מכוניות
(צילום: משה שי, פלאש 90)

למה כל כך קשה לקנות מכונית יד שנייה?

הילה ויסברג רצתה לקנות מכונית משומשת וגילתה פרדוקס: השוק מוצף במכוניות יד שנייה, אבל זה לא קל למצוא את המכונית הנכונה. חיות כיס, גרסת הטקסט
הילה ויסברג ודניאל שמיל
01 בספטמבר 2017
00:00

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לו פה למטה או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.

הילה: לפני כמה חודשים עברנו דירה, והבנו שאין ברירה. חייבים לקנות מכונית.
בגלל שלא רצינו להוציא 90 או 100 אלף שקל על מכונית חדשה, החלטנו ללכת על מכונית יד שנייה. וזו היתה אמורה להיות המשימה הקלה בעולם. רק שהמשימה הכאילו קלה הזו, הפכה לסיוט ונמשכה חודשים.
איך ייתכן הפרדוקס הזה, שבו יש כיום בישראל היצע עצום של מכוניות משומשות מצד אחד, ומצד שני, כל כך קשה, מפחיד ומלחיץ לרכוש כאן מכונית משומשת? ואם כבר נכנסים לתסבוכת הזו, איך לעזאזל יוצאים ממנה בשלום?

צליל: היי, אני צליל אברהם, ואתם על חיות כיס. לפני כמה שבועות כתבת שלנו, הילה ויסברג, החליטה לקנות מכונית יד שנייה. אני יודעת את זה כי היא סיפרה לי. שוב. ושוב. ושוב. היא סיפרה לכולנו כשהיא הלכה לראות מכונית, ועוד מכונית, ועוד מכונית. כשבעלי מכוניות ניסו לטשטש אותה וכשסוחרים ממגרשים נפנפו אותה כאילו הם לא רוצים את הכסף שלה. היא סיפרה לנו כשהיא סוף סוף מצאה מכונית שהיא רוצה, אבל מישהו אחר קנה אותו שנייה לפני שהיא הודיעה שהיא הולכת על זה. אפשר לומר שעברנו את התהליך הזה ביחד.

אבל אז התחלנו לתהות. הרי שוק המכוניות המשומשות מוצף. הישראלים קונים המון מכוניות חדשות בזמן האחרון, ומישהו צריך לקנות את השאריות שלהם. אז איך עם היצע כל כך גדול, למה זה כל כך מסובך למצוא מכונית משומשת במחיר סביר? משהו פה לא מסתדר.
אז בפרק הזה של חיות כיס הילה ויסברג ודניאל שמיל, עיתונאי רכב, מנסים לגלות מה השתבש ולהבין איך להגיע לצד השני בשלום.

חלק ראשון: ברוכים הבאים לשוק הלימונים

הילה: הוצאתי רישיון נהיגה פחות או יותר כמו כולם, סביב גיל 18. קצת מביך להודות, אבל זה היה אחרי משהו כמו 100 שיעורי נהיגה וטסט חמישי. אז רישיון יש לי, אבל מעולם לא היתה לי מכונית. עשר שנים גרתי בתל אביב ופשוט לא היה לי בזה צורך. אבל לפני כמה חודשים עברנו דירה, והבנו שאין ברירה. חייבים לקנות מכונית.

בגלל שלא רצינו להוציא 90 או 100 אלף שקל על מכונית חדשה, וגם לא לקחת הלוואה, החלטנו ללכת על מכונית יד שנייה. וזו היתה אמורה להיות המשימה הקלה בעולם. סיפרו לנו שישראל מוצפת כיום במכוניות משומשות ושזה שוק שבו אנחנו בעלי הכוח. כלומר, זה שוק של קונים. רק שהמשימה הכאילו קלה הזו, הפכה לסיוט ונמשכה חודשים. נכון, אני אדם די יסודי, אפילו מעט חשדן, אבל נשבעת לכם, זו לא היתה רק אשמתי. דניאל, אתה היית אתי שם במגרשי המכוניות המשומשות כששוב ושוב ניסו לעבוד עלי. תגבה אותי בבקשה.

דניאל: הייתי אומר שזה 80% לא באשמתך.

הילה: ו-20% כן? טוב, לא ניכנס לוויכוח הזה עכשיו. אבל אם נתעכב רגע על ה-80% שהם לא באשמתי, עולה השאלה שבה נתמקד בפרק הזה. איך ייתכן הפרדוקס הזה, שבו יש כיום בישראל היצע עצום של מכוניות משומשות מצד אחד, ומצד שני, כל כך קשה, מפחיד ומלחיץ לרכוש כאן מכונית משומשת? ואם כבר נכנסים לתסבוכת הזו, איך לעזאזל יוצאים ממנה בשלום?

