-
צילום: יולה מונקוב פלאש 90

מדימום בלתי פוסק לניצחון: 20 שנים לאינתיפאדה השנייה

עם יותר מ-1,000 הרוגים ועשרת אלפים פיגועים - הזוועות שהתחוללו בחמש שנות האינתיפאדה השנייה הפכו לפרק בהיסטוריה של ישראל. איך הגענו בסוף לשקט, ומה עלול לעורר אינתיפאדה נוספת? | מלחמה אחת לשני עמים
רועי שרון, פרשנות
11 בספטמבר 2020
09:59

מי שהיה פה לפני 20 שנים לא ישכח את הפחד, את הדם שנשפך ברחוב ואת המראות המחרידים. אוטובוסים מפוייחים, זעקות שבר וגופות מסודרות על המדרכה בשקיות שחורות. בקניון, במסעדה, במדרחוב ובתחבורה ציבורית. המלחמה הזאת לא התחוללה בגבולות מרוחקים, אלא במרכזי הערים, בחצר הקדמית של אזרחי ישראל.

חמש שנים זה נמשך, יותר מ-1,000 הרוגים גבתה האינתיפאדה השנייה. הלינץ' ברמאללה, קפה הלל, הדולפינריום בתל אביב, מסעדת סבארו, ציר המתפללים, שלהבת פס, משפחת שבו, קיבוץ מצר, צומת מגידו - זוהי רשימה חלקית מאוד. כעשרת אלפים פיגועים היו לאורך התקופה, בחודש מארס 2002 נרצחו פה 131 ישראלים, "מארס השחור" קראו לו, פיגוע רדף פיגוע.

בכלי התקשורת לא הספיקו לעסוק בסיפורים האישיים של הקורבנות. ביום שאחרי כבר היה פיגוע חדש, דם חם, וצה״ל ושב״כ לא סיפקו את הביטחון

גם שנה וחצי לתוך האינתיפאדה, המשיכה הנהגת המדינה לתת צ’אנס למאמצים המדיניים ולשיחות עם ערפאת, ״איפוק זה כוח״ קראו בדרג המדיני. בכלי התקשורת לא הספיקו לעסוק בסיפורים האישיים של הקורבנות. ביום שאחרי כבר היה פיגוע חדש, דם חם, וצה״ל ושב״כ לא סיפקו את הביטחון. אפילו מידע קונקרטי שהתקבל על מחבל שיוצא לדרך, לא אפשר לכוחות הביטחון לבצע מעצר לפני שיגיע לשטח בשליטה ישראלית.

הכניסה לתוך שטחי A הייתה אסורה, והערים הפלסטיניות הפכו לערי מקלט למבוקשים, עד לרגע שבו ראש הממשלה אריאל שרון השתכנע שהגיע הזמן להפר את הסכמי אוסלו ולחזור לפעול בתוך שטחים אלו. את הרגע הזה זוכר כל ישראלי שהיה פה. הפיגוע במלון פארק בערב ליל הסדר, שבו נרצחו 30 הקורבנות, היה הרגע שבו ישראל עברה מדימום בלתי פוסק לניצחון.

20 שנה אחרי, ישראל מסכמת את אחת התקופות הביטחוניות הכי שקטות שלה. המאבטחים בכניסה לקניונים בודקים היום חום - ולא חגורות נפץ

זה לא היה ניצחון קל ולא מהיר. 29 חיילים נפלו במבצע "חומת מגן", צה"ל נלחם מבית לבית, מסמטה לסמטה. תעשיית הטרור שהתגלתה בשטחי A כללה מעבדות חבלה, אלפי כלי נשק, חגורות נפץ מוכנות להפעלה ומאגרים עצומים של תחמושת. הפיגועים לא נפסקו מיד, אבל הטרור החל לדעוך.

20 שנה אחרי, ישראל מסכמת את אחת התקופות הביטחוניות הכי שקטות שלה. הנסיעה בכבישי יהודה ושומרון כבר לא נחשבת לרולטה רוסית, עלייה לאוטובוס בירושלים כבר מזמן לא נגמרת ב-16 הרוגים, בילוי במסעדה בנתניה, תל אביב, חדרה, באר שבע, בנימינה או בית שאן כבר לא מלווה בחשש שיסתיים בשורת הלוויות. המאבטחים בכניסה לקניונים - כפי שאיבחן יפה מי שהיה מפקד אזור חברון בשב"כ - בודקים היום חום, לא חגורות נפץ.

הזוועה שהתחוללה פה בחמש שנות האינתיפאדה השנייה הפכה לפרק בהסטוריה שלנו. צה"ל ושב"כ פועלים מדי לילה בערים הפלסטיניות, עוצרים מבוקשים, מסכלים טרור. אינתיפאדה חדשה, אם תבוא, תיראה אחרת. כשההסטוריה חוזרת היא מגיעה בגרסה מעודכנת. בסדרת הכתבות שערכנו, גל ברגר ואני, ניסינו קודם כל להזכיר לכולנו את הקטסטרופה שליוותה אותנו במשך חמש שנים. שהשקט (היחסי, כמובן) לא הגיע יש מאין, אלא מלחימה ארוכה ועקבית ותפיסה ביטחונית סדורה. ניסינו גם לבחון את השאלה מה יוביל את הפלסטינים לאינתיפאדה שלישית ואיך היא תיראה. 

כל פרקי הסדרה "מלחמת אחת לשני עמים" ישודרו בשבוע הבא ב"חדשות הערב" בכאן 11