קרן נויבך

הכלא של יסמין: האישה שמוחזקת 29 שנה בדממת אלחוט במוסד סגור

היא מוחזקת בכפייה כבר עשרות שנים בבית חולים פסיכיאטרי, על אף שאין לה מחלת נפש. התקשורת עמה מוגבלת לסימנים בסיסיים: אוכל, מקלחת, שירותים. יסמין, חירשת-עיוורת בת 50, בסך הכול רוצה לספר את הסיפור שלה – ולפתוח את שערי הכלא
קרן נויבך
12 בפברואר 2018
11:46

דמיינו לכם שכבר כמעט 30 שנה אתם לא מצליחים לתקשר עם הסביבה הקרובה שלכם. אתם נמצאים במוסד סגור, ואין מי שמדבר אתכם, מבין אתכם. וככה חולפים להם הימים, והכלא שאתם נמצאים בו הולך וסוגר עליכם, ואין מי שיעזור לכם.

זה הסיפור של "יסמין", אישה כבת 50 שמאושפזת כבר 29 שנה במחלקה סגורה מעורב לגברים ונשים, במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. על פי מסמכים ועדויות שהגיעו אלינו, אין לה מחלת נפש. רופאים ועובדים סוציאליים בכירים בבית החולים כבר קבעו שהיא לא צריכה להיות שם. כל "חטאה" מסתכם בהיותה חירשת-עיוורת.

"הגעתי למחלקה וביקשתי לראות אותה", סיפרה עו"ד אדמית רוזנצויט ממשרד המשפטים, בראיון בחודש שעבר לתכנית סדר היום בכאן רשת ב'. "התמונה שראיתי, כשהביאו אותה אליי - אני לא יכולה לשכוח. אני רואה איש צוות גורר אישה, הוא תופס לה את היד והיא נאלצת לרוץ אחריו, אני שואלת אותו מה קרה, ואז הוא אומר לי: 'רצית לראות אותה לא?'".

מאז שחשפנו את הסיפור, ביקרו את יסמין כמה חברי כנסת. הם שוחחו איתה באמצעות מתורגמנית לשפת הסימנים בכף יד – הדרך היחידה שבה מתקשרים עם חירשים-עיוורים. אז התברר כי התקשורת עמה מוגבלת לכמה סימנים בסיסיים בלבד: אוכל, מקלחת, שירותים.

מעבר לזה, אין לה שום יכולת לתקשר עם העולם. שום אפשרות לבטא את מה שהיא חושבת, מרגישה, את מה שהיא רוצה.

עשרות שנים במחלקה סגורה: האזינו לסיפור של יסמין

יסמין כלואה כבר 29 שנה בתוך עצמה, מבלי יכולת להוציא לעולם את מה שעובר עליה. אין אף איש צוות בשער מנשה שמתמחה בשפת סימנים או שהוכשר לעבוד עם חירשים-עיוורים ומסוגל לתווך ליסמין את העולם ולהנגיש לה אותו. בכל שנותיה במקום איש לא עצר לחשוב שזה לא מוסרי ולא אנושי להחזיק אותה כך. איש לא עצר לחשוב: "רגע, אנחנו חייבים למצוא דרך לתקשר איתה".

איך התקבלו החלטות לגבי גורלה של יסמין בכל שנותיה בבית חולים פסיכיאטרי מבלי שהרופאים יכולים לדעת מה עובר עליה? והאם ההחלטות האלו, עצם האשפוז שלה - הן חוקיות בכלל?


"ההבנה היא שצריך להנגיש את העולם המדובר לצרכים שלהם ולמגבלות, ומה שאנחנו יודעים היום בוודאות, זה שליסמין אין שפה", אמרה עו"ד שרון פרימור מארגון בזכות לתכנית סדר יום בחודש שעבר. "30 שנה הכחידו את מה שהיה לה, את השפה שהייתה לה, כי היא התחילה בתור ילדה שכן דיברה, שכן הייתה בבית ספר לחינוך מיוחד, שהיא תלמידה טובה. זאת אומרת שהיו לה חיים, אבל 30 שנה של להיות בבית חולים פסיכיאטרי סגור, שבו אין את העבודה עם המוגבלות השפתית, הכחידו לגמרי את מה שהיה לה".

יסמין בסך הכול רוצה לספר את הסיפור שלה. יסמין רוצה להישמע. שערי הכלא שבו היא נמצאת חייבים להיפתח. ליסמין יש זכות לנגישות לעולם הזה, בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו. הזכות הזו נגזלה ממנה בכל השנים האלו, ועכשיו הגיע זמן התיקון.