומה לעבודת מתמחה. אומרים לי - תבוא ותלך מתי שאתה רוצה. אבל תכל'ס, אם המיון עמוס, אז לא אשאר לעזור למתמחה? כולם מסביב יודעים שאני עובד בלי שכר וזה סבבה". 

בסוף ההסתכלות יפתח הוזמן לשיחה עם מנהל המחלקה, ושם הוא כמובן התבשר שעשה עבודה נהדרת. "אמרו לי שנורא מרוצים ממני, ושעבודת הצוות שלי נורא טובה ועוד ועוד. והמשפט הבא היה: 'התקן הבא מתפנה בעוד תשעה חודשים. תהיה אתנו בקשר'. אני מעריך שעל התקן הזה נאבקים עוד 20-15 איש". בהסתכלות השנייה שביצע, בכלל לא עדכנו את יפתח אם ומתי יתפנה תקן. "אני מנסה לגשש אצל המתמחים כדי להבין איפה אני עומד", הוא מספר.

במקביל להסתכלויות שביצע, יפתח מבקר במחלקות נוספות שלוש-ארבע פעמים בחודש, כדי ש"יזכרו אותי". גם העבודה הזו נעשית, כמובן, בהתנדבות. "שם אני עושה קבלות טרום ניתוח. זה אומר שאם אדם אמור לעבור ניתוח בעוד שלושה שבועות, אתה שואל אותו אילו תרופות הוא לוקח, מה הוא צריך להכין לניתוח וגם עושה בדיקה גופנית לפעמים. אני גם מכין הרצאות. ימים כאלה יכולים להתחיל בתשע וחצי-עשר ולהימשך עד שלוש-ארבע. כל הדבר הזה הוא סוג של הישרדות".

עוד דבר שעושים הרופאים הצעירים כדי "לשמור על קשר" עם המחלקות, הוא להשתתף במחקרים שמבוצעים בהן. "זה אומר, בעיקר, שלוקחים חלק בעבודת איסוף הנתונים, וכך עוזרים למתמחים שעמוסים מידי בכדי להגיע לכך. כרגע אני בעיצומו של המחקר השלישי, השקעתי עשרות שעות במחקרים, וגם זה כמובן ללא תשלום", מספרת קרן, שכאמור מחפשת התמחות בגינקולוגיה מזה כמה חודשים.

10% מבוגרי הרפואה לא מצליחים למצוא מקום התמחות

הסיבה העיקרית לכך שההסתכלויות נעשו לנפוצות יותר ויותר בשנים האחרונות היא המחסור בתקנים להתמחויות. כחלק מכוונה להגדיל את מספר הרופאים בישראל, מספר מקבלי הרישיון יותר מהוכפל בין 2007 ל-2015: מ-550 ל-1,260. אבל מספר התקנים להתמחות לא גדל באותו הקצב. לפי ההערכות, מדי שנה כ-10% מבוגרי הרפואה בישראל לא מצליחים למצוא מקום להתמחות בו. ב-2011 נפתח בית הספר לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר אילן, וכיום מדברים אפילו על פקולטה נוספת לרפואה באוניברסיטת אריאל.

התוצאה: תורים ארוכים להתמחות, שמייצרים פתח נוח ל"תופעת ההסתכלויות". מבדיקה שערכנו בכמה מחלקות בבתי חולים ברחבי הארץ - עולה כי ההסתכלות היא אכן עניין שגור. במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב, נאמר לנו שהתור לתקן הפנוי הבא ארוך מאוד, אך אפשר להגיע להסתכלות בת חודש במחלקה. המזכירה הדגישה כי מדובר ב"התנדבות, ללא שכר". ומה צריך להביא כדי להתחיל הסתכלות? רישיון רפואה מקורי, פנקס חיסונים, וזהו. פחות או יותר.

