דונלד טראמפ, גבעת הקפיטול
צילום: רויטרס

הרפובליקנים הקיאו את טראמפ מתוכם, אבל הטראמפיזם לא ייעלם

דונלד טראמפ העז לצאת לראשונה נגד הבייס שלו, ולגנות את הפריצה של תומכיו לקונגרס, רק כשהבין שהוא עלול להיות מודח וראה שבכירי המפלגה הרפובליקנית יוצאים נגדו • אבל גם אם הפופוליזם שעליו רכב ארבע שנים יעזוב את הבית הלבן - הוא לא ייעלם מאמריקה
מואב ורדי
08 בינואר 2021
14:29

הלילה (שישי) קרה משהו שלא קרה בארבע השנים האחרונות: דונלד טראמפ יצא נגד בסיס תומכיו – נגד "הבייס". טראמפ דיבר על נאמניו שפרצו שלשום בלילה לבניין הקפיטול בוושינגטון במטרה לעצור את הליך אישור תוצאות הבחירות, וקרא להם "פורעי חוק שפעלו נגד המדינה וישלמו על כך מחיר". זו הייתה הפעם הראשונה בארבע שנות נשיאותו שטראמפ העז לדבר כך אל הגרעין הקשה של תומכיו. 

הנאום הזה, שצולם בבית הלבן והועלה ע"י טראמפ לחשבון טוויטר שלו הלילה, הכיל את רוב המרכיבים של נאום קבלת הפסד, כולל האמירה של טראמפ כי יעשה הכול כדי להעביר את השלטון באופן מסודר ב-20 לינואר.

אם היה נושא טראמפ את הנאום הזה ביום רביעי בעצרת המחאה ההמונית מחוץ לבית הלבן, תומכיו לא היו הולכים משם להסתער על הקונגרס ולפרוץ להיכל הדמוקרטיה האמריקנית. אם היה נושא את הנאום הזה שבוע קודם לכן, כלל לא הייתה מתרחשת עצרת המחאה הזו שבה חזר טראמפ שוב על המסר כי הנשיאות נגנבה ממנו בהליך לא כשר וכי צריך לעצור את אישור תוצאות הבחירות.

כך אפשר להמשיך וללכת אחורה עוד יום ועוד שבוע, ולהגיע לכך שאם היה נושא טראמפ את הנאום הזה שבוע לאחר הבחירות, אמריקה לא הייתה נכנסת לסחרור במהלכו נשיא מכהן קורא שלא לכבד את פסק דינו של הבוחר - מבלי להביא עדויות לזיוף הבחירות.

מה הביא את טראמפ לצאת נגד תומכיו, שערב קודם עודד להסתער על הקונגרס?

אבל טראמפ לא יכול היה אחרת. מבנה האישיות שלו לא מסוגל להכיל את הקונספט של הפסד. זה אדם שרואה את העולם באופן בינארי – או שאתה תמיד מנצח, או שאתה לא שווה כלום. אם אתה מפסיד זה אומר שאתה לוזר. לוזר באישיות. לכן כשמבנה אישיות כזה פוגש הפסד בבחירות, המסקנה היחידה האפשרית שלו היא שהתוצאות זויפו כי לא יכול להיות שהוא הפסיד. זה אדם שמסוגל לחיות בהכחשת מציאות לאורך זמן רב, כי זה המנגנון שפותר את הדיסוננס בין עובדת הפסדו לבין הדימוי העצמי שלו, ולכן גם בעתיד לא סביר שטראמפ יכיר אי פעם בעובדה שהוא כשל בבחירות האלה.

אז מה קרה הלילה שהביא אותו לצאת נגד אותם תומכים שלו, שערב קודם הוא עודד להסתער על הקונגרס? טראמפ כנראה הבין שאם לא יעשה כן, הוא צפוי לא רק להדחה מהירה וכואבת מהבית הלבן עוד לפני השבעת ביידן, אלא שהוא אף חשוף להעמדה לדין בשל דברי ההסתה שלו שגרמו להמון לפרוץ באלימות לקונגרס.

