סינוואר והנייה
צילום: חסן ג'די, פלאש 90

הקשר בין הבחירות הפנימיות בחמאס להסלמה בדרום

ארגון הטרור נמצא עמוק בתוך הבחירות הפנימיות - כל אחד מהמחנות בתוך חמאס מנסה עכשיו להביא הישגים, שגם ייראו בציבור. סינוואר עובד קשה כדי לשמר את הכוח של חמאס בעזה בידיו מול הניסיונות להעביר את ההנהגה לחו"ל. על איזו גישה ילכו בארגון - לחץ על הקהילה הבין-לאומית או המשך ההסלמה?
גל ברגר | פרשנות
20 באוגוסט 2020
15:44

תהא זו טעות לנתק בין ההסלמה של הימים האחרונים ברצועת עזה לטיימינג הנוכחי - בחירות פנימיות להנהגת חמאס, שחושב על היום שאחרי מארס 2021. מי יידע לספק את הסחורה ולהביא דיבידנדים וראוי שיוביל את חמאס בארבע השנים הבאות? מי ייקח את חמאס למסע רווי האתגרים של השנים הקרובות עם הסכר שנפרץ בחומת הנורמליזציה הערבית ושירת הברבור של זרם אוסלו ואבו מאזן המזדקן?

כל אחד מהמחנות בתוך חמאס מנסה עכשיו להביא הישגים, שגם ייראו בציבור. מי שיביא את ההישג יוכל להכריע את הקרב הפנימי ולגרוף את כל הקופה. מי למשל יבטיח את רציפות הכסף הקטרי ואת רציפות הפרויקטים הבין-לאומיים בעזה – האם חאלד משעל שיושב בקטר, בזכות קשריו הענפים עם השליטים בדוחא, בטורקיה ועוד גורמים בקהילה הבין-לאומית? או שמא זהו סינוואר באמצעות הסלמה חדשה שאולי תאיץ את קצב הפרויקטים ותספק ערובות לכניסת עוד כסף לרצועה?

סינוואר עובד קשה מאוד כדי לשמר את הכוח של חמאס בעזה בידיו ובידי הזרוע הצבאית. משעל עובד קשה שהבשורות לרצועת עזה יבואו ממנו.

חמאס כבר נמצא עמוק בתוך הבחירות הפנימיות. גם אם בפועל הן עדיין לא החלו וכלל לא בטוח שזה המצב, הסטייט אוף מיינד של בכיריו כולו מוכוון לשם. הפריימריס בחמאס לא נערכים ביום אחד. הם נמשכים חודשים. בחירות בשיטת הפירמידה, שבהן אנשי חמאס מהשלב הנמוך ביותר בסולם בוחרים את נציגיהם בשלב הבא מעליו, וכך זה נמשך במעלה הסולם עד ראש הפירמידה.

הפריימריס בחמאס לא מתקיימים במקום גיאוגרפי אחד או באזור בחירה אחד. ישנם ארבעה אזורי בחירה: רצועת עזה, חוץ לארץ, בתי הכלא בישראל והגדה. לכל אחד מהאזורים האלה "פירמידת פריימריס" משלו, אם כי בגדה זה עובד אחרת ונגיע לכך בהמשך.

פריימריס בעזה

ניקח את רצועת עזה כדוגמה. שם, השלב הנמוך ביותר בסולם – שהוא גם הרחב ביותר מבחינת כמות אנשי חמאס המשתתפים בתהליך הבחירות - "בסיס הפירמידה", בוחר את ההנהגה המקומית מעליו. הליך הבחירה כאמור מתחיל מלטה: מרמת השכונות או מרמת היחידות הבסיסיות ביותר המרכיבות את חמאס, הלוא הן האוסרות (USRA ביחיד). בשלב הראשון הן בוחרות הנהגות מקומיות של חמאס באזורים השונים בתוך הרצועה - הנהגה מקומית של חמאס ברפיח, עוד אחת בחאן יונס, עוד אחת בג'בליה שבצפון הרצועה, עוד אחת בעיר עזה עצמה וכן הלאה.

