פעיל דאעש בצפון סיני
צילום: אי-פי

מהמעוזים האחרונים: כיצד הפך חצי האי סיני למוקד התבססות של דאעש

אחרי התבוסות בעיראק ובסוריה, שלוחת דאעש בסיני הופכת למשמעותית יותר. בשנים האחרונות היא כבר ביצעה כמה פיגועים קטלניים והביאה למותם של מאות. בינתיים צבא מצרים עדיין נתקל בקשיים בהתמודדות עמה, וכן, גם לישראל יש סיבה לדאגה
רועי קייס
17 בפברואר 2018
10:59

בימים האחרונים הכריז צבא מצרים על "סיני 2018", מבצע צבאי נוסף נגד הטרור ברחבי המדינה, וליתר דיוק בחצי האי סיני - שם עדיין פועלת שלוחת ארגון "המדינה האסלאמית". זאת ברקע הפרסום בניו יורק טיימס כי ישראל תקפה מאה פעמים בסיני במשך יותר משנתיים, כדי לסייע לצבא מצרים במלחמה נגד הטרור.

אחרי התבוסות של דאעש בסוריה ובעיראק, נראה ששלוחת הארגון בחצי האי סיני הפכה לאחת המשמעותיות שלו במזרח התיכון. על החשיבות שרואה הארגון בשלוחה בסיני אפשר ללמוד מכך שבתקופה האחרונה יצאו מסיני שני סרטוני תעמולה באורך של 20 דקות כל אחד - אחד נגד חמאס ואחד נגד שלטון א-סיסי, שניהם נחשבים לכופרים בעיני דאעש. לאור הירידה בתפוקת מכונת התעמולה של ארגון הטרור, לא מדובר בדבר מובן מאליו.

דובר צבא מצרים, תאמר א-ריפאעי, מוסר הודעה על המבצע נגד טרור (צילום: אי-אף-פי)

זה כבר כמה שנים שצבא מצרים מנסה להצר את צעדיה של השלוחה, שמוקד הפעילות שלה הוא בצפון סיני. לפי שעה, הוא לא מצליח להשבית לאלתר את פעילות השלוחה, שמכונה כיום בערבית "וילאית סינאא" (מחוז סיני). הצבא המצרי אכן הצליח בשנים האחרונות לצמצם את פעילותה במידה מסוימת ואף לחסל את מנהיגיה שהתחלפו, אך עדיין השלוחה מצליחה לפעול ולהוציא פיגועים שמכוונים בעיקר נגד אנשי כוחות הביטחון המצריים. מאות מהם נהרגו בשנים האחרונות בפיגועים קטלניים שביצע ארגון הטרור בשלל אופנים.

פיגועי טרור, חשוב לומר, הם אינם תופעה חדשה בכלל בארץ הנילוס, אך מהפכת ה-25 בינואר 2011, שהביאה להפלתו של חוסני מובארכ, הייתה שעת כושר עבור גורמי הג'יהאד העולמי, דוגמת אל-קאעידה, לנצל את הכאוס והוואקום שנוצר במדינה כדי להתבסס ולגייס תומכים לשורותיה.

כך נולדה ההתארגנות "אנסאר בית אל-מקדס". מדובר בהתארגנות סלפית קיצונית וחמושה בסיני, שלפני כן יותר כיוונה את פעילותה נגד ישראל. בספטמבר 2012 לדוגמה נהרג רב"ט נתנאל יהלומי בהיתקלות עם חוליית מחבלים של אותה התארגנות בגבול בין ישראל למצרים. הפעולה שלהם בוצעה בתגובה על סרט אמריקני שלעג לנביא מוחמד ובזמנו עורר סערה בעולם הערבי, ובמצרים בפרט. 

ביולי 2013 הודח גם הנשיא מוחמד מורסי בידי שר ההגנה דאז, א-סיסי. מאז חל שינוי והאש כוונה בעיקר למשטר א-סיסי ולזרועות הביטחון שלו. בנובמבר 2014, בעקבות ההצלחות של ארגון ה"מדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק, נשבע ארגון "אנסאר בית אל-מקדס" אמונים למנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדדי, והפך באופן רשמי לסניף של הארגון הרצחני בסיני.