מכוניות (צילום: יעקב נעמי, פלאש 90)רכישת מכונית יד שניה היתה אמורה להיות המשימה הקלה בעולם (צילום: יעקב נעמי, פלאש 90)

הילה: דניאל, אתה מסקר את תחום הרכב יותר מעשר שנים. ואפילו אותך השיטוטים שלנו במגרשי המכוניות המשומשות הצליחו להפתיע.

דניאל: זה נכון. אף פעם לא קניתי מכונית חדשה, רק משומשות, אבל החוויה שלי היתה פחות טראומטית משלך. בהתחלה, כשספרת לי עד כמה זה מסובך, זה נשמע לי קצת מוזר. אבל אז התחלנו לטייל בין כל מיני סוכנויות טרייד-אין ומגרשים, וגם לדבר עם מוכרים פרטיים, והבנתי למה את מתכוונת. זה הרגיש כאילו אנחנו ניגשים לדוכן ירקות ומבקשים מהמוכר כרובית. ואז הוא אומר: אין לי כרובית, אבל יש לי כרוב. קחו כרוב, זה דומה. כלומר, ההרגשה היתה שהמוכרים, אולי כחלק מהגדרת התפקיד שלהם, לא מנסים למצוא לך את המכונית שהכי מתאימה לך, אלא דוחפים קודם כל את הסחורה שהם מתים להעיף מהמדפים. ולגבי רכישה מפרטיים - זו דורש סבלנות רבה ומפגשים עם טיפוסים שונים ומשונים, שלא תמיד קל לסמוך עליהם.

הילה: לגמרי. ועוד דבר שהיה מאוד מעצבן, הוא שהמוכרים במגרשים, למשל, לא הראו כמעט שום נכונות לעזור לי להרגיש בטוחה. המסר שקיבלתי כמעט בכל מקום היה: רוצה את המכונית? סבבה. לא רוצה? נקסט. הנה למשל תשובה שנתן לי מוכר בסוכנות משנה של טויוטה בשם "הילוך שישי", כששאלתי אותו אם אני יכולה ליצור קשר עם הבעלים הקודם של מכונית שהתעניינו בה. זו היתה טויוטה ספייס ורסו, שנת 2016. במכונית הספציפית למשל הוחלפו צמיגים, ורצינו לדעת למה.

הילה: "למה אתם לא נותנים?".
מוכר: "כי זה אוטו בבעלותי...מה זאת אומרת?".
הילה: "יש לך את הפרטים שלו".
מוכר: "יש לי הכל, זה לא הגיוני שאני אתן. זה שלי".
הילה: "מה הסיבה?".
מוכר: "לא נותנים כאלה. לא יודע".

דניאל: בהילוך שישי אומרים, ואפשר להבין אותם, שהלקוחות שמבצעים טרייד אין, כלומר- מוכרים את המכונית שלהם לחברה - לא מעוניינים לשמוע מהנהגים שיבואו אחריהם בתור.

הילה: אוקי, אבל אפשר לכל הפחות לבדוק איתם אם זה מפריע להם או לא. כך או כך, יכול להיות שהטויוטה ההיא היתה סבבה, יכול להיות שלא. בכל מקרה, בשלב הזה התחלנו להבין למה התכוון הכלכלן האמריקאי ג'ורג' אקרלוף (Akerlof) כשדיבר עוד בשנות ה-70 על "שוק הלימונים", כלומר, על שוק של מכוניות משומשות גרועות. עבור העבודה הזו הוא גם זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2001. 

דניאל: מפתיע לגלות שחתני פרסי נובל מבינים גם במכוניות משומשות.

הילה: תכל'ס.

דניאל: בעצם, אקרלוף אומר שאם את רוצה למכור לי מכונית משומשת, את יודעת מה מצבה בדיוק ואני לא יודע שום דבר. לכן, רק טבעי שאהיה חשדן ואבקש להוריד את המחיר.

הילה: ואני לא אסכים, כי אני יודעת שהמכונית שלי טובה ושמורה.

דניאל: אין בעיה. לא רוצה, לא צריך. אני אלך לקנות ממישהו שבאמת מסכים להוריד במחיר.

הילה: סבבה, ואז כנראה תקנה מכונית לא טובה, או "לימון", כמו שהיא מכונה בסלנג האמריקאי.

דניאל: זה באמת מה שמסביר אקרלוף, שהמכוניות שנמכרות בשוק המשומשות הן הפחות הטובות.

