אלה ימים מאתגרים בעבור איראן, המדינה הכי מדוברת במחוזותינו בשנים האחרונות. נגיף קורונה לא חס על האזרחים שחיים תחת משטר האייתוללות, המשבר הכלכלי רק מחריף בצל הסנקציות האמריקניות וההסתגלות לעידן שאחרי חיסולו של אדריכל ההתפשטות שלה באזור, קאסם סולימאני, לא קלה. אז האם תור הזהב של הרפובליקה האסלאמית, שניצלה עד תום את חולשת מדינות ערב כדי להתפשט ולצבור השפעה, בדרך להסתיים? ממש לא בטוח.
בסוריה כבר התחילו לספר לנו שהנה האיראנים בדרך החוצה וכוחות מפנים בסיסים בעקבות התקיפות המרובות שמיוחסות לישראל, אבל מה זו בעצם נסיגה איראנית ומה זה בעצם כוחות איראנים? ננסה לפענח. ב-2015 איראן שיגרה לסוריה אלפי לוחמים ממשמרות המהפכה. המצב של אסד בשטח בזמנו היה רע ובאותה תקופה החלה גם ההתערבות הרוסית לטובתו.
תוך כמה חודשים בעקבות אבדות קשות בשטח, החל הדילול של הכוח האיראני. כיום יש בעיקר יועצים צבאיים איראנים. חשוב להבין משהו בסיסי על טהראן – היא אוהבת שנלחמים בשבילה בשטח מבלי לשלם בדם איראני.
הכוח המרכזי שמפעילה איראן בסוריה בשנים האחרונות הוא כוח של מיליציות שיעיות – עשרות אלפי לוחמים מקומיים וזרים. בהן כמובן גם חיזבאללה הלבנוני. היום בניגוד לשנים האחרונות הלחימה בסוריה דעכה. כיסי ההתנגדות של אסד הצטמקו ולכן דילול הכוח מן הסתם הוא מגמה מתגברת.
בישראל, לפי פרסומים זרים, פועלים בסוריה בשנים האחרונות בשני אפיקים מרכזיים נגד איראן – נוכחות צבאית בשטח שנועדה לבסס תשתית לפעילות נגד ישראל והעברת אמצעי לחימה מתקדמים בעבור השלוחות שלה ובעיקר לפרויקט הדיוק של חיזבאללה.
בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים שמענו הצהרות דומות על כך האיראנים מצמצמים נוכחות. ייתכן שיש היערכות מחדש, ריענון או החלפה של כוחות, אך ההכרזות על נסיגה של איראן מסוריה כנראה מוקדמות מדי, ואולי הבעיה היא שאנחנו מודדים את הנוכחות והבחישה האיראנית בסוריה בזוגות נעליים של לוחמי מיליציות ויועצים איראנים.
מה שמעביר אותנו לעוד חולייה חשובה בשרשרת - עיראק, שכנתה החשובה של איראן. עיראק היא מדינה אסטרטגית בעבור איראן שהשקיעה בה בשנים האחרונות לא מעט אנרגיה בפיקודו של קאסם סולימאני שחיסולו על אדמת עיראק היה מכה קשה.
אז אולי כדאי לחכות עם ההספדים לנוכחות האיראנית בסוריה ובעיראק. שלטון האייתוללות מאותגר, אבל הוא כבר חווה בעבר תקופות קשות מבית ומבחוץ.