מה שהביא למצב הזה שאילץ את טראמפ לשנות כיוון, הוא המסה ההולכת וגדלה של בכירי המפלגה הרפובליקנית שלראשונה יצאו נגדו בקול ברור ובפומבי – ואמרו לו "עד כאן", בנוסף לעוד ועוד בכירים בממשלו שמתפטרים עכשיו בתגובה לאירועי ליל רביעי.

המפלגה הרפובליקנית מוציאה עכשיו גט לטראמפ ומקיאה אותו מתוכה. ברגע האחרון, שנייה לפני שטראמפ עוזב את הבית הלבן, נזכרו מיץ' מקונל, לינדזי גרהאם ויתר חבריהם הרפובליקנים בסנאט שבעצם טראמפ הוא לא אחד מהם. רק עכשיו, כשהם כבר איבדו מכוחם והודחו מהשלטון – לא רק מהנשיאות, אלא גם איבדו את האחיזה בסנאט – הם לפתע מגלים שהטראמפיזם וערכי המפלגה הרפובליקנית לא ממש הולכים ביחד.

האמת היא שהטראמפיזם וטראמפ עצמו לא היו אף פעם חלק אינטגרלי מהמפלגה הרפובליקנית. אלה היו נישואי נוחות. מפגש של אינטרסים. טראמפ הביא לרפובליקנים את השלטון בזכות הטראמפיזם הפופוליסטי, ולכן הם תמכו בו גם כאשר התנהלותו ומעשיו עמדו בסתירה לערכים בהם הם מאמינים ולהשקפת עולמם. טראמפ מצדו השתמש במפלגה הרפובליקנית כפלטפורמה, ככלי רכב עליו יוכל להגיע לבית הלבן.

החיבור בין הפופוליזם למפלגה הרפובליקנית הוא ממש לא טבעי

טראמפ הוא מנהיג פופוליסטי. הפופוליזם טוען שהחברה נחלקת לשתי קבוצות מנוגדות באופן קטגורי: מצד אחד "העם" הטוב, ההגון, שהוא הרוב, מול "האליטה" – קבוצה מושחתת שהיא המיעוט. זה לא מאבק בין עמדות שונות בנושא  מדיניות או אינטרסים, זה מאבק שמציג עצמו כמאבק מוסרי בין טובים לרעים. והוא טוטאלי. בהשלכה אלינו – אם אתה בעד ביבי אתה העם הטוב והמדוכא – גם אם אתה פרופסור או אדם עשיר, אם אתה נגד נתניהו – אתה האליטה הרעה ששולטת שלא בצדק על הרוב – גם אם אתה אדם קשה יום המנותק מכל גישה למוקדי הכוח.

הבעיה היא שהפופוליזם יוצא נגד המוסדות של הדמוקרטיה הליברלית כי בעצם הוא רואה בהם כמי שמפריעים לו לממש את שאיפות "העם" המדומיין הזה. זה בערך מה שעומד בבסיס האמונה של טראמפ ותומכיו שהסתערו על הקפיטול לפני יומיים. הרי טראמפ הכריז לפני ארבע שנים שהוא בא לא כדי לקדם מדיניות מסוימת על פני מדיניות אחרת, אלא כדי "לייבש את הביצה", כלומר וושינגטון היא ביצה רקובה ומושחתת, והגיע הזמן ש"העם" הוא זה שישלוט, ולא "האליטה" של הממסד הפוליטי. ולכן אך טבעי שנסתער על הקונגרס – מעוז האליטות, אם הן מונעות מאיתנו את השלטון.

החיבור בין הפופוליזם לבין המפלגה הרפובליקנית הוא ממש לא טבעי. זו מפלגה שהלכה והפכה להיות מנותקת מחלקים גדולים בציבור, ובני מעמד הפועלים שרבים מהם הצביעו לטרמאפ ב-2016, היו שייכים הרי מסורתית והיסטורית בכלל למפלגה הדמוקרטית. אלא שכאמור בפופוליזם אין עניין של מדיניות, ערכים, או אינטרסים. יש הזדהות רגשית עם מצב מדומיין של טובים ורעים, של "הם" ו"אנחנו". לכן טראמפ לא העז לצאת נגד תומכיו במשך ארבע שנים, כי על פי ההיגיון הפנימי של הפופוליזם לא יכול להיות שאתה במחנה שלי ואתה לא "טוב" .