גורג' אקרלוף (משמאל) מקבל את פרס הנובל ממלך שוודיה קרל ה-16 גוסטב (צילום: AP)גורג' אקרלוף (משמאל) מקבל את פרס הנובל ממלך שוודיה קרל ה-16 גוסטב (צילום: AP)

הילה: "בעקרון" בתחרות חופשית בשוק משוכלל יש לכל אחד מהקונים והמוכרים מידע מלא על המוצר. אבל בשוק המכוניות המשומשות זה בכלל לא המצב.

דניאל: זהו כשל שוק.

הילה: בארה"ב מצאו דרך להתמודד עם כשל השוק הזה. הם פתחו עוד בשנות ה-80 מאגר מידע פרטי בשם Carfax, שפשוט מציג את מלוא המידע לגבי המכוניות המשומשות, וכך הוא מצמצם בצורה די טובה את פערי המידע בתחום הזה.

דניאל: אפשר להבין עד כמה השירות הזה ותיק לפי השם שלו, Carfax. במקור, המידע על מכוניות היה נשלח בפקס.

הילה: וואלה. אבל מדובר גם כיום בכלי שהוא מאוד פופולרי ושימושי לרוכשי מכוניות, כי הוא מציג את כל-כל-כל-כל הפרטים שאפשר להעלות על הדעת לגבי המכונית, כולל היסטוריית טיפולים, פירוט התאונות, הקילומטרז', והחלפות הבעלויות. וכשיש מאגר מידע כזה, והכל גלוי ושקוף, אז הרבה יותר קשה לעבוד על אנשים. בהמשך הפרק ננסה להבין מדוע בישראל לא קם עד היום carfax הישראלי. אבל לפני זה, נדבר על עוד שני דברים שקורים במגרשים ובסוכניות טרייד-אין בישראל.

האחד - העובדה שכאשר אתה כבר מתעניין במכונית כלשהי שנמצאת במחסנים של החברה, יחייבו אותך לשלם 1,000 שקל, או מעט פחות, כדי שבכלל יטרחו ויביאו אותה אלייך להתרשמות. סכום שאולי יחזור אלייך, ואולי לא. והשני הוא תהליך שהסוכנויות האלה מעבירות את כל המכוניות שלהן, ונקרא "השבחה". מה זה בכלל אומר, השבחה? 

דניאל: השבחה זה לקחת את המכונית למכון יופי, במקום ללכת לרופא. המוכרים רחצו את המכונית היטב, תיקנו שריטות, הבריקו את הצמיגים בחומר מיוחד, ולסיום גם שמו ניילונים על המושבים. אז את כמעט מרגישה כאילו קנית מכונית חדשה לגמרי. אבל זאת לא מכונית חדשה. היא כבר נסעה, אולי אפילו נסעה הרבה. ובטח גם עברה כל מיני דברים שבסוכנויות יעדיפו שלא תחשבי או שתבררי לגביהם.

הילה: לא חדשה, אבל מושבחת. אז תגיד, איך יכול להיות שהשוק בישראל כיום מוצף במכוניות, ובכל זאת המוכרים שבהם נתקלנו היו כל כך כל כך לא מתאמצים?

דניאל: נדמה לי שזה כיוון שביררת לגבי המכוניות היותר סחירות שלהם. מכוניות חדשות יחסית, בנות שנתיים-שלוש, עם קילומטרז' נמוך, ומדגמים פופולריים שנחשבים אמינים כמו יונדאי i20, הונדה ג'אז וטויוטה יאריס. אלה דגמים שמוכרים את עצמם. בשבילם, לא באמת צריך מוכרים.

חלק שני: פרדוקס שוק מכוניות היד השנייה בישראל

הילה: בואו נלך עכשיו כמה צעדים לאחור, ונבין מה קרה כאן בשנים האחרונות שגרם לשוק המכוניות המשומשות בישראל לגדול כל כך. נתחיל מזה, שמכונית חדשה בישראל היא מוצר מאוד מאוד יקר, שיותר ממחציתו הוא מסים. מס הקנייה לבדו מוסיף 83% למחיר הרכב המקורי ועליו יש להוסיף גם מע"מ ולעתים מכס. המרוויחה הגדולה מכל הסיפור הזה היא המדינה כמובן שמשלשלת לכסה כספים רבים, בגלל מסים גבוהים שאין לנו ברירה אלא לשלם.

דניאל: ואם את רוצה להבין עד המכוניות בישראל יקרות, הנה דוגמה: אם תקני טויוטה קורולה בארה"ב תשלמי 65 אלף שקל. באוסטרליה תעלה אותה מכונית 80 אלף שקל, ובישראל? לא פחות מ-130 אלף שקל.