לאחר שאנשי חמאס הזוטרים בשכונות ובאוסרות סיימו לממש את זכותם הדמוקרטית, ההנהגות המקומיות שנבחרו באזורים השונים בתוך הרצועה בוחרות מתוכן את הנהגת חמאס ברצועת עזה. בעגה המקצועית: הלשכה המדינית של חמאס בעזה. כך זה מטפס - מלמטה למעלה במעלה הסולם, במעלה הפירמידה.

בראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה עומד היום יחיא סינוואר. במקביל ישנה שכבת הנהגה נוספת המכונה "מועצת השורא" והיא שמתווה את הכיוונים האסטרטגיים עבור הלשכה המדינית, כמו למשל סוגיית השתתפות בבחירות ברשות הפלסטינית או לא, כניסה של חמאס לאש"ף ובאילו תנאים, ויתור על השלטון בעזה ועוד. 

 מעל סינוואר בהיררכיה אבל לא בפועל. איסמאעיל הנייה (צילום: אי-פי)

בתהליך הבחירות משתתפים זה לצד זה הן אנשי האגף האזרחי בחמאס, הן פעילי הזרוע הצבאית. כלומר, אימאמים של חמאס, אמירי מסגדים, מטיפים, מהנדסים, מורים ורופאים שנמנים עם חמאס, חברי התאים של חמאס באוניברסיטאות ועוד. לצידם משתתפים פעילי השטח ביחידות הצבאיות של חמאס. לעתים, ישנה חפיפה בתפקידים ואיש חמאס "אזרחי" הוא גם פעיל צבאי בעת ובעונה אחת.

פריימריס באזורים האחרים

באופן דומה, הפריימריס בחמאס מתנהלים גם מחוץ לארץ. אנשי חמאס במדינות השונות, שחמאס פעיל בהן – אזרחיים וצבאיים – בוחרים את ההנהגה המקומית מלמטה למעלה. תחילה בלבנון, בקטר, בטורקיה וגם באזורים אחרים בעולם, ומתוכם נבחרת הנהגת חמאס בחו"ל. 

הנהגת חמאס בחוץ לארץ היא הלשכה המדינית של הארגון בחו"ל. בראשה עומד כיום מאהר סלאח. גם לצד ההנהגה בחו"ל פועלת "מועצת השורא" החשאית, שמתווה את התהליכים האסטרטגיים. במתקני הכליאה בישראל מתקיימים הפריימריס בשורות חמאס באופן קצת שונה ומצמיחים את הנהגת חמאס בכלא.

בגדה אין פריימריס וההנהגה שם היא ממונה – לא ברור מי ממנה ועל פי אילו קריטריונים. הסיבה שחמאס לא מקיים פריימריס בגדה נעוצה בחשש שתהליך בחירות פנימיות עלול לחשוף את אנשיו למעצרים של ישראל והרשות הפלסטינית.

הנהגת העל של חמאס

מתוך ארבע ההנהגות של חמאס בארבעה אזורי הבחירה השונים, נבחרת הנהגת העל של חמאס, זו שחולשת על הארגון כולו, על אזוריו השונים. זוהי הלשכה המדינית הכללית של ארגון חמאס. בראש הלשכה המדינית הכללית של ארגון חמאס ניצב כיום איסמעיל הנייה. הוא בעצם המנהיג הכללי של חמאס. סגנו הוא סאלח עארורי שנע בין טורקיה, לבנון ואיראן.

לפני ארבע שנים נערכו הפריימריס האחרונים בחמאס. תהליך שהחל בשלהי 2016 והסתיים במארס 2017. רק אז, נחשפנו לתוצאות הבחירות שהתנהלו על פני כמה חודשים בחשאי. עד הבחירות ההן, שימש חאלד משעל בתפקיד ראש הלשכה המדינית הכללית של חמאס, ואחרי שישב על כסאו 20 שנה הוחלף אז בידי איסמעיל הנייה. סגנו של משעל, היה מוסא אבו מרזוק, שהוחלף כאמור בבחירות ההן בידי עארורי.

