מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

דוח הביניים על משבר הקורונה: על מי דילג מבקר המדינה?

במקום שקיפות, שבה נופפו קודמיו של מתניהו אנגלמן, אנחנו מקבלים עכשיו עמימות, הסתרה וחושך. הכול - רק לא חשיפה והרמת מסך אמיתית
מרדכי גילת
26 באוקטובר 2020
16:13

מה אדם סביר היה רשאי לחפש בדוח הביניים המיוחד של מבקר המדינה על המלחמה בקורונה? מה אמור לעניין אותו במיוחד במדינה מוכת הנגיף הקטלני שבה ראש הממשלה הוא זה שקיבל לבדו את כל ההחלטות הדרמטיות?

לפני הכול דבר אחד - דוח חד וברור, בלי הנחות ובלי מריחות, המתאר את התנהלות ראש הממשלה במשבר הבריאותי והכלכלי הגדול במדינה. דוח שמתאר את אופן קבלת ההחלטות הגורליות של נתניהו, את אופן ניווט הספינה בים הסוער של המגפה, את הישיבות הסודיות, את הפרוטוקולים החסויים, שמהם ניתן ללמוד איך נחרץ גורלם של אלפי אזרחים במדינה, מסמך שאמור להזכיר לנו את דוח הביניים של המבקר במלחמת לבנון השנייה. זה מתבקש, זה התבקש וזה אמור היה לקרות. סיפור של יושרה מקצועית ושכל ישר פשוט.

למרות זאת, תאמינו או לא: אין דוח כזה. הוא לא נולד עדיין. לראש הממשלה, שהצלחות זוקף תמיד לעצמו וכישלונות מגלגל לפתחם של אחרים, לא מצא לנכון מבקר המדינה להקדיש פרק, חצי פרק, עמוד אחד, אפילו לא פסקה בודדת. כלום, ממש כלום.

לישראל יש מבקר שעקר לעצמו את השיניים, וממשיך לסרב לפרסם בדוחות הביקורת את שמות האנשים שכשלו

כאילו ראש הממשלה אינו קשור לכאורה לשערוריות שנחשפנו להן בנושא הקורונה; כאילו אינו אחראי למחדלי הבדיקות, למחסור במטושים ובמכונות ההנשמה; כאילו אין לו קשר לפגיעה הכלכלית הקשה באין סוף בעלי עסקים קטנים; כאילו לא הוא נכנע ללחצים הפוליטיים של ראשי מפלגות חרדיות – לחצים שסיכנו ומסכנים חיי אדם בערים האדומות ומחוצה להן. והעיקר: כאילו ההחלטות בעניין הסגר הראשון והשני לא היו נגועות בחלקן בשיקולים זרים. כאילו ראש הממשלה לא התנהג כמי שמבקש לסכל את ההפגנות ליד ביתו גם במחיר של פגיעה כלכלית באזרחים.

את הדוח החלקי שכן פורסם - מסמך יבש שאין בו הרבה בשר ועצמות - אמור היה מבקר המדינה להתחיל להכין כבר בחודש מארס. רק שהוא לא הבין בעצמו שעליו להידרש לנושא בזמן אמת. הוא עשה זאת רק בסוף מאי, בעקבות מכתבי תזכורת של התנועה לטוהר המידות. יו"ר התנועה, עו"ד אביה אלף, פשוט העירה אותו משנתו.

מאז עמדו לרשותו, כאמור, יותר מחמישה חודשים שבהם יכול היה להכין דוח ביניים, גם על התנהלות שר הבריאות וגם על זו של ראש המל"ל – שני אנשי אמונו של נתניהו. רק שגם עליהם פסח המבקר תוך הבטחה כתובה שהדוח על השלושה יתפרסם בקיץ הבא - כלומר, רק אחרי הבחירות. יש לו זמן.

אני מציע לא להיות אופטימי גם לגבי התאריך הזה. הסיבה: למדינת ישראל אין כבר שנה מבקר מדינה אמיתי. אין לה מבקר חסר פניות, נחוש, שיודע לנשוך כשצריך. להיפך, יש לה מבקר שעקר לעצמו את השיניים והציפורניים וממשיך לסרב לפרסם בדוחות הביקורת שלו את שמות האנשים שכשלו.
במילים אחרות, במקום שקיפות, שבה נופפו קודמיו, אנחנו מקבלים עכשיו עמימות, הסתרה, חושך. הכול, רק לא חשיפה והרמת מסך אמיתית.