מה שטראמפ עשה לפני ארבע שנים הוא חסר תקדים – הוא הצליח לגרום לפופוליזם להשתלט על המפלגה הרפובליקנית ולזכות בשלטון

הפופוליזם במובנו הזה היה קיים באמריקה לאורך ההיסטוריה. אבל הוא תמיד נשאר ברמה מקומית או מדינתית. הוא מעולם לא הצליח להגיע השלטון. המפלגה הפופוליסטית רצה בבחירות של 1892 ואחר כך התמזגה עם הדמוקרטים בבחירות 1896 אבל הפסידה. לכן מה שטראמפ עשה לפני ארבע שנים הוא חסר תקדים – הוא הצליח לגרום לפופוליזם להשתלט על המפלגה הרפובליקנית ולזכות בשלטון.

בלי המפלגה, טראמפ והפופוליזם לא היו מגיעים לבית הלבן. טראמפ הוא בכלל לא שמרן או רפובליקני ביסודו. בחילת המרוץ הפנימי בפריימריז הרפובליקנים ב-2016 הוא היה נראה הרי כקוריוז. אבל הוא זיהה נכון את תחושת הנבגדות של אמריקאים רבים שהרגישו שתהליכי הגלובליזציה השאירו אותם מאחור, שאף אחת משתי המפלגות כבר לא דואגת להם יותר, ועל התסכול הזה הוא רכב עד לבית הלבן. 

חלק מהמדיניות של טראמפ הפכה למסורת הרפובליקנית – ימין כלכלי, ושמרנות דתית – ולכן הוא התאים לרוב הבוחרים הרפובליקנים המסורתיים. לאורך זמן רב הם הצליחו לחיות עם השילוב הזה – להגיד לעצמם שהם תומכים בטראמפ בגלל המדיניות, ומתעלמים מהטראמפיזם שזר להם – שנאת הממסד, והעמקה מכוונת של הקיטוב בין "אנחנו" ו"הם". לכן הם גם הצביעו לו שוב בנובמבר האחרון. עכשיו הטראמפיזם כבר לא הביא שלטון, ומצד שני הביא לפריצה אלימה לבית המחוקקים, ולערעור היסודות של אמריקה כמדינה דמוקרטית. זה כבר יותר מידי.

אז ייתכן שהמפלגה הרפובליקנית סיימה את הרומן שלה עם טראמפ והפופוליזם, אבל טעות תהיה לחשוב שבזה יתפוגג הטראמפיזם - כי הפופוליזם של טראמפ צמח על בסיס המצב שבו אזרחים רבים נפגעו מהכלכלה הגלובלית, משליטת התאגידים וההון בפוליטיקה האמריקנית ומהפערים הכלכליים שהלכו והתרחבו – ואם המצב הזה לא משתנה, הוא מזמין את חזרתו של הפופוליזם לשלטון גם בעתיד. בהתאם לחוק שימור האנרגיה, הכוחות האלה לא נעלמים לפתע. מי שיסולק מוושינגטון, ימצא אחיזה בחלקים המרוחקים יותר של אמריקה. מי שיגורש מפייסבוק וטוויטר, ימצא מקום ברשתות חברתיות אלטרנטיביות.

לכן מי שסבור שבחשבון הסופי אמריקה צריכה למנוע עלייה לשלטון של אדם מסוגו של טראמפ, צריך להציע פתרונות לאותו ציבור לא קטן שחש זנוח, ולחדש את הברית בין מפלגות הלייבור לבין מעמד הפועלים - הברית שאפיינה את רוב מדינות המערב החל מאחרי מלחמת העולם השנייה, והתפוגגה בשנות השמונים והתשעים. כי אחרת הטראמפיזם ימשיך לזרם בעורקיה של אמריקה, גם אם מתחת לפני השטח, ממתין לשעת ההתפרצות הבאה.