עושים סדר:

מנהיג חמאס – איסמעיל הנייה (בעבר חאלד משעל)

סגן מנהיג חמאס – סאלח עארורי (בעבר מוסא אבו מרזוק)

מנהיג חמאס בעזה – יחיא סינוואר (סגנו: חליל אל-חיה)

מנהיג חמאס בחו"ל – מאהר סלאח

מנהיג חמאס בכלא – מוחמד ערמאן

מנהיג חמאס בגדה – לא ידוע

מנהיג חמאס: איך זה עובד?

בחמאס קיים נוהג שלא ברור אם מעוגן בתקנון הארגון, אבל הוא קובע כי כאשר מנהיג חמאס הכללי הוא במוצאו מהגדה, סגנו יהיה במוצאו מרצועת עזה, או להיפך. כך היה בתקופת משעל שבמוצאו הוא מהכפר סילוואד ליד רמאללה, ולסגנו נבחר מוסא אבו מרזוק, במוצאו מרצועת עזה. גם בבחירות שהסתיימו ב-2017 הקפידו בארגון על הנוהג. מנהיג חמאס הנבחר היה אז איסמעיל הנייה, במקור מרצועת עזה, ולסגנו נבחר סאלח עארורי, במוצאו מהכפר עארורה ליד רמאללה. קרי, שוב יישום של המסורת שאם המנהיג הוא מהגדה, הסגן יהיה מרצועת עזה, גם אם הוא אינו יושב פיזית בגדה או בעזה.

בהיררכיה הנייה מעל סינוואר, אבל בפועל כולם יודעים שהמנהיג האמיתי הוא סינוואר - והוא הפוסק

בחמאס ישנה היררכיה לכאורה ברורה וסדורה למדי. יש את המנהיג הכללי, שאליו כפופים כל מנהיגי האזורים בחמאס כמו גם שאר חברי חמאס האזרחיים והצבאיים כאחד. בפועל, המציאות מורכבת יותר, ומעמדו של המנהיג הכללי תלוי גם בכמה משתנים כמו כריזמה אישית שהוא ניחן בה או לא, וחיבורים שיש לו או אין לו לגורמי כוח פנימיים (הזרוע הצבאית של חמאס) ולגורמי כוח חיצוניים (כמו למשל המדינות המארחות, או המדינות התומכות בחמאס).

ניקח כדוגמה את איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר. הנייה נבחר אמנם כמנהיג חמאס הכללי ב-2017, וסינוואר נבחר אז "רק" כמנהיג חמאס בעזה. שניהם אגב מהרצועה ועד דצמבר האחרון, היה הנייה גם פיזית שם. בהיררכיה, הנייה הוא מעל סינוואר, והאחרון לכאורה כפוף אליו. אבל בפועל, הכול יודעים בעזה שהמנהיג האמיתי הוא סינוואר, ואם סינוואר רוצה משהו והנייה רוצה דבר מה קצת אחרת, סינוואר הוא הפוסק.

הסיבה לכך היא החיבור של סינוואר לזרוע הצבאית של חמאס – משם הוא מגיע ושם שורשיו, מה גם שאחיו, מוחמד סינוואר, הוא אחד ממפקדי החטיבות הבולטים של חמאס ברצועת עזה, שהיו לו יד ורגל בעסקת שליט – אותה עסקה שבה הציב המח"ט מוחמד סינוואר את אחיו יחיא סינוואר בראש רשימת המשוחררים. סינוואר מכיר את ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף משחר נעוריו, שניהם צמחו במחנה הפליטים חאן יונס. והוא עד היום – גם בהיותו המנהיג של חמאס בעזה, לכאורה תפקיד "אזרחי" – מעורב עמוק בזרוע הצבאית.

