צילום: אי-פי
מוחמד דחלאן ואבו מאזן

הסכם ישראל-האמירויות מחזק את יריבו המר של אבו מאזן

יורש העצר באבו דאבי שאליו נחשפו הישראלים באחרונה, הוא הפטרון של מוחמד דחלאן שעזב את רמאללה לפני עשור. עתה, לחשבון הארוך שיש לאחרון עם יו"ר הרשות יכול להתווסף חלק משמעותי. פרשנות
גל ברגר, פרשנות
29 באוגוסט 2020
13:45

איחוד האמירויות - תקציר מהיר: איחוד האמירויות היא פדרציה של שבע נסיכויות/אמירויות שהוקמה בשנות ה-70 במפרץ הפרסי. החשובות מבין השבע: אבו דאבי ודובאי. הבירה השלטונית היא אבו דאבי,  והכלכלית - דובאי.

לפי הנוהג, השליט של אבו דאבי הוא גם נשיא הפדרציה כולה, כלומר - נשיא איחוד האמירויות. כלומר, השולט באבו דאבי, שולט בכל הקופה.

שייח זאייד הוא המייסד של הפדרציה (עם עוד אדם שלא נרחיב עליו כעת את הדיבור). הוא נצר לשושלת נהיאן. בשנות ה-60 היה שייח זאייד השליט של אבו דאבי, ומשנות ה-70 שימש במקביל בשני כובעים: גם השליט של אבו דאבי וגם נשיא איחוד האמירויות. הוא מת ב-2004 ובנו בכורו, שייח חליפה, ירש אותו. מאז ועד היום שייח חליפה הוא גם נשיא איחוד האמירויות וגם השליט של אבו דאבי.

  נושל מתאריו וזכויותיו על פי החלטת אבו מאזן. מוחמד דחלאן (צילום: אי-פי)

יורש העצר של אבו דאבי הוא אחיו החורג של שייח חליפה, שייח מוחמד בן זאייד. הוא למעשה גם הסגן של חליפה בתפקיד השליט של איחוד האמירויות. שניהם בנים לאותו האב (שייח זאייד) ואחים חורגים, כל אחד מאימא אחרת (לשייח זאייד היו שבע נשים ו-30 ילדים – 19 מהם בנים).

לפני כמה שנים חדל שייח חליפה מלתפקד, כנראה בשל שבץ. מאז השליט בפועל של האמירויות הוא סגנו ויורש העצר של אבו דאבי: שייח מוחמד בן זאייד (אחיו החורג של חליפה). השולט באבו דאבי מקבל את כל הקופה ושולט במדינת איחוד האמירויות כולה.

אני כתב לענייני פלסטינים, אז מה לי לדחוף את אפי בעניין הזה? ובכן, שייח מוחמד בן זאייד זה, שרוב הציבור הישראלי נחשף כנראה לדמותו בהרחבה רק בעקבות הסכם הנורמליזציה (או הסכם השלום, תלוי את מי שואלים) בין ישראל לאיחוד האמירויות, הוא הפטרון של היריב הכי מר של ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. והיריב הזה הוא מוחמד דחלאן.

דחלאן, לשעבר חבר הנהגת הפת"ח, שכוכבו דרך לאחר אוסלו והיה בן טיפוחיו של יאסר ערפאת, התקדם בצמרת הרשות הפלסטינית ושימש בתפקידים רמי דרג ובראשם מפקד מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה (השב"כ הפלסטיני) ויועץ לביטחון לאומי ברשות.

בהלצה אומרים בשטחים שבלילות הקרים כשאבו מאזן מתעורר מזיע משנתו, קרוב לוודאי שדחלאן בא לבקר אותו בחלום

גם לצד אבו מאזן הוא התייצב בשעתו, כשהאחרון נבחר כמחליפו של ערפאת בראש הרשות הפלסטינית, בבחירות האחרונות לנשיאות שנערכו בשטחים בינואר 2005. בפעם האחרונה שנערכו בחירות לפרלמנט ברשות הפלסטינית בינואר 2006 דחלאן נבחר כחבר פרלמנט מטעם הפת"ח. במקור הוא ממחנה הפליטים חאן יונס – משם באים גם מוחמד דיף ויחיא סינוואר. ראש הזרוע הצבאית של חמאס ומנהיג חמאס בעזה, בהתאמה.

דחלאן מוכר היטב בישראל, בארה"ב ובחוגים שונים במערב בשל תפקידים רמי דרג שמילא לאורך השנים, ובתקופות מסוימות אף היה התקווה של המערב. הוא גם השתתף בלא מעט מסבבי המשא ומתן בין ישראל לרשות מאז אוסלו. חלק ממניותיו צנחו לאחר שבקיץ 2007 עזה נפלה בידי חמאס, בשעה שרבים – בישראל, בארה"ב, במערב, ברשות הפלסטינית – ציפו שהוא ישמור עליה באמצעות בסיס הכוח שלו ברצועה.