א-סיסי לא חוסך במשאבים במאבק נגד דאעש בסיני, כאשר המטרה היא לחסל את קיום הארגון בחצי האי. בחודש ינואר 2017 חשף נשיא מצרים בריאיון כי 25 אלף חיילים מוצבים בסיני - סדר גודל של 41 גדודים. מדובר בסד"כ שמפר את הסכם השלום בין ישראל למצרים, אך הכנסת הכוחות המצריים לשטח נעשית כמובן בהסכמה ישראלית.

אל מול אותו סד"כ של כוחות הביטחון המצריים, מספרם של אנשי שלוחת דאעש בסיני נאמד בכאלף איש. לאור מאזן הכוחות, נשאלת השאלה כיצד ייתכן שצבא מצרים הגדול לא מצליח בשנים האחרונות, ואחרי לא מעט מבצעים, לחסל את השלוחה אחת ולתמיד? והתשובה לכך כמו תמיד היא מורכבת.

אחת הסיבות לכך שהמצרים עוד לא הביסו את דאעש, כפי שהיו רוצים, היא שהאזור של צפון חצי האי סיני, שם חיים כ-300 אלף בדואים, הוזנח במשך השנים על ידי השלטון במשך שנים והפך לשטח הפקר. ההזנחה הזו גרמה לסלידה של האוכלוסייה המקומית מהשלטון. במקביל, נוצרה שותפות אינטרסים בין פעילי הטרור לבין שבטים בדואיים שהכנסותיהם הן מהברחות של סמים ואמצעי לחימה.

גם הטופוגרפיה של האזור מקשה על פעילותו של הצבא המצרי, ושלוחת דאעש מנצלת אותה היטב כדי להסתתר במערות ובאזורים שלצבא קשה להגיע אליהם. בנוסף לכך, חשוב להבין שצבא מצרים היה צריך לשנות דיסקט אחרי שבמשך עשרות שנים היה מכוון ללחימה נגד צבאות סדירים וקונבנציונליים ולא ארגוני גרילה כמו דאעש בסיני. עקומת הלמידה של הלחימה בטרור היא דבר שלוקח זמן.

פעילים מעזה מגבירים את השנאה כלפי ישראל

אז מה אפשר להגיד על אותה שלוחה בחצי האי סיני, ומה היא מנסה להשיג? מדובר בהתארגנות שמשלבת בין היסוד הבדואי המקומי והיסוד הסלפי-ג'יהאדיסטי. היסוד האחרון צבר תאוצה לפחות בשנתיים האחרונות לעומת היסוד הראשון. בהתאם לכך היעד של אותה שלוחה הוא השגת משילות או הקמת ח'ליפות בחצי האי סיני. האמצעים לעשות זאת נעים בין פגיעה בצבא מצרים וכוחות הביטחון המצריים, שמתבצעת על בסיס יום יומי.

ההיבט השני הוא משילות מול האוכלוסייה, בין השאר באמצעות מאמץ מרוכז לפגוע בסממני המשילות המצריים בעיר אל-עריש, לדוגמה, התנקשויות בפקידים בכירים, הצבת מחסומים בתוך אל-עריש ורדיפה אחר הקופטים. ההיבט השלישי הוא החתירה של השלוחה לצאת מאזור הנוחות שלה בצפון מזרח סיני, קרי המשולש שבין הערים רפיח, א-שייח זוויד ואל-עריש, ולפעול במצרים גופה. רק בימים האחרונים קיבלנו דוגמה לכך, אחרי ששלוחת הארגון בסיני איימה בסרטון חדש לבצע פיגועים ביום הבחירות בכל רחבי מצרים.

