חבר שלי התקשר אליי אתמול, ואמר לי: "תסביר לי מה העניין הזה עם התקציב החד-שנתי, דו-שנתי, זה מסקרן אותי". סתם, נראה לכם? את מי זה מעניין?
האמת היא שלא נעים לי להגיד, אבל התקציב הדו-שנתי או החד-שנתי זה כבר מזמן לא סיפור כלכלי. זה רק סיפור פוליטי. בשנים רגילות, התקציב הוא ספר סדרי העדיפויות של הממשלה. זה המסמך הכי-הכי חשוב שלה. וכל פעם שבאים לבנות את התקציב, אז השרים רבים קצת מי יקבל יותר, למה וכמה, ובסוף מחליטים.
והשנה, מרוב שהסיפור הזה נגרר, התקציב עצמו הפך להיות פחות חשוב. כי על התקציב הממשלה הלבישה קופסה תקציבית. כסף חד-פעמי - 100 מיליארד שקל בשביל לעזור למשק.
באיזשהו שלב זה גם לא הספיק, אז באו לקחו קופסה נוספת - 90 מיליארד שקל ושמו מעליה. גם זה לקורונה, גם זה חד-פעמי. ובאיזשהו שלב שרי הממשלה קלטו: אה, הינה קופסאות שבאות. מלא כסף, לא צריך לריב על התקציב, בואו ניקח משם. דרעי כבר קיבל 700 מיליון, וכל האחרים עומדים בתור.
וכך, בעצם התחילו להגדיל ולהגדיל, הכול חד-פעמי, והתקציב עצמו הפך להיות הערת שוליים, שמעניינת איזה עשרה פקידים, גם זה במקרה הטוב.
ועכשיו, עכשיו אנחנו בשיא של זה. טכנית, אם לא מעבירים את זה עד אוגוסט, הכנסת מתפזרת. מה שמדגים לכם שזה לא סיפור כלכלי, זה סיפור פוליטי - ריב בין שני אנשים, נתניהו וגנץ. זה רוצה שזה יהיה חד-שנתי, זה רוצה שזה יהיה דו-שנתי. זה רוצה שהתקציב ישרת אותו, וזה רוצה שהתקציב ישרת אותו.
טובת המדינה, הכלכלה, הקורונה... הייתי אומר משהו אבל אולי עדיף שלא.
