שאלון לשבת עם הילה רוח

מדי שישי נפרסם כאן "שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את הילה רוח

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?

התאהבתי באופן בלתי נשלט ואובססיבי בזיגי סטארדאסט של דיוויד בואי. אני זוכרת קלטת שהיתה בבית אותה אני שומעת שוב ושוב, באזור גיל שמונה. נמשכתי לזה בטירוף ובכל פעם זה היה נשמע לי שונה לחלוטין. הרגיש כמו לגלות עוד סוג של חיים, שהכל שם עובד אחרת. הייתי חוקרת את זה כאילו מתחבא שם סוד גדול, או חידה שאני חייבת לפתור.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?

סאנו ז'אוול של עמיר לב. שיר, חץ, מדויק ברמות מקפיאות. התחושה של זרם התודעה והמחשבה, קידוש העיקר והשלכת התפל הצידה כאילו בעצם הוא לא קיים. וזה נכון - הוא לא. יש בשיר הזה משהו מאד פותח לב, זה שיר שמזכיר את התחושה של להיות בנאדם בעולם.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?

שאלה טובה , וקשה. מצד אחד - תמיד שיר חדש הוא הכי אהוב. מצד שני, זה זז ומשתנה המון. יש איזה אחד חדש שמחזיק בטופ של הלב שלי בחודשים האחרונים. אולי כי הוא מרגש את החברים שלי הטובים. זה שיר שכתבתי ברגע - מילים ולחן, אחרי שהקשבתי בלופ ל-"שאלה ללא מענה" של צ'ארלס אייבס שהיממה אותי לחלוטין. אין לו עדיין שם באמת.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאת מתחרטת על פירסומו?

אין שיר שאני מתחרטת עליו, בכללי אני לא כל כך שוחה באיזורים של חרטה. יש מספיק מקומות להיות בהם. שירים הם אור גם כשהם הכי דארק. יחד עם זאת, תמיד יש מחשבות על: היי, הייתי מחליפה את התפקיד הזה או הייתי משנה את המבנה וזה ממש פייר – ובדיוק בשביל זה יש הופעות, וזה כיף. המצברוח של השירים משתנה וזה אחלה, צריך להקשיב להם. יש שירים שלא מגלים לך ישר מה הם צריכים ורוצים בעיבוד סביבם, וצריך לחכות בסבלנות ולאסוף רמזים.

את זוכרת את הרגע שבו הבנת שתקדישי את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?

זאת שאלה שתמיד מעלה לי אותו סיפור: הייתי בהופעה של חברים בתיכון, ומישהו שהיה איתי בקהל אמר לי באוזן, "אנחנו תמיד נהיה אלה שמקשיבים לזה ולא עושים את זה". הנהנתי, אבל משהו שם ישב לי חזק בלב ואמרתי לעצמי: הי, אולי לא! משהו בזה עיצבן אותי מספיק בשביל ללכת משם, לחזור הביתה ולנסות לשיר את The Great Gig In the Sky (קפיצה למרחקים מעל הפופיק). סיפור אמיתי. אני לא בטוחה ששם נפלה ההחלטה אבל שם נוצר משהו, נפתחה שם דרך. דרך העצבים תמיד הובילה אותי יפה בעולם.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאת צריכה לפרוש ולוותר על החלום?

בטח! אני בנאדם עם מצבי רוח מאד קיצוניים והחלטות קיומיות יכולות לקום וליפול תוך כדי שאני עונה על המייל הזה. (זה למעשה קורה כעת) למדתי לא לקחת את זה ברצינות מדי, לפחות לנסות - חבר שלי יגיד שזה לא נכון :)

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מצילה ולמה?

הייתי משאירה את האלבום עם אוסף הלהיטים של סמית'ס שאחותי, כרמית, קנתה לי ליומולדת 17. זאת היתה מתנה מושלמת ומשנה חיים, והיא ראתה אותי הכי טוב ובכלל היא השפיעה המון על הטעם שלי במוזיקה. וגם על הטעם שלי באנושות.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?

שאלה קשה כי בסרטים שאני הכי אוהבת יש פסקולים יפהפיים. אבל הייתי שמחה לכתוב לסרטים של רומן פולנסקי, דיוויד לינץ', סטנלי קובריק, היצ'קוק, הנקה. ולגור בנטביץ.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?

זה זז בין Would I Lie To You של צ'ארלס ואדי, ל - Dead של פיקסיז, לאוסף להיטים של מדונה אהובתי הנצחית. יש גם את דיקלה - "הוא כותב לי מאמי" - שתמיד מרים.