בהקשר של אזורים אחרים בסיני, אז במרכז חצי האי הארגון פועל והראייה לכך היא שהמבצע האחרון מתמקד גם בצפון סיני וגם בדרום סיני. לגבי דרום סיני, הארגון מסוגל לפעול שם מעת לעת, אך שם יותר קשה לו, גם כיוון שהוא זוכה לפחות שיתוף פעולה מצד השבטים המקומיים וגם מכיוון שאזור דרום סיני הוא אזור מפותח מאוד מבחינה תיירותית והמצרים משקיעים שם יותר משאבים. עם זאת חשוב להזכיר את ההצלחה הגדולה של הארגון להחדיר פצצה למטוס הרוסי בשדה התעופה של שארם א-שייח' בחודש אוקטובר 2015. פיגוע שכתוצאה ממנו נהרגו 224 נוסעים.

גוף המטוס הרוסי שהותקף על ידי שלוחת דאעש בסיני (צילום: אי-פי)

ההתחזקות של היסוד הסלפי-ג'יהאדיסטי לעומת המקומי נובע ממספר התפתחויות. אחת מהן היא חיסולו של מנהיג השלוחה אבו דעא אל-אנסארי על ידי צבא מצרים בקיץ 2016. מי שהחליף אותו הוא אבו האג'ר א-שאמי, לא בדואי, שאפילו הספיק להתראיין באופן נדיר לשבועון הארגון "א-נבא'" בסוף 2016. ראיון שבו הקדיש חלק נכבד לישראל.

מוטיב שני שמעמיק את היסוד הסלפי-ג'יהאדיסטי הוא הזליגה של פעילים סלפים מעזה שעוברים לחצי האי סיני ומצטרפים לשורות הארגון, בין השאר כי הם חשים שחמאס לא מספיק רדיקלי עבורם. מדובר, על פי ההערכות, בעשרות פעילים שמגיעים כבר עם יכולות שהם צברו בעזה. המוטיב השלישי הוא המצב של ארגון ה"מדינה האסלאמית" בסוריה ובעיראק. ככל שהטבעת מתהדקת סביב הארגון המרכזי במקומות אחרים במזרח התיכון, השלוחה רואה את עצמה כערכית יותר והיא יותר בקשר עם ארגון ה"מדינה האסלאמית" גם ברובד הכלכלי וגם ברוב האידיאולוגי.

מבחינת ארסנל הנשק, לארגון הטרור יש יכולות נ"ט וירי תלול מסלול. אך הפעילים עושים בעיקר שימוש במטעני צד שהם מייצרים בעצמם. בעבר השלוחה הייתה משיגה אמצעי לחימה דרך הברחות שיועדו לחמאס. אך יש הברחות שמגיעות למשל מלוב, ויש גם אמל"ח שמגיעים מתוך מצרים ונתיבים. ההברחות הן חלק מהפרנסה של האוכלוסייה הבדואית, ולכן יש פה שילוב אינטרסים. אך גם כאן יש התנגשויות, המפורסמת שבהן בחודשים האחרונים היא הסכסוך עם שבט טראבין הדומיננטי בצפון סיני. 


עוד נדבך בהקשר של ההברחות הוא שיתוף הפעולה עם חמאס בעיקר בנושא. עם זאת, נראה שבתקופה האחרונה היחסים בין שני הארגונים נמצאים יחסית בהידרדרות לאור הניסיון של הנהגת חמאס ברצועה להתקרב למשטר המצרי ברקע המצוקות הכלכליות בעזה. מאז, כאמור, בשלוחה כבר מגדירים את אנשי חמאס ככופרים.

ומה כל ההתרחשויות הללו מעבר לגבול הדרומי אומרות מבחינתה של ישראל? בשורה התחתונה, האויב המידי של שלוחת דאעש בסיני הוא עדיין המשטר המצרי, וישראל אינה היעד מספר אחת. אך אפשר לומר שהיא ממשיכה לטפס בסולם האויבים של השלוחה. אחת הסיבות לכך היא הצטרפות פעילים סלפים מעזה, שהמאבק נגד ישראל מושרש בהם. בפרסומי התעמולה האחרונים של השלוחה כבר היה ניתן לראות התייחסות לישראל, ולדיווחים על כך שהיא עוזרת למצרים בסיני.

תגיות:
דאעש