במחלקת אף-אוזן-גרון של בית החולים בילינסון, ציינו שההסתכלות נמשכת שבועיים, ושהאופציה להסתכלות כל כך מבוקשת, עד ש"לא יהיה לנו מקום להסתכלות עד דצמבר, אולי נובמבר. אנחנו מחלקה מבוקשת. אנשים מתקשרים לכאן יום-יום". במחלקת אף-אוזן-גרון של בית החולים מאיר, ציינו שההסתכלות אצלם נמשכת חודש, ושיתפנה בה מקום רק באפריל 2018. בבית חולים כרמל נאמר לנו שההסתכלות אצלם נמשכת לרוב ימים ספורים. במחלקת יולדות של בית החולים הלל יפה, נאמר לנו שהסתכלות נמשכת שבועיים בדרך כלל, וש"יכול להיות שיהיה תקן. את צריכה להגיע (להתנסות), ונראה". עוד נאמר, שהמתנדבים מבוטחים, שכן הם עוברים "פרוצדורה במחלקת משאבי אנוש".

במחלקת עור ומין בשיבא (תל השומר), ציינו שההסתכלות נמשכת חודש, ואמנם אין תקנים בשנתיים הקרובות, "אבל אולי יצוץ משהו בינתיים", ולכן שווה להגיע.

במחלקת עיניים של בית החולים וולפסון אמרו שהסתכלות קיימת, אבל שיש לבקש פרטים נוספים אצל הרופא האחראי.

ד"ר ואסם עסאף, בוגר הפקולטה לרפואה בצפת מחפש התמחות בגניקולוגיה מזה כמה חודשים. בינתיים, הוא ביצע הסתכלות של שבועיים במרכז הרפואי לגליל, בנהריה. "ממה שאני מבין, לפי התקנון שלהם ההסתכלות מוגבלת לשבועיים. עבדתי כרגיל, בהשגחת מתמחה. קיבלתי יולדות, בדקתי אותן וכן הלאה. פרק זמן כזה נראה לי לגיטימי. יש לי חברים שעשו כמה הסתכלויות, או עשו הסתכלויות הרבה יותר ארוכות, של חצי שנה אפילו".

תופעה נוספת שהוליד המחסור בתקנים היא בוגרי רפואה שמגיעים עם "תקן מהבית". זה אומר שהם מביאים מימון לתקן ובעצם משלמים לעצמם את המשכורת - דבר שמנהלי מחלקות לרוב לא מתנגדים לו. מהיכן מגיע המימון? יש רופאים שמגיעים עם הכסף מהבית, ויש כאלה - למשל בתחום הפלסטיקה - שממומנים בידי מכון קוסמטי מסוים, שמעוניין שיעבדו אצלו בעתיד. "יש קומבינות, ויש מי שקונים תקנים", אומר פרופ' אשר אלחיאני, לשעבר מנהל בית החולים מאיר ומנכ"ל מאוחדת, וכיום מרצה באוניברסיטת אריאל. "זה לא חדש. זה קורה במחלקות כמו פלסטיקה ועיניים. מבחינת מנהל המחלקה - העיקר שאתה מביא מימון".

לדבריו, "זוהי מדינת האבסורד. מצד אחד, יש מחסור גדול ברופאים ובאחיות, ומצד שני את רואה רופאים שאין להם איפה להתמחות. אני אומר - במקצועות המבוקשים, רופאים לעתיד צריכים לדעת שהם עשויים לחכות לתקן, אפילו כמה שנים. מי שזה שווה לו - שיחכה. בלי עבודת חינם. במקביל, צריך להעניק יותר תמריצים להתמחות במקצועות הפחות מבוקשים, ולעבודה בפריפריה. המדינה צריכה לוודא שיש תקנים להתמחות במקצועות שהיא צריכה". בעיה נוספת היא תקינת גולדברג מ-1976, שלפיה מספר התקנים לרופאים קשור במספר המיטות. כלומר - כשמספר המיטות בבתי החולים יגדל, כך יקרה גם לתקנים. "חייבים לנתק את הקשר בין מיטות לתקנים", אומר פרופ' אלחיאני.

