Jewish קאנטרי | החב"דניק שהפך למלך הקציצה הכשרה של אמריקה

המסע שלנו מתחיל בדאלאס, טקסס. ברביקיו כאן זו דרך חיים, וגם היהודים משתתפים בחגיגה. אנחנו נוסעים לתחרות הברביקיו הכשרה של דאלאס כדי לפגוש את מנדל סגל, החב"דניק שהפך למלך הברביקיו הכשר של ארצות הברית, ומגיעים למגרש חניה שהפך ללילה אחד לאצטדיון ברביקיו.

בכל שנה מתקיימות בארצות הברית מאות תחרויות ברביקיו, ובשנים האחרונות התחילו לצוץ גם תחרויות כשרות. סגל, המכונה 'רבי-קיו', הוא מחלוצי הברביקיו הכשר, והוא אחד מ-11 מתחרים שיבשלו כאן כל הלילה. הוא גדל בשכונה מאוד אורתודוקסית בשיקגו, והפך לרב מוסמך, אך אף פעם לא שימש כרב בבית כנסת. אשתו גדלה בקנזס, אחת מבירות הברביקיו של ארצות הברית. "כשניסיתי לראשונה ברביקיו בסגנון אמריקאי הייתי בן 28", הוא מספר, "ונדהמתי, אף פעם לא אכלתי משהו כזה. הבנתי שאני חייב ללמוד איך מכינים את זה".

בתחרות ברביקיו אמריקאית סטנדרטית, מתחרים מגישים לוועד שופטים ארבעה סוגי בשרים, ובשר חזיר הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט, אבל כמובן שלתחרות שלנו יש חוקים קצת שונים. כדי להיצמד לכללי הכשרות יש משגיח כשרות שדואג להדליק את הגריל. "הדבר שמאפשר לתחרות להיות כשרה, ושבזכותו היא מיוחדת, היא העובדה שכדי שהיא תישאר כשרה אנחנו מספקים את הבשר, את המעשנות, את הגרילים ואת הסכו"ם", אומר לנו בריאן רובינשטיין, יו"ר משותף של הפסטיבל, "אנחנו מכינים צלעות בקר, בריסקט, עוף והודו שלם. כולם צריכים לאכול, וזו דרך טובה מאוד לבלות יחד".

כדי לדעת מתי אפשר להתחיל לבשל את הבשר סגל מתזמן לאחור את השעות מהרגע שבו הוא צריך להגיש את הבשר לשופטים, וכך נקבע שהבשר ייכנס למעשנה בשלוש לפנות בוקר. הוא אמנם נראה כאילו הוא נולד עם מנגל ביד, אבל בעצם הוא התגלגל לזה לגמרי במקרה. הוא בכלל עבד בתחום היהלומים והכלכלה בשיקגו, אבל כשעבר עם משפחתו לקנזס הדברים קצת השתנו.

"חיפשתי עבודה בתחום הבנקאות בקנזס", הוא מספר, "ואני זוכר שישבתי מול בכירים שחיפשו עובדים, והם הסתכלו עליי ואמרו 'אנחנו לא יכולים להעסיק מישהו שנראה כמוך'". העבודה היחידה שמנדל הצליח למצוא בקנזס הייתה בתור משגיח כשרות במעדנייה יהודית קטנה, אבל עם הזמן הוא למד את סודות הברביקיו מהמומחים בקנזס, התחרה וניצח בתחרויות, והיום הוא מנהל מסעדה במיאמי וליין של רטבים ותבלינים משלו.

"הדבר שמשך אותי לברביקיו היה שיש כל כך הרבה מרכיבים ומשתנים שונים שהוא מורכב מהם", אומר סגל, "סוג העץ, סוג המעשנה, כמה זמן תצלה את הבשר, באיזו טמפרטורה, אם תשתמש בתיבול מתוק או חריף. כל הדברים השונים האלה, זה פשוט כיף, זה כמו ללמוד את הגמרא, כמו ללמוד את התלמוד. יש כל כך הרבה דברים קטנים ושונים, אם תעשה ככה תגיע לפה ואם תעשה ככה תגיע לשם".

"הבשר שאני הכי אוהב להכין הוא כנראה בריסקט, כי זה אתגר", אומר סגל, "הדרך הטובה ביותר להכין אותו היא בצלייה ארוכה ואיטית, וזה נתח טעים מאוד אם מכינים אותו כראוי, והוא נורא אם לא. טקסס ידועה בבריסקט שמכינים בה, אבל יש התנגשויות בין התרבויות, ובריסקט פופולרי מאוד גם בקהילה היהודית. כשמהגרים הגיעו לאמריקה הבריסקט הפך למנה שהייתה ברירת מחדל, כי זה היה נתח זול יותר. בתחרות הברביקיו הכשר הראשונה בדאלאס הבריסקט שלי זכה במקום הראשון, ומאוד התרגשתי".

כשההכנות הסתיימו והבשר מתבשל מתחיל החלק החברתי של התחרות. יחד כולם מעבירים את הזמן בשיחות, צפייה בפוטבול או נמנום עד עלות השחר. אחרי תפילת השחרית מגיע הזמן לבדוק את הבשר, והשעון מתקתק. הבריסקט של סגל לא יצא כמו שהוא תכנן, אבל הוא מאלתר ברגע האחרון. "אני בהחלט בן אדם תחרותי, אני לא אוהב להפסיד", הוא אומר, "פספסתי משהו, אני לא יכול אפילו להסביר איך זה קרה, אולי האש הייתה קצת חמה מדי. זה מלחיץ, אבל זה לא עניין של חיים ומוות, זו תחרות".