כמה כסף שווה הקולנוע הישראלי?

השבוע הסתובב ברשת סיפור ויראלי ומעצבן מאוד: 80 מיליון שקל מכספי ציבור הושקעו בסרטים שכמעט אף אחד לא ראה. אלא שזה לא ממש מדויק. כמה כסף המדינה משקיעה בקולנוע ולמה צריך להמשיך לעשות את זה
דנה פרנק
28 בדצמבר 2016
19:54

הטבלה שאתם רואים פה נעשתה קצת ויראלית השבוע.

מה שרואים פה זו רשימת הסרטים שיצאו בישראל ב-2015, מה התקציב שלהם, וכמה אנשים ראו אותם. היא לקוחה מתוך דו"ח של מכון פילת, שאחראי על ניתוח הנתונים של משרד התרבות.

הטבלה נעשתה ויראלית הודות לפוסט של אמציה סמקאי, יו"ר עמותת "בצדק", שפרסם אותה. "80 מיליון הפסד", הוא קבע, "זה ההישג של הקולנוע הישראלי בשנת 2015".

סמקאי השתמש בטבלה כדי להוכיח שהקולנוע הישראלי הוא כישלון, שהביא להפסד של 80 מיליון שקל בשנה. כלי תקשורת חרדיים השתמשו בה כדי לטעון שבתוך כל הביקורת על תקצוב ההתנחלויות (1.41 מיליארד, 28% יותר מתקצוב הגליל) ותקצוב הישיבות החרדיות (984 מיליון) פשוט שכחו שהאמנים והקולנוענים הם אלו מרוקנים את קופת המדינה. אתר חרדים 10 קרא לכתבה "איפה הכסף?". הדוגמה הכי פנטסטית בפוסט, שתפסה את רוב תשומת הלב, היא של הסרט "הגבעה", שמומן לפי סמקאי ב-7,830 שקל לצופה. "מעניין אם הצופים הרגישו שקיבלו חוויה בשווי משכורת חודשית".

אבל הנתונים האלה הם לא בדיוק כמו שהם נראים.

1. הגבעה

לגבי "הגבעה" של יוסי אבירם (הפקה: איילת קיט ואמיר הראל): אין בישראל סרט שקיבל שמונה מיליון שקלים מכספי ציבור, או שסובסד ב-7,000 שקל לצופה. ההסבר פשוט: הסרט של אבירם עלה לאקרנים ב-29 בדצמבר 2015. 1,021 צפו בו - ביומיים. כל מי שצפה לאחר מכן נספר בנתונים של 2016, שטרם פורסמו.

2. התקציב

לפי חוק הקולנוע, קרן יכולה לתמוך בסרט בשיעור של עד 80 אחוז מתקציבו. התמיכה בסרט ממוצע עומדת על 40 אחוזים, לפי דוח של מרכז קהלת למדיניות. מה שמופיע בטבלה הוא תקציב הסרט המלא. זה אומר תמיכה מקרנות, אבל גם כסף מקופרודוקציות, מזכייניות טלוויזיה, מחברות הפצה ומכל מקור מימון אחר. אם היוצר מבזבז על הסרט את הירושה של סבתא - גם זה בפנים.

"הגבעה", למשל, הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, ובמימונו השתתפו סרטי יונייטד קינג, חברת ההפקות הצרפתית "עין הדג", המרכז הצרפתי לקולנוע, וגם קרן רבינוביץ. מתוך שמונה מיליון שקלים, רק שני מיליון מומנו על ידי קרן רבינוביץ.

גם התקציב של "סיפור על אהבה וחושך" מטעה; הוא עומד על 15 מיליון שקל, אבל רק שני מיליון מתוכם הם מקרנות. או קחו למשל את "אני לא מאמין, אני רובוט" של טל גולדברג ושל גל זלניאק - המקור של חלק מהתקציב, אומר גולדברג, הוא פשוט הלוואות, שהוא והשותף שלו לקחו. הטבלה כוללת בסך הכל 105 מיליון שקלים, אבל תמיכת משרד התרבות בקולנוע היא 80 מיליון שקל בשנה. מתוכם, 70 מיליון מוענקים לצורך הפקת סרטים. השאר מופנים לתקצוב פסטיבלי קולנוע וסינמטקים, הקמת ארכיונים ועוד.