סינוואר הוא גם הרבה יותר כריזמתי מהנייה, כוחני מאוד והוא נהנה ממעמד של אסיר משוחרר שישב בכלא הישראלי רבע מאה. הנייה לעומתו דמות אנמית, אפורה, נטולת כריזמה שהיה ראש הלשכה של אחמד יאסין, מייסד חמאס, כשעוד היה חי. אז נכון, הוא אמנם "הבוס" על הנייר, אבל הוא לא דמות צבאית ולא עוד הרבה דברים, ולכן בעזה מתייחסים אליו כאל מעין נשיא של כבוד. סינוואר הוא ראש הממשלה עם הסמכויות. סינוואר בוודאי לא מקבל הנחיות מהנייה. אולי ההיפך הוא הנכון. 

גם בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 כשהשייח' יאסין, מייסד חמאס, היה בחיים, וחאלד משעל שימש בתפקיד המנהיג הכללי של חמאס – כולם ידעו מי הבוס האמיתי: יאסין, ולא משעל. לאחר שיאסין חוסל בידי ישראל במארס 2004, חאלד משעל נותר לבד בצמרת. הוא הפך למנהיג הבלתי מעורער. כובד המשקל של הנהגת חמאס עבר אז מעזה לחוץ לארץ, היכן שמשעל התגורר.

בבחירות של 2017 התהפכו שוב היוצרות. משעל החליט לא להתמודד בפריימריס, ואיסמעיל הנייה מעזה נבחר להחליף אותו בתפקיד מנהיג חמאס. כובד המשקל של הנהגת חמאס חזר באחת שוב, מחוץ לארץ לרצועת עזה, כפי שהיה בימי יאסין.

הקרב על הנהגת חמאס

משלהי השנה שעברה, החלו להופיע סימנים ראשונים שמשעל רוצה לעשות קאמבק - לעמוד שוב בראש ארגון חמאס. על כך דווח גם בחדשות הערב בכאן 11. אנשים שפגשו אותו ידעו לספר שהוא החל שוב למשוך בחוטים, להוביל להדחת הנייה מראשות הארגון ולהציב שם את עצמו מחדש. זה גם ניכר בהופעות פומביות שהלכו והתגברו מאז.

מישהו אז הטיב לתאר אז באוזניי את הקאמבק המסתמן של משעל: "זה כמו פוטין שיצא לחופשה למשך כהונה אחת, שם את מדבדב במקומו, ואז חזר". גם בחמאס ברצועת עזה זיהו את מגמת החזרה של משעל. זו הסיבה שבדצמבר האחרון איסמעיל הנייה עזב את הרצועה. הוא שם פעמיו לקטר, שם יושב משעל, לקרב בלימה: למנוע את חזרת משעל לראש הפירמידה. הנייה גם רצה לטוות את הקשרים הנכונים עם מנהיגי קטר וטורקיה ועם ראשי האחים המוסלמים בשתי המדינות, כדי להבטיח את מקומו בפריימריס בחמאס שיצמיחו במארס הקרוב הנהגה חדשה לארבע השנים הקרובות.

מדצמבר ועד היום, תשעה חודשים שלמים, יושב הנייה בקטר. אבל ההיריון הזה מסרב להתרומם - השליטים בדוחא וארדואן רוצים בשובו של משעל

כשמשעל בראש, קטר וטורקיה חשות שיש להן יותר שליטה על חמאס, כל עוד המנהיג של הארגון הזה, יושב פיזית בקרבם. ומשעל הרי יושב בדוחא כבר קרוב לעשור, מאז עזבה הנהגת חמאס את סוריה בטריקת דלת. ההשפעה עליו מצד שלטונות קטר ובני הברית מטורקיה גדלה כשהוא קרוב אל העין וקרוב אל הלב.