לפני כמה שנים האשמות שנשמעו מצד דחלאן ומקורביו, כאילו המדיניות הרופסת של אבו מאזן היא שהביאה לאובדן עזה לידי חמאס ולפיכך אין להטיל את האשמה על דחלאן, היו החתול השחור הראשון שעבר בין השניים.

לאחר מכן, מישהו מהנשמות הטובות ברמאללה טרח להביא לאבו מאזן הקלטה שבה נשמע דחלאן מלכלך על שני בניו של אבו מאזן: יאסר וטארק. מבחינת אבו מאזן זה היה קו אדום. בקיץ 2011 דחלאן הבין שמחפשים את ראשו. הוא קיבל מידע מקדים וברגע האחרון הוטס בג'יפ של מקורבו סופיאן אבו זאיידה, אל גשר אלנבי, יצא את שטחי הרשות הפלסטינית דרך ירדן, ומאז לא שב. אבו מאזן ואנשיו הדביקו לו מעורבות בפרשיות שחיתות שונות ומגוונות (גם בישראל איש לא מדבר על צדיק נקי כפיים).

על פי החלטת אבו מאזן, הוא נושל מתאריו וסמכויותיו, והודח מכל תפקידיו. אנשי שלומו, שנותרו בשטחים, סבלו וסובלים עד היום מרדיפות. זה משתנה בין תקופה לתקופה. דחלאן יודע שאם יחזור היום לרמאללה, הוא ייעצר. במקרה הטוב.

בימים הטרופים ההם, שבהם פשטו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים על ביתו ברמאללה, והוא כבר עשה דרכו הרחק הרחק משם, הוא קיבל טלפון ידידותי מאבו דאבי. אנשים שטיפח עמם קשרים מהתקופה שנשא בתפקידים רמי מעלה ברמאללה. הם הזמינו אותו לשם, הציעו לארח אותו, הבטיחו לו שלא יחסר לו דבר. לשם שם פעמיו.

איך הפכה אבו דאבי לפטרונית של דחלאן?

נחזור לרגע למוחמד בן זאייד, יורש העצר של אבו דאבי והשליט בפועל של איחוד האמירויות כולה. MBZ – כך הוא מכונה במערב, על פי קיצור אותיות שמו באנגלית. לא לבלבל עם MBS, הקיצור המערבי ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ובטח לא עם MBS אחר, מאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי בישראל (מל"ל). מוחמד בן זאייד, יסגור בשנה הבאה 60 אביבים. בשכונה שלנו הוא פחות מוכר כ-MBZ אלא יותר כ-אבו חאלד, לפי שמו של בנו הבכור. הבן חאלד, אגב, הוצב בשנים האחרונות בראש מנגנון "ביטחון המדינה": המוחבראת של האמירויות, השב"כ שלהם, שאחראי לסכל איומים מבית ויריבים פוליטיים. תפקיד עם הרבה מאוד כוח והשפעה, כנראה במסגרת הכשרתו כיורש לעתיד לבוא.

למוחמד בן זאייד חמישה אחים מאותה האם, ביחד הם שישה. כולם בניו של שייח זאייד, וכולם נפרסו בעמדות המפתח והכוח השונות במדינה. אח אחד (עבדאללה) הוא שר החוץ של האמירויות, אח אחר (מנסור) הוא סגן ראש ממשלת האמירויות וגם הבעלים של מועדון הכדורגל האנגלי מנצ'סטר סיטי ואח שלישי (חמדאן) הוא סוג של מושל אזורי.

שני האחים האחרים מבין החמישה הם הבולטים יותר: שייח טחנון, בן 49, הוא היועץ לביטחון לאומי. תפקיד רב עוצמה באמירויות המאגד תחתיו את השליטה בכל שירותי הביטחון והביון. אדם המוכר היטב בקהיליית הביטחון והמודיעין בישראל, והוא גם מכיר אישית לא מעט פיגורות ביטחוניות מכאן.

אח נוסף, שייח הזאע, בן 55, הוא היום הסגן של מוחמד בן זאייד לענייני ניהול אמירות אבו דאבי – בירת השלטון של האמירויות. דרכו עוברות כל ההשקעות הגדולות. שייח הזאע צמח במנגנון "ביטחון המדינה" (המוחבראת, השב"כ האמראתי) וטיפס במעלה הסולם עד שהיה לראש המנגנון החזק והאימתני הזה למשך תקופה של עשור וחצי (2006-1992). אחר כך היה היועץ לביטחון לאומי, עד שהוחלף בידי אחיו הצעיר טחנון.