הילה: מדהים.

דניאל: 130 אלף שקל, פלוס מינוס, למכונית משפחתית בישראל הוא סכום שלא כל אחד יכול לעמוד בו, אבל נוצרו כאן כמה דרכים עוקפות לרכישת מכונית חדשה. בשנים האחרונות, למשל, ראינו פריחה די מטורפת של שוק המכוניות שמכונות "0 ק"מ" - כלומר, מכוניות שהסוכנויות למיניהן קנו מהיבואנים בזול ומוכרות הלאה לצרכן במחיר שנמוך בעשרות אחוזים מהמחיר של היבואן. החיסרון לצרכן הוא שהוא ייחשב יד שנייה במכונית ולא ראשונה, אבל עבור הרבה אנשים זהו חיסרון שהם מוכנים בהחלט לספוג.

הילה: וגם הריבית הנמוכה במשק משפיעה על המצב.

דניאל: כן, הריבית האפסית של בנק ישראל בשנים האחרונות הפכה את ההלוואות לכדאיות מאוד, מה שעודד אנשים לקנות מכוניות חדשות בעזרת הלוואה, תוך שעבוד של המכונית לבנק. לפי נתונים של משרד התחבורה, מחצית מהמכוניות שנרכשו ב-2017 משועבדות לבנק.

גם לפי בנק ישראל רואים בשנתיים האחרונות גידול מתמיד בהיקף האשראי שאנשים לוקחים כדי לרכוש מכונית. נכון ליוני 2017 כבר מדובר ביותר מ-13 מיליארד שקל של הלוואות שישראלים לקחו רק כדי שגם להם תהיה מכונית חדשה. מה שאומר שיש מצב טוב שהמכונית הנוצצת בחניה של השכן שלכם, לא באמת נרכשה במלוא הכסף שלו.

הישראלים לקחו הלוואות בהיקף של 13 מיליארד שקל כדי לקנות מכונית חדשה, נכון ליוני 2017  (צילום: משה שי, פלאש 90)הישראלים לקחו הלוואות של 13 מיליארד שקל כדי לקנות מכונית חדשה, נכון ליוני 2017 (צילום: משה שי, פלאש 90)

הילה: ומכיוון שקל הרבה יותר מבעבר לקנות מכונית חדשה, גם קצב התחלופה של המכוניות נעשה מהיר הרבה יותר, והגיל הממוצע של מכונית כיום בישראל הוא נמוך מאוד. סביב 7 שנים. בבריטניה הוא 8 וחצי שנים; בצרפת 9 שנים; ובארה"ב כמעט 12 שנים. סך הכל, מספר המכוניות החדשות שעלו על הכביש בישראל הגיע לשיא ב-2016, ובהתאם גדל גם מספר המכוניות המשומשות שהחליפו בעלות. כמעט כולם יצאו מזה מרווחים: היבואנים, הסוחרים ומגרשי הטרייד-אין וגם המוכרים הפרטיים. רואים את זה גם בנתונים.

ניתוח שערכו ד"ר איתי אטר (Ater) מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, והדוקטורנט ניר יוסף, העלה למשל שנתח השוק של הסוחרים והמגרשים בישראל עלה מ-18% ב-2007 ל-25% כיום. זה מה שהיה לאבי מויאל, משנה למנכ"ל חברת טרייד מוביל - מחברות הטרייד-אין הגדולות בישראל - לומר בנושא.

אבי מויאל: "לפני שבע שנים, כניסה של לקוח ישראלי למגרש, גם אם זו חברה מאוד מכובדת, זה היה נראה לו קצת מוזר. והיה צריך להסביר לו כמה דקות שהגיע למקום טוב ושאלה לא סוחרים של שנות ה-60 בישראל או במילוואקי. כיום כבר מאוד לגיטימי לגשת למגרשי מכירות של רכבים משומשים ולרכוש רכב".

הילה: אגב, בטרייד מוביל גילו שכיום לקוח ממוצע מחליף רכב מדי שנתיים וחצי, כשרק ב-2013, המספר היה 4 שנים.

אבי מויאל: "כל החברות הגדולות, בכולן, גדל נפח המסירה. אז תבואי ותשאלי איך יכול להיות שכולם מוכרים גם חדש יותר וגם משומש יותר? לאן המכוניות הולכות? אז אזכיר לך שלפני שבע שנים ראינו מכוניות יותר ותיקות בכבישים. כשהייתי בתיכון, לנסוע באוטו בן 20 זה היה לגיטימי וכיום זה לא הגיוני. המכוניות עצמן צעירות יותר. מכוניות שהתקלקלו בתחום של מנוע או גיר פשוט נוטשים אותן. יותר כלכלי לרכוש רכב חדיש יותר".