משעל גם נתפס על ידן הרבה יותר כאסטרטג מאשר איסמעיל הנייה. יש לו קשרים ענפים עם שחקנים חזקים באזור ובקהילה הבין-לאומית. הוא יכול להוביל בעיני קטר וטורקיה את חמאס לגבהים רמים יותר מאשר איסמעיל הנייה שחי בדלת אמותיו ברצועת עזה, ומוגבל בתנועותיו ל-365 קמ"ר המרכיבים אותה. ואכן, בתקופתו של הנייה כמנהיג פחת מעמדו של חמאס כשחקן אזורי, וכל משאביו של חמאס הופנו לרצועת עזה.

משעל בעיני קטר וטורקיה הוא מדינאי. הנייה לא. עם משעל אפשר לגנוב סוסים. הוא שחקן ברמה בין-לאומית. הנייה אנמי, עזתי, עדיין לא בשל לשחק במגרש של הגדולים.

המצרים לעומתן רוצים שהנייה ימשיך למשול בכיפה וימשיך להוביל את חמאס גם בארבע השנים הבאות. כשהם איפשרו לו לצאת מעזה בדצמבר, הכוונה הייתה שיחזור לרצועה במהרה. הם כעסו עליו שהאריך את נסיעתו, שביקר בכמה מדינות למרות הווטו שהמצרים שמו בתדרוך הנסיעה שקיבל מהם, ובשבוע שעבר הם מנעו את הצטרפות אשתו וילדיו אליו ולא אפשרו להם לצאת מעזה דרך מסוף רפיח.

המצרים מבינים שיש להם שליטה על הנייה רק כשהוא בעזה, כשהוא בחוץ -הוא נתון להשפעות אחרות, והשפעות לא רצויות מבחינת המצרים: קטר וטורקיה – הפטרוניות של האחים המוסלמים, שהם אויב מר של שלטון א-סיסי בקהיר. לכן, מוטב אולי להשאיר את המשפחה שלו בעזה, כבני ערובה. תקווה אחרונה שיחזור.

בראייה המצרית – הם רוצים את מרכז הכובד של הנהגת חמאס יושב ברצועת עזה. הם לא רוצים מצב שבו מרכז הכובד של חמאס חוזר שוב לחוץ לארץ, הרחק מעיניהם הפקוחות וידם הארוכה. את האסטרטגיה שלה מול עזה וחמאס, מצרים מכנה "הגיאוגרפיה של הפוליטיקה": מי שקרוב אליך גיאוגרפית אתה יכול לשלוט בו יותר טוב מדינית, ומצרים כזכור מחזיקה במפתח לשערי רצועת עזה -מסוף רפיח שבגבול המשותף.

המטרה של מצרים היא להחזיק בחמאס, אותו רואה כאויב, קרוב. כל עוד הנהגת חמאס הכללית יושבת בעזה, המצרים מרגישים שיש להם השפעה על הארגון

ברצותה, היא תאפשר למנהיגי חמאס לצאת לחו"ל, וברצותה תשאיר אותם להתייבש ברצועה. ברצותה תאפשר כניסה של גורמים מסוימים לעזה, וברצותה תמנע זאת. ברצותה תאפשר הזרמת סחורות לעזה, וברצותה תוריד את השאלטר. המטרה היא להחזיק את האויב כמה שיותר קרוב אליך, כמה שיותר זקוק לך, וחמאס הוא האויב. להחזיק אותו בכף היד – לשחרר אחיזה כשצריך, ולהדק אותה כשצריך. זה מנוף גדול עבור המצרים.

כל עוד הנהגת חמאס הכללית יושבת בעזה – המצרים מרגישים שיש להם מנוף להשפיע על חמאס, על ההחלטות שלו. יש להם קלפי לחץ נגדו. ברגע שהמנהיג של חמאס יושב בחו"ל, השליטה שלהם מתרופפת באופן טבעי. ראינו זאת בעופרת יצוקה ב-2014 כשהמצרים הביאו יוזמה להפסקת אש כבר בראשית המלחמה, ההנהגה של חמאס בעזה הייתה מוכנה אז לעבוד עם היוזמה הזו בחיוב בשלבים יחסית מוקדמים, אבל ההנהגה הכללית של חמאס שישבה אז בקטר (חאלד משעל) הטילה וטו, והמלחמה נמשכה 50 ימים. היא הסתיימה בסוף על פי מתווה היוזמה המצרית.