בשנים ההן – שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 – היה מוחמד דחלאן גם הוא מבכירי מערכת הביטחון הפלסטינית ושימש ראש מנגנון הביטחון המסכל (השב"כ הפלסטיני) בעזה, ולאחר מכן היועץ לביטחון לאומי ברשות. שם נוצר החיבור הראשוני בין דחלאן לשייח הזאע ועם השנים התפתחו קשרי ידידות עמוקים. שייח הזאע הוא שיחבר לאחר מכן בין דחלאן לבין אחיו מוחמד בן זאייד. ומאותה נקודה – ידידות מופלאה גם בין השניים האלה.

במיטה עם אבו מאזן

בהלצה אומרים בשטחים שבלילות הקרים כשאבו מאזן מתעורר מזיע משנתו, קרוב לוודאי שדחלאן בא לבקר אותו בחלום. אם יש משהו או מישהו שמצית לאבו מאזן את הדמיון ואת כל החיישנים ונורות האזהרה - זה השם: מוחמד דחלאן. סוג של פרנויה, יש אומרים. מאבו דאבי הרחוקה עדיין מצליח להוציא את הראיס משלוותו, להטריף אותו, גם בלי לעשות יותר מדי.

בלשכות השונות ברמאללה הס מלהזכיר את שמו. רק עם יחידי סגולה אפשר להשחיל אמירה על אבו פאדי (דחלאן). כל מי שמדבר עליו יותר מדי, בוודאי אם בשבחו, הופך חשוד מיידי. דחלאן הצליח בעשור האחרון לטוות רשת של קשרים עם שחקני מפתח באזור. מחוץ לזירה הפלסטינית. בראש ובראשונה, עם מוחמד בן זאייד, הפטרון מאבו דאבי. שם, באבו דאבי, דחלאן חי עד היום, וכפי שהובטח לו בצאתו מרמאללה: שום דבר לא חסר לו שם. אפילו מטוס פרטי שלוקח אותו ממקום למקום. הוא ניצב כיום במעגל הקרוב ביותר לשליט בפועל. די בכך כדי שבכירי הרשות הפלסטינית יטפלו עליו אשמה בימים אלה, כאילו הוא שבישל את ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות. הוא ולא אחר.

ולמה עשה זאת לכאורה? רק כדי לתקוע אצבע בעין של אבו מאזן, להביך ולחשק אותו. להחליש את מעמדה של הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן. האם הוא אכן משך בחוטים, ומה בדיוק היה חלקו, אם בכלל - אין לדעת. אבל לבטח היה בסוד העניינים.

מה שמטריד בעיקר את אבו מאזן הוא הסברה שדחלאן קנה לעצמו נקודות זכות בבית הלבן 

מה שמטריד את אבו מאזן בעיקר זה שיריבו באבו דאבי (דחלאן) לא רק שהצליח למצב עצמו היטב בסבך המזרח-תיכוני. לא רק הקשרים שרקם דחלאן עם מוחמד בן זאייד, עם הנשיא סיסי במצרים, עם יורש העצר בסעודיה מוחמד בן סלמאן (MBS), סיף אל-אסלאם בלוב (בנו של קדאפי) ועוד רבים אחרים. כעת – אם אכן מילא תפקיד מאחורי הקלעים בגיבוש ההסכם בין ישראל לאמירויות – קנה לעצמו כמה נקודות גם אצל ממשל טראמפ. אבו מאזן מבודד לו ברמאללה, דחלאן מהגלות הרחוקה חובק עולם.

גם אם זו רק פרנויה בראש של הראיס, איש בסביבתו של דחלאן לא טורח להפריכה. שהראיס יזיע, למה לא? זו הרי מטרה כשלעצמה. דחלאן לא יחזור מחר לשטחים. גם לא מחרתיים. כל עוד אבו מאזן מושל בכיפה, נגזר עליו לחיות בגלות. אולי "ביום שאחרי" יחבור אליו, לדחלאן, אחד המחנות היריבים בפת"ח - אם יבין שדחלאן מספיק חזק, וכדאי לכרות עמו ברית חדשה. רק אם אותו מחנה יבין שדחלאן הוא ה"גיים צ'יינג'ר", שיכול להביא להנהגה הפלסטינית העתידית דיבידנדים שלא יסולאו בפז. כמו למשל תמיכה אזורית משחקני מפתח שונים, ותמיכה של הפת"ח בעזה. שני דברים שחסרים כל כך להנהגה הנוכחית ברמאללה.

דחלאן, אבו פאדי, היום סבא לנכדה, מעולם לא הפסיק לעבוד על הקאמבק שהוא רוצה לעשות - לשם הוא מכוון את כל מהלכיו. אבו מאזן עדיין כאן, דחלאן עדיין שם. רק שעכשיו, עשור לאחר שגורש מרמאללה, הוא הרבה יותר חזק.