חפש
Languages
ריאד עלי

במדינת היהודים אני כמעט פליט, כמעט ישראלי

אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, העם היהודי בישראל, אולי שכחתם אבל חוק יסוד הוא חוק ערכי ולא חוק פוליטי. תחת חוק הלאום אני ומשפחתי נהפוך לאזרחים סוג ב'
ריאד עלי
16 ביולי 2018
17:00

בשנת 48' צבא ההצלה הערבי מיקם את המפקדה שלו בכפר שלי, כפר מע'אר שבגליל. מלחמה הייתה שם. הערבים תקפו את היהודים והיהודים החזירו מלחמה, והמשפחה שלי, עם עוד רבות בכפר, ארזו את המיטלטלין שלהם ונעו צפונה לכיוון לבנון.

הם עצרו לחניית ביניים בכפר הדרוזי בית ג'אן, ותושבי המקום ייעצו להם להמתין עד שאבק המלחמה ידעך. כמה שבועות אחרי, הגיעו מנהיגי העדה הדרוזית להסכמות עם מנהיגי היישוב היהודי ומשפחתי חזרה הביתה. אבא שלי, שהיה אז בן שמונה והגיע עד למרחק הליכה קטן מחיי פליטות נצחיים בלבנון העוינת, הפך עשר שנים מאוחר יותר לחייל בצה"ל. היום, שבעים שנה אחרי, כששואלים אותי איך אני, ריאד עלי מגדיר את עצמי – במדינת היהודים- אני עונה בסרקזם מהול בכעס ומרירות, אני כמעט פליט, כמעט ישראלי.

נוף ילדותי היה רווי בצעירים דרוזים לבושי מדי צה"ל ולא אחת חלפו על פניי ארונות עטופים בדגל כחול לבן. נאמר לי שזה מחיר החלום שלנו, בעדה הדרוזית, להיות ישראלים. האמנתי להם. את העיתונאות, כמקצוע, בחרתי כי חשבתי שזאת הדרך הנכונה והקצרה להיות ישראלי, להרגיש ישראלי, להתנהל כשווה בין שווים, כאזרח סוג א'. 

הרי התקשורת היא מדורת השבט. ביום העצמאות האחרון, בטקס המרכזי בהר הרצל, עלה הבן שלי, לואי עלי, לבמה ושר את התקווה. זאת הייתה הפעם הראשונה שזמר "לא יהודי" שר את התקווה בהר הרצל.
לצדי בהר הרצל ישב הבן הבכור שלי, ראאיד, שוטר במשטרת ישראל.

תחת חוק הלאום הבן שלי יהפוך לשוטר סוג ב' במדינת היהודים. זה מרגיז, מעצבן, מקומם, ועדיין, אולי, איכשהו נסבל. זו תהיה כפיות טובה בלתי נסבלת, בלתי נסלחת ובלתי נשכחת אם הבן שלי, יוחזר אליי הביתה, חלילה, בארון מתים כחלל סוג ב'. ומה ייכתב אז על המצבה שלו - "בחייו ובמותו היה נוכרי בארצו"?

אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, העם היהודי בישראל, אולי שכחתם אבל חוק יסוד הוא חוק ערכי ולא חוק פוליטי. חוק יסוד עושים בהסכמה ולא מתוך מחלוקת. חוק יסוד הוא חלק מחוקה, וחוקה מחברת עבר עם הווה עם עתיד וכמו בשולחן הסדר, צריך שיהיה מקום לכולם מסביב, וכיסא אחד ריק בראשו.

הכיסא הריק הזה, רק שתדעו, הוא החלום שלי שיום יבוא וגם אני אשב אתכם, כבן בית, שווה בין שווים, ישראלי של ממש.