אם יזכה חאלד משעל בראשות חמאס – המנוף המצרי על עזה וחמאס ייחלש. זה אומר במילים פשוטות שלמצרים תהיה פחות השפעה על ההחלטות המתקבלות בחמאס. גם על ההחלטות שנוגעות להפסקת אש בעזה בעתות של הסלמה או מלחמה. המנוף הקטרי יגבר. גם המנוף הטורקי. וכן – גם המנוף האיראני. עבור ישראל - אלה בשורות לא טובות אם תתממשנה.

מתיחות בצל הפריימריס

נדמה לי שיהיה זה לא נכון לנתק לחלוטין בין המתיחות בדרום בימים אלה לבין הקרב הפנימי בחמאס על הנהגת הארגון לארבע השנים הקרובות. הפריימריס כבר כאן, אמרנו, לפחות ברוחו. וכל אחד מהמחנות בחמאס: המחנה שרוצה להשאיר את הכוח של חמאס בעזה, והמחנה שרוצה להעביר חלק מהכוח בחזרה לחמאס-חוץ לארץ, מנסה עכשיו לשפר עמדות בפריימריס.

Gal Berger · מה חמאס רוצה ואיך קשור לפריימריס בחמאס

עם המחנה שרוצה בהישארות הכוח של חמאס בעזה אפשר למנות את יחיא סינוואר. הוא בוודאי רוצה בהישארותו של הנייה בראש הפירמידה, כי הוא יודע את מאזן הכוחות ביניהם כשהנייה בעזה. הוא יודע שכשהנייה בראש, הוא השליט בפועל של עזה. למה לו, לסינוואר, לתת יד לכרסום במעמדו שלו?

גם הנייה יודע שהוא לא באמת הבוס כיום, אלא סינוואר. אולי זה הזמן לנקמה במי שעשה לו בית ספר בעזה

עם המחנה בתוך חמאס שרוצה להפקיע מכוחה של עזה ולהעביר קצת מהכוח לחו"ל נמנה חאלד משעל. הוא נתמך כאמור בידי גורמים חזקים: קטר וטורקיה. התפקיד של איראן כאן לא ברור: האיראנים עוד כועסים על משעל מהיום שנטש את בן בריתם מדמשק, אסד. הם היו אולי רוצים לראות בראש חמאס את סאלח עארורי, אך ספק אם זה ריאלי בשלב הזה. במי מהמחנות האיראנים תומכים - לא ברור לפי שעה.

הנייה, כאמור יצא לקטר בדצמבר לקרב בלימה כדי להבטיח את רציפות הנהגתו בארבע השנים הקרובות. אך בתשעת החודשים שחלפו, לא ברור אם הצליחו לפתות אותו לעסקה מסוימת: למשל שהוא יוחלף בידי חאלד משעל בראש, ויישאר סגנו. הרי גם הנייה יודע שהוא לא באמת הבוס כיום, אלא סינוואר. אולי זה הזמן לנקמה במי שעשה לו בית ספר בעזה.

המאבק הוא לא רק סביב השאלה מי יהיה הקודקוד בראש הפירמידה, כלומר מי שיעמוד בראש הלשכה המדינית הכללית של חמאס במארס. אלא גם סביב השאלה מי יאייש אותה ומה יהיה מאזן הכוחות הפנימי בלשכה. האם סינוואר יצליח להכניס ללשכה המדינית יותר אנשים מקרב אנשי שלומו ומקרב הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, או שמא ההנהגה של חמאס מחוץ לארץ תשתלט על הלשכה המדינית.

הפריימריס בחמאס בראשיתו, ואולי – רק אולי – המתיחות של הימים האחרונים בגבול הדרומי מתנהלת בצל המאבק הפנימי בחמאס על הכתר. ולמנצח שיר מזמור.