הילה: מה שאבי אומר לנו זה שכל השוק גדל בשנים האחרונות. ודווקא בגלל הנטייה של ישראלים לרכוש מכוניות משומשות צעירות יחסית, אז מגרשי הטרייד-אין והאחרים הגדילו את כוחם. התוצאה היא, שהתחרות על הדגמים הצעירים והמבוקשים גדלה גם כן.

דניאל: ומהן המכוניות שהישראלים הכי אוהבים? זה מה שאמר לנו נציג מכירות במגרש של שלמה סיקסט במתחם גלילות.

מוכר: "לא להתפשר אני אומר לך - רק טויוטה ומאזדה".

הילה: דניאל, מה אתה אומר על ניתוח השוק של המוכר מסיקסט? אתה מסכים אתו?

דניאל: אין ספק שבישראל יש קיבעון לגבי החברות מהמזרח הרחוק. יצרנית רכב אחת, יונדאי-קיה הקוריאנית, מחזיקה בנתח שוק עצום של 26% מכלל מסירות הרכב השנה. מתוך עשרת המותגים הנמכרים ביותר מתחילת השנה, שבעה הם יפניים או קוריאניים.

הילה: טוב, כל זה מוביל אותנו לאחת השאלות הגדולות שמלווה כל מי שרוצה לקנות מכונית בישראל, חדשה או משומשת: על איזה דגם ללכת והאם באמת המכוניות שמיוצרות במזרח הרחוק הן הכי טובות והכי אמינות?

חלק שלישי: בעלי אמר לי שמכוניות צרפתיות לא אמינות

הילה: תוך כדי השיחה שקיימנו עם אבי מויאל, משנה למנכ"ל טרייד-מוביל, התברר לנו שהחברה מחזיקה במסמך מרתק, שמעולם לא פורסם עד היום. המסמך הזה מפרט באיזו תדירות הלקוחות שקנו מהם מכונית, משתמשים באחריות שהיא סיפקה להם כדי לתקן כל מיני תקלות. זאת אומרת, מסמך כזה יכול לגלות אם פיז'ו ופיאט באמת פחות אמינות מטויוטה, מאזדה וקיה, או שכיום זו כבר סתם אגדה אורבנית.

דניאל: ביקשנו לעיין במסמך הזה, אבל בטרייד מוביל - כדי לא לריב עם השותפים העסקיים שלהם, היבואנים - סירבו להעביר אותו.

הילה: זה חבל מאוד. השאלה היא, למה בכלל אנחנו צריכים לקושש רמזים לאמינות של מותגים מטרייד-מוביל? למה בישראל לא נעשים סקרי אמינות מסודרים למותגי מכוניות, כמו שיש בארה"ב ובאירופה? ואולי אפשר פשוט להסתמך על סקרים שנעשים בחו"ל?

דניאל: אפשר, אבל לא לגמרי. קחי לדוגמה את סקר האמינות האחרון של מכון המחקר האמריקאי JD Power, ממנו עולה שלקסוס, טויוטה, יונדאי וגם פורשה הם בין המותגים האמינים ביותר בארה"ב, ודווקא מאזדה וסובארו נמצאות מתחת לממוצע. המותג שנוטה ביותר להתקלקל, וזו לא הפתעה, הוא פיאט.

העניין הוא שסקרים מחו"ל יכולים לתת לנו תמונת מצב כללית על מדדי האיכות של יצרנים שונים, אבל קשה להבין מהם בדיוק עד כמה המכוניות שנמכרות בישראל אמינות.

הילה: למה זה ככה?

דניאל: המכוניות שנמכרות כאן שונות מאוד מאלה שאפשר למצוא מעבר לים. באירופה עדיין מעדיפים מנועי דיזל ותיבות הילוכים ידניות, לא כמו הישראלים שרוכשים מנועי בנזין וגיר אוטומטי. בארה"ב יש מנועים גדולים ומפרט אחר גם למכוניות שנראות זהות לאלה שנמכרות בישראל. יש גם מותגים שבכלל לא נמכרים בארה"ב, כמו סקודה, סיאט וגם היצרניות הצרפתיות- רנו, פיז'ו וסיטרואן.