3. רוב התקציב אינו מכספי משלם המסים

סעיף 11 לחוק הקולנוע דורש מהאוצר לממן את הקולנוע הישראלי במחצית סכום התמלוגים שהתקבלו מזכייניות הטלוויזיה. כלומר - לא מכספי המסים, ולא בדיוק על חשבון הילדים הרעבים בישראל. אגב, לפי הדו"ח של מרכז קהלת בשנת 2011 קיבלה המדינה 400 מיליון שקל בתמלוגים מהזכייניות. התשלום שעבר לתקציב הקולנוע הישראלי הוא 50 מיליון שקל בלבד.

הקולנוע נפגע בכל העולם, חוץ מבישראל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)הקולנוע נפגע בכל העולם, חוץ מבישראל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

4. הרבה ישראלים הולכים לראות קולנוע ישראלי

מגמה כללית: אנשים מפסיקים ללכת לקולנוע ועוברים לצפייה ביתית, לסטרימינג. קיץ 2014, למשל, היה אחד הגרועים בהיסטוריה של הוליווד. זאת בעיה גלובלית, ויש לה סימפטומים גלובלים, והיא פוגעת בקולנוע בכל העולם.

חוץ מאשר בישראל.

כי בישראל, 2016 שברה שיאי צפיית כרטיסים של 30 שנים. שני מיליון ישראלים צפו בסרטי קולנוע באולמות הקולנוע בישראל בשנה החולפת, וזה לא קרה מאז 1986.

הנה עוד דרך מעניינת לראות את הקשר בין תחיית הקולנוע האיכותי הישראלי, בתחילת שנות ה-2000, לבין האמון שהקהל בישראל נותן בסרטים כשהוא מצביע ברגליים ובא לאולמות: הנה רשימת 100 הסרטים הנצפים בישראל בכל הזמנים.

העשירייה הראשונה תפוסה רובה בידי סרטים שנוצרים בשנות ה-60 וה-70, כשהטלוויזיה הישראלית כבר נולדה אבל בקושי התחילה לזחול. אבל שימו לב לנתון הבא: בכל הרשימה הנ"ל, רק סרט אחד נוצר בשנות ה-90, ולא פחות מתשעה נוצרו בעשור הקודם, בתקופה שבה המלחמה של הצפייה הביתית מול הצפייה באולמות הקולנוע הייתה בשיאה - וממש אחרי שחוק הקולנוע הישראלי עבר, בשנת 1999.

הערה אחרונה על מספר הצופים בקולנוע הישראלי: נסו לחשוב מה הוא הסרט הישראלי שראיתם הכי הרבה פעמים ואיפה ראיתם אותו. אני, למשל, ראיתי את מבצע סבתא של דרור שאול לפחות 50 פעם. אני זוכרת את הסרט מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. מעולם לא צפיתי בו באולם קולנוע, רק בקלטות VHS שעברו בין חברים.

5. מה באמת אפשר לקנות ב-70 מיליון שקל?

אלפי ישראלים - אם לא עשרות אלפים - עובדים בתעשיית הקולנוע הישראלית. חלקם עובדים כפרילנסרים - ביניהם עורכים, כותבים, וצלמים. חלקם עובדים בחברות הפקה והפצה של הקולנוע הישראלי, כדוגמת חברת יונייטד קינג, שמחזיקה גם את סינמה סיטי, כמו עובדי רשת לב, הסינמטקים וכן הלאה. האנשים האלה מפרנסים משפחות ומשלמים מסים.

האם השקעה של המדינה, דרך הקצאת תמלוגים שמגיעים אליה כרווח, היא סכום מוגזם כדי להשאיר תעשייה כזאת בחיים?

80 מיליון שקלים הם הסכום שחבר הכנסת גפני (יהדות התורה), יושב ראש ועדת הכספים, קיבל השנה כדי להצביע בעד התקציב. סך כל הכספים הקואליציוניים היה בדיוק פי שניים.

פחות מ-7,000 שקל לצופה. פחות מ-7,000 שקל לצופה. "הגבעה" (צילום: יח"צ)

העדר תמיכה של חוק הקולנוע היה מונע מאיתנו לצפות ב"אפס ביחסי אנוש" - שנצפה בקולנוע על ידי למעלה מחצי מיליון בני אדם, נמכר להפקה כסדרת טלוויזיה בארצות הברית וגרם לנשים רבות להרגיש שמישהו מספר סוף סוף את חווית השירות הצבאי. הוא גם היה מונע מכמיליון צופים לראות את שני סרטיה של רמה בורשטיין, במאית חרדית שחושפת עולם הרחוק שנות אור מרוב הישראלים. וכן, הוא גם היה מונע מ-40 אלף ישראלים בלבד לראות את הסיפור המר מתוק של "פרינסס שואו", סרט דוקומנטרי שאין לו אופק מסחרי.