איך קיבלה בכלל התנדבות בבתי חולים (וגם בקופות חולים) את השם "הסתכלות"? זה קרה מכיוון ש"הסתכלות" שמשמעותה "התנדבות" כבר קיימת, רק עבור רופאים מסוג אחר לגמרי - כאלה המגיעים עם רישיון מחו"ל, ורוצים לקבל רישיון כדי לעבוד בארץ. במקרה זה, לפי הנוהל של האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, רופאים עוברים הסתכלות של שישה חודשים בבתי חולים, מה שמקנה להם פטור מבחינת רישוי בכתב. במקביל, הם זכאים למלגה של משרד הבריאות עבור תקופת ההסתכלות. "אם בוגרי סטאז' מועסקים במתכונת של התנדבות לצורך בחינת התאמתם להתמחות, לפני בחירתם במכרז, אז יש בכך משום הקניית יתרון ופגיעה בעקרון השוויון העומד בבסיס המכרזים", אומר יוני דוקן, מנהל אגף בכיר הממונה על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה. "השנתיים הראשונות להתמחות נחשבות תקופת ניסיון, ואז ניתן לבחון את התאמת המתמחים למחלקה".

לפי חוזר של משרד הבריאות "אין להעסיק מתנדב בתפקיד שיש חובה לבצעו לשם קבלת רישיון". כלומר: הסתכלויות לרופאים לפני התמחות הן פשוט דבר אסור

בנוסף, לפי התקשי"ר, וגם לפי חוזר של משרד הבריאות מ-2016, "אין להעסיק מתנדב בתפקיד שיש חובה לבצעו לשם קבלת רישיון או תעודת הסמכה". כלומר: הסתכלויות לרופאים לפני התמחות הן פשוט דבר אסור. "לאור פנייתכם", אומר דוקן, "אגף בכיר מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה יפעל להוציא הבהרות בנושא למשרד הבריאות ולבתי החולים הממשלתיים".

פרופ' הלר: "חייבים הסתכלות כדי לדעת את טיב המועמדים להתמחות"

אך לא כל המתמחים שעמם שוחחנו סבורים ש"הסתכלות" משמעה ניצול, והם מתארים את ההסתכלות כ"ראיון קבלה", גם אם מעט ארוך מהרגיל. מתמחה כזו היא ד"ר אביטל ברמץ, 33, שעובדת במחלקה לכירורגיה פלסטית של בית החולים אסף הרופא. לפני כשנה וחצי, מיד אחרי שסיימה את הסטאז', עשתה הסתכלות של חודש במחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא (בית החולים תל השומר). "הייתי מכוונת לפלסטיקה עוד מהלימודים, וזה ידוע שלהתקבל לפלסטיקה זה הכי קשה. זה אומר להקריב ולעשות כל מה שצריך כדי לזכות בתקן. לירות לכל הכיוונים. במחלקה אמרו לי שאין תקנים בשנה וחצי הקרובות. שאלתי אם אני יכולה להתנדב, ואיפשרו לי להגיע לחודש. חתמתי על טופס מתנדבת. עשיתי בדיקות דם, התלוויתי לניתוחים ועוד. לא הרגשתי עם זה אי נוחות, כי האווירה היתה מכבדת. יש הרבה דברים בחיים שלא מקבלים עליהם תשלום, ובטווח הארוך - הם משתלמים. הייתי מוכנה להתנדב שם גם חודשיים. לגבי התקן, אתה לא יודע מכלום. אמרו לי להישאר בקשר, וזה מה שעשיתי. לדעתי, כל עוד ההסתכלות מוגבלת בזמן - אין איתה בעיה".

גם במחלקה הנוכחית של ברמץ באסף הרופא קיימות הסתכלויות, אך מנהל המחלקה - פרופ' ליאור הלר - מסביר כי מדובר במסגרת זמן קצובה מאוד, שבהלכה הרופאים רק מתצפתים על הנעשה, ולא עובדים בפועל כרופאים. הם אפילו לא מתנדבים, לדבריו, ולכן אין כאן בעיה של עבירה על נוהלי התקשי"ר. לטענתו, הוא חייב את הכלי הזה כדי לעמוד על טיבם של המועמדים להתמחות, שכן "הראיון לא אומר לי שום דבר. הם אומרים מה שאנחנו רוצים לשמוע. זה שואו". הוא גם מדגיש שהוא לא מאפשר הסתכלות שגובלת בניצול - כלומר, הסתכלות שחורגת משבועות ספורים, ושמטרתה להקל על העומסים במחלקה, לא רק לבחון את המועמד. להסתכלות שהוא מקיים הוא קורא "סוג של אודישן".

פרופ' ליאור הלר. פרופ' ליאור הלר. "אם יקחו מהרופאים את ההזדמנות הזו להוכיח את עצמם - תפגע בהם"

"בדרך כלל, מדובר במועמדים בלי רקע תעסוקתי. אין לי בוסים קודמים לדבר אתם. אני רוצה להבין מי הבנאדם. איך הוא מגיב לסיטואציות שונות, איך הוא באינטראקציה עם אחרים. מי שאני מזהה שהוא באובר-מוטיביציה - אעיר לו על זה. לא ארשה ניצול". לדבריו, בזכות ההסתכלות, גם הרופאים נחשפים לפעילות המחלקה, וכך יכולים להחליט אם היה מתאימה להם. "יש תדמית כזו למקצוע, שפלסטיקה זה להתעסק עם דוגמניות. אנחנו מתעסקים בדברים אחרים לגמרי. פצעי לחץ. דברים לא סימפתיים. עובדים כאן משש בבוקר עד שש בערב. גם הם צריכים לדעת למה הם נכנסים, במקום שיתקבל להתמחות מישהו שיבין שזה לא מתאים לו אחרי זמן קצר".

לפי פרופ' הלר, "אם תיקח מהם את ההזדמנות הזו להוכיח את עצמם - תפגע בהם. אם יציעו לי מנגנון אחר שדרכו אוכל להכיר מועמדים ולהבין מיהם כבני אדם - טוב מאוד. אחרי שאני שוכר מישהו לעבודה כמתמחה, אין באמת אפשרות לפטר אותו. זה כמעט לא קורה".

רופאים אחרים עמם שוחחנו טוענים שההסתכלות אסורה וחייבת להיכחד. "אני שומע מאנשים מצוינים, שרוצים לבוא לעבוד במאיר, שהם מוכנים להתנדב כאן במשך חודשיים. הכי קל זה להגיד כן. איזה יופי, עוד סטאז'ר יבוא לכאן ויעזור לנו", אומר פרופ' דן נמט, רופא ילדים וסגן מנהל בית החולים מאיר. "אבל זה לא פייר. מגיע להם לקבל על העבודה הזו את המעט כסף שאפשר לשלם. לדעתי זה לא בסדר לנצל את הרצון העז שיש כיום לבוגרי רפואה להתחיל לעבוד. גם עלולה להיווצר מערכת יחסים לא בריאה, כשלמשל מישהו עובד תקופה ארוכה ללא כסף, ואז מתברר שהוא לא הכי טוב ואי אפשר לקבל אותו. אפשר להעסיק רופאים לפי חוק - כלומר, בתורניות חוץ, תמורת תשלום".
האם הסתכלויות מתרחשות בביה"ח מאיר?
"במחלקת ילדים זה לא קורה, ולא קרה".

פרופ' אלחיאני מוסיף: "רופא שלמד שבע שנים, והוציא על הלימודים האלה מאות אלפי שקלים - שווה לו לעבוד עוד קצת בלי שכר, ולדעת שהעתיד שלו מובטח. אבל אסור לאפשר את זה. זה ניצול. הרי גם מלצרים בהתלמדות מקבלים שכר על העבודה. החסרונות של הדבר הזה גוברים על היתרונות. מנהל מחלקה שרוצה לבחון אנשים לפני הקבלה להתמחות - שישלם להם שכר מינימום. מה זה תקציב של 5,000 שקל בחודש למחלקה?"

יו"ר הר"י, פרופ' ליאוניד אידלמן אומר ל"כאן באמת" כי "לרופא אסור לוותר על הזכויות שלו. שנה-שנתיים הראשונות של ההתמחות הן לניסיון, ומי שלא מתאים - אפשר לפטר אותו. רוב רובם של מנהלי המחלקות מקפידים על הכללים. אם יש בעיה למנהלי המחלקות או לבוגרי הרפואה - שיציגו בפני הר"י את הקושי שלהם, ונטפל בזה". 

פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל בית החולים איכילוב ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר אמר ביחס למתואר בכתבה: "ההסתכלות הזו מיותרת ברוב המקרים. המועמדים להתמחות הם אנשים שיכולים להיות רופאים מצוינים ולא צריך לבחור את הסופר דופר מביניהם. אז יכול להיות שבמקומות שאותם כולם רוצים - פלסטיקה, עור, עיניים - שם באמת צריך להבהיר למועמדים שמתוך 20 נבחר אחד או שניים. אני לא צריך כל כך הרבה. אבל במחלקת ילדים אני צריך ונשים אני צריך ומקצועות כירורגים אנחנו צריכים. אנחנו צריכים לפתוח את השורות. השורות לא פתוחות מספיק ולא צריך לחכות למשבר.
אני לא אוהב את ההסתכלויות. זה כישלון מערכתי שלנו. כישלון תכנוני. בבית החולים הזה אני מצמצם את זה ככל שניתן. אני לא רוצה שזה יהיה כאן. עוד כמנכ"ל משרד הבריאות התרעתי על מחסור צפוי במתמחים. לצערי זה לא טופל כמו שצריך. להערכתי נחוצים עוד 1,000 תקנים למתמחים. כשבא אלי מנהל מחלקה ואומר - תראה יש לי שני מקומות להתמחות והגישו לי 20 קורות חיים - הוא רואה את הביקוש למחלקה שלו, ואני רואה את הכשל המערכתי שלצערי לא טופל מאז. אני אומר לכולם אל תחכו למשבר, המשבר יגבה מחיר".

בנוגע לטענותיו של פרופ' גמזו לגבי כך שהתריע כל מחסור בתקנים, נמסר ממשרד הבריאות כי "אכן, חסרים תקנים לרופאים במערכת, ומשרד הבריאות עובד, מול האוצר, כדי ליצור תקנים חדשים. בין השאר, בשנתיים הקרובות אמורים להתווסף 150 תקנים, ובנוסף לכך פועל המשרד לפתיחת מקומות נוספים להתמחות בקהילה".

בנוסף הוסיף בתגובה משרד הבריאות כי "קיימת מחויבות תשלום למי שמבצע עבודה בפועל. לגבי התנדבות - בתי החולים פועלים לפי כללי התקשי"ר בנושא מתנדבים. חשוב לציין כי לבתי החולים עומדת האפשרות להעסיק רופאים כתורני חוק תמורת שכר". 

מביה"ח הלל יפה נמסר בתגובה: "מדובר בפרקטיקה מקובלת עבור סטאז'רים שסיימו תקופת סטאז' בבית חולים אחר וחפצים בהזדמנות שווה להתמחות אצלנו. הדבר נעשה במקרים בודדים בלבד, ולזמן קצר ביותר, זאת לשם בדיקה הדדית של התאמתם למחלקה".

מביה"ח כרמל נמסר כי "אצלנו נקלטים בתהליך מסודר. כל פעילות אחרת לא מקובלת. כל העסקת רופא מחייבת קליטה, אישורי בריאות תעסוקתית, בדיקת רישיונות ועוד שורה של פעולות. הנהלת בית החולים אינה מאשרת עבודת רופא בהתנדבות".

מביה"ח שיבא נמסר כי "חשיפה למחלקה הרצויה להתמחות אינה קשורה לקבלת רישיון. על מנת לקלוט רופא להתמחות, יש צורך בחשיפתו למחלקה כדי לבדוק התאמתו. הליך זה מוגבל בזמן בדרך כלל 2-4 שבועות. את החשיפה למחלקה ניתן לבצע כזמן בחירה בסטאז' (אלקטיב) או טרום ההתמחות. בזמן החשיפה המועמד להתמחות מקבל תשלום במידה ומבצע זאת במהלך הסטאז', ובמידה וסיים סטאז' אינו מחויב למטלות הצוות ומגיע להסתכלות בלבד לבחינת התאמתו".

מביה"ח מאיר נמסר:"בית החולים מקפיד להעסיק רופאים לפי הנהלים".

מביה"ח בילינסון נמסר: "העניין לא מוכר. הובא לידיעתינו וייבדק".

מהמרכז הרפואי גליל בנהריה נמסר: ״המרכז הרפואי מאפשר לרופא לשהות לשבועיים בלבד להסתכלות בהסכמתו. מובהר לרופא שאינו מטפל או נותן הוראות טיפול, אלא רק מתלווה לרופא מטפל בלבד״.

hilaw@kan.org.il