הילה: אגב פיז'ו, דיברתי בשבוע שעבר גם עם דני שביט, מנכ"ל דוד לובינסקי - יבואנית פיז'ו-סיטרואן - שסוחבת מזה שנים תדמית בעייתית בישראל. הוא אומר שהתדמית הזו לא הומצאה סתם, ושעד לפני שש שנים בערך המכוניות של פיז'ו-סיטרואן בישראל באמת סבלו מכל מיני תקלות. אבל כל אלה לטענתו שייכות כיום לעבר, והוא גם הציג בפניי נתונים שגיבו את זה. אז אם הנתונים קיימים, למה הם לא מפרסמים אותם?

דוד לובינסקי: "מה שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו צוברים את המידע ואנחנו רוצים להוציא אותו בסיכום 2017, שיהיה לנו מידע שנתי מלא. אחרי שביצענו סטטיסטיקה מסודרת".

הילה: בקיצור, נחכה ונראה.

דניאל: האמת היא, שיבואני הרכב לא מפרסמים נתוני אמינות וכנראה שגם לא יפרסמו כאלה בעתיד. המותגים שנחשבים אמינים מרוויחים מהמצב הקיים ואלה שלא, מפחדים לפתוח תיבת פנדורה. ב-2009, למשל, יבואנית רנו יצאה בקמפיין תחת הכותרת "רנו החדשה לא רואה מוסך", שהציף דווקא הרבה סיפורים על דגמים ישנים יותר של רנו שראו מוסך, והרבה.

הילה: אז מה המסקנה? חכמת ההמונים בישראל צודקת? כדאי ללכת רק על מכוניות יפאניות וקוריאניות?

דניאל: לא בטוח. יוצא לי הרבה לייעץ לחברים ולחברים של חברים על רכישת מכוניות משומשות, ואני מגלה בכל פעם מחדש שהתפקיד שלי דומה יותר לזה של פסיכולוג, ולא של כתב רכב. יש הרבה חששות לא רציונליים ביחס לאמינות של מכוניות, מה שגורם לנהגים לשלם מחירים גבוהים מאוד על מכוניות שנתפשות כקניות בטוחות, בעיקר יפניות, ולפספס מכוניות שטובות יותר מהמוניטין ומהמחיר שלהן. אז מי שמוכן לקחת סיכון מסוים בכל הנוגע למוניטין האמינות של הרכב, יכול לחסוך הרבה כסף.

הילה: כמה כסף אפשר לחסוך?

דניאל: בואי ניקח שתי מכוניות סופר-מיני מ-2014, שנמכרו במחיר התחלתי כמעט זהה: טויוטה יאריס ורנו קליאו. טויטה יאריס מוצעת בלוחות המשומשות ב-70 אלף שקל ואילו המחיר של רנו קליאו, מכונית אמינה למדיי למיטב ידיעתי, הוא 50 אלף שקל. מדובר בפער של 30%, וזה עוד לפני שהתחלנו להתמקח, מה שיוריד אפילו יותר את המחיר של הרנו. הפער הזה מקורו בתדמית האמינות של טויוטה.

הילה: רבים ממכריי יחתמו על האמינות הזו. רגע, תגיד, איזו מכונית יש לך?

דניאל: אממ...סיטרואן קקטוס.

הילה: הבנתי.

חלק רביעי: מאגר המידע הנעלם והאינטרסים הגדולים

הילה: עכשיו לשאלה שהכי מעניינת אותי: למה לעזאזל אין מאגר מידע מקוון למכוניות משומשות בישראל? ואפשר גם לשאול: למה הוא בעצם כל כך חשוב?

אורי מקלב: "אנחנו לא מדברים על עסקות של 10,000 שקל, אלא על עסקות של עשרות אלפי שקלים. עסקה שהיא משמעותית מאוד לאחר דירה והכי פחות יש בה ביטחון צרכני. ותרבות צרכנית ושקיפות צרכנית".

הילה: זה חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה, שכיו"ר הוועדה לפניות הציבור ב-2011-2009 ניסה לקדם מאגר מידע בסגנון CarFax האמריקאי, שיכלול את כל הפרטים לגבי הרכב שהרוכש הפוטנציאלי צריך. עוד לפניו ניסה גם השר גלעד ארדן לקדם מאגר כזה, כשהיה יו"ר ועדת הכלכלה, בשיתוף עם איגוד המוסכים. מהדיונים האלה כן נולד בסופו של דבר חוק לא רע, אבל מאגר? זה לא.

דניאל: המאגר הוא באמת נקודה חשובה, כי החוק שציינת, שמכונה "חוק גילוי נאות", עשה כמה שינויים חיוביים, אבל הם לא מספיקים. כיום למשל החוק מחייב את כל מי שעוסק במכירת רכב משומש להציג היסטוריית תאונות, בעלים קודמים והקילומטרז' שעברה המכונית. אבל היסטוריית טיפולים? זה כבר לא. למעשה, היכולת לקבל אותה נתונה לשיקול דעתו של הבעלים של האוטו - כלומר היא תתגלה לרוכש רק אחרי שכבר קנה את המכונית. מה שבאמת היה מסייע כאן לצרכנים הוא מאגר מידע מסודר. מאגר כזה ככל הנראה לא יהיה כאן, לפחות לא בזמן הקרוב.

הילה: למה בעצם? הרי הנתונים קיימים - אצל המוסכים, בחברות הביטוח, ובחברות הטרייד אין. איפה נעוצה הבעיה? מי חוסם את היוזמה הזו?

דניאל: לכאורה, הבעיה היא הפרטיות של בעלי המכונית ולכן משרד המשפטים מתנגד למאגר כזה, אבל זו בעיה שקל לפתור. יש כאן סיפור הרבה יותר גדול, שבגללו חברות הביטוח מתנגדות למאגר מידע ובעצם מונעות את השקיפות. כדי להבין את זה, צריך להכיר מונח חדש: "אובדן גמור להלכה".

כולנו יודעים מה זה "טוטאל לוס", אבל מתברר שיש לו שני סוגים. הסוג הראשון הוא כזה בו המכונית באמת הופכת לגרוטאה ויורדת מהכביש. אבל אם הנזק שספגה המכונית הוא 50%-60%, הבעלים שלה מקבל פיצוי מלא מהביטוח. הבעיה היא, שהמכונית חוזרת לכביש ונמכרת ללקוחות תמימים, שלא יודעים על עברה. אפילו משרד התחבורה לא מדווח על הנזק הכבד שנגרם למכונית.

הילה: זאת אומרת, אם יהיה מאגר מסודר - יהיה הרבה יותר קשה לאותם סוחרים להסתיר את עניין הטוטאל לוס מהרוכשים ולחברות הביטוח יהיה הרבה יותר קשה לסחור במכוניות האלה. ומה קורה כשהמכוניות האלה כן מגיעות לשוק?

רונן לוי: "יום אחד הגיעה אלי אשה חרדית חד הורית עם רכב לטיפול. אנחנו מעלים אותו ואנחנו רואים שכל האוטו עקום".

הילה: זה רונן לוי, והוא יו"ר איגוד המוסכים בישראל.

רונן לוי: "מתחילים לבדוק, אני מתחיל לשלוף את הכריות אוויר. קנתה את האוטו באשדוד מאיזה סוחר. עמדה פה ורואה שאני מוציא לה את השאריות של הכריות אוויר שנפתחו, עמדה פה ובכתה. היא קנתה את האוטו במחיר מחירון, יש לה חמישה ילדים, היא מסיעה אותם באוטו שלא רק שהוא לא בטיחותי מבחינת הזוויות היגוי שלו. רצתה לקנות אוטו...בגדול קשת יום. גייסה את כל הכסף שהיה לה כי אי אפשר לגדל ילדים במדינת ישראל בלי אוטו. ועכשיו, מה? אמרתי לה - בית משפט. חושבת על הטרטור והתהליך. לדעתנו יש כוחות חזקים במדינה שמשפיעים על משרד המשפטים, כלכלה ותחבורה".
הילה: "ולחברות הביטוח יש הרבה כוח?".
רונן לוי: "כשאנחנו באים לכל חקיקה, שקשורה אליהם, אנחנו באים עם עורכת דין אחת שלנו ולוביסטית אחת והם באים בדרך כלל עם ארבעה עורכי דין וחמישה לוביסטים".

הילה: גם אורי מקלב הבין די מהר עם מי יש לו עסק כשניסה לקדם את מאגר המידע למכוניות משומשות.

אורי מקלב: "גם כשזה תלוי בחיי אדם, עדיין המערכות לא מוכנות לתת נתונים שיכולים למנוע את המצב הזה. הנתונים נמצאים בחברות הביטוח. הן יודעות אילו רכבים היו אובדן כהלכה ואילו רכבים הם קנו ומכרו הלאה. למה שהנתונים האלה לא ייצאו? איפה זה קיים בדברים אחרים? על כל קנייה של במבה אנחנו היום יודעים לדרוש קנייה שקיפות צרכנית. אנחנו לא יודעים להגן על צרכני הרכב ולמה? כי יש כוחות שוק חזקים קצת שמאיימים?".

ח"כ אורי מקלב. "אנחנו לא יודעים להגן על צרכני הרכב" (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

הילה: חברות הביטוח אגב טוענות שההאשמות נגדן בעניין האובדן גמור להלכה הן עלילת דם. משרד המשפטים בכלל לא זוכר במה מדובר, ולא הציג עמדה בנושא. ומה לגבי מי שנאבקו כדי שהמאגר יקום? הם כבר די מיואשים. זה שוב רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים.

רונן לוי: "תשע שנים אני ישבתי בחקיקות בעניין. והפסדנו כל הזמן לטייקונים של הענף הזה. ולצערי גם אני כבר הרמתי ידיים. זה עדיין מעצבן וחורה לנו. ועדיין מבחינתנו הנזק קיים".

הילה: מה משרד התחבורה אומר בעניין הזה? שבעתיד הוא מתכוון לאפשר ליזמים להציג מידע על כלי רכב. מה זה אומר? ומתי נראה מאגר כזה? לא ברור. הוא גם מזכיר את חוק גילוי נאות, שעל היתרונות והחסרונות שלו דיברנו קודם.

חברות הביטוח, אגב, השיקו בשקט בשקט ממש בזמן האחרון מאגר מידע חדש שמטרתו להציג את כל המידע הביטוחי שקיים לגבי מכוניות משומשות. הבעיה במאגר הזה: הוא משמש רק את הבעלים של המכונית, ולא את הרוכש הפוטנציאלי.

דניאל: ואל תצפו למצוא בו את היסטוריית הטיפולים של המכונית, כלומר, כמה ולמה היא ביקרה במוסך.

הילה: כן, המאגר הזה רחוק מלהיות carfax. הוא גם לא יציג את הדבר הכי חשוב: מקרה של אובדן גמור להלכה, אם קיים כזה. האם המאגר החדש מוגבל בגלל דרישות של רשות ההגבלים העסקיים, כפי שטוענים בחברות הביטוח? מהבירור שאנחנו ערכנו, התשובה היא לא.

הילה: אז נראה לי שעכשיו אנחנו מבינים למה לקנות מכונית זו משימה מסובכת ומלחיצה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. השאלה היא מה אפשר לעשות? בנסיבות שקיימות כיום, איך אפשר להימלט מכל המלכודת האלה שמנינו לאורך הפרק?

דניאל: החדשות הטובות הן שאפשר להתחמק מהמלכודות. לפחות מרובן. ההמלצה החשובה ביותר שלי לקונים, היא לקחת את הזמן. לכל מי שמתייעץ אתי אני אומר - אל תוותרו, ותנסו למצוא מכונית שבאמת מתאימה לצרכים שלהם, גם אם בדרך תבדקו לא מעט מכוניות אחרות. במקום להתייעץ עם כל מיני מומחים בעיניי עצמם, תגלו שאתם הופכים די מהר למומחים בעצמכם.

חשוב מאוד מאוד לבדוק את המכונית במכון בדיקה שאתם בוחרים. המהדרין ייקחו אותה גם למוסך שעליו הם סומכים. חשוב גם לבקש היסטוריית טיפולים, במיוחד אם מדובר במכונית שאתם חוששים לגבי האמינות שלה. אם בטיחות המכונית חשובה לכם, כדאי גם לבדוק את מספר הכוכבים שקיבלה במבחן הריסוק האירופי.

הילה: ואני אוסיף - אם תחושת הבטן שלכם מאותתת לכם שמשהו לגבי המכונית מריח לא טוב, או שמישהו מאכיל אתכם שקרים, פשוט עזבו את זה. עברו הלאה. נכון, מדובר בתהליך מתיש, שגוזל המון זמן ואנרגיות, אבל בסוף איכשהו הוא נגמר. ואתם רוצים שהוא ייגמר בטוב.


הילה: אם הסתבכתם עם רכישת מכונית או עם כל רכישה אחרת, אתם יכולים לכתוב לנו בטוויטרים שלנו או בעמוד הפייסבוק שלנו "כאן באמת". עשו לנו לייק ושלחו לנו הודעה.

כל הפרקים הקודמים של חיות כיס, כמו גם הפרק הזה, זמינים באתר האינטרנט של כאן או באפליקציית הפודקאסטים החביבה עליכם. תודה רבה לעורכים שלנו צליל אברהם ורום אטיק, תודה רבה לטכנאי השידור אסף רפפורט. ותודה לדניאל שמיל שהשתתף בפרק הזה.

דניאל: תודה הילה.

הילה: ותודה רבה לכם